מקורות ונימוקים:
האם יש חשש קידושין בלשון "התנשאי לי"
למרות שלשון 'התנשאי לי' אינו לשון התקדשי לי, וכתב הרשב"א בתשובה כי האומר הרי את נשואתי 'לא שמענו שתהא מקודשת'. כבר כתב מרן הבית יוסף בחיבורו בדק הבית אבן העזר סימן כ"ז, להקשות מדברי הגמרא בקידושין ה': הרי את לי לאינתו הרי זו מקודשת, וכן בקידושין ו'. אמר הרי את אשתי הרי זו מקודשת, וסתם אשתי משמע שהיא נשואה ממש. והעלה מרן הבית יוסף ד"שמא גם הרשב"א ז"ל כך דעתו לומר שאינה ודאי מקודשת, אבל מידי ספיקא מיהא לא נפקא" ע"כ.
מטעם זה למרות שלהלכה הרמ"א בהגהתו לשו"ע אבן העזר סימן כ"ז סעיף ג' הביא לדברי הרשב"א בתשובה שהאומר הרי את נשואתי י"א שאינו כלום. יש לחשוש לקידושין הואיל כדעת הבית יוסף, וכפי שכתבו הב"ח החלקת מחוקק הט"ז הבית שמואל ועוד, לחלוק על הרמ"א ולהסכים עם דברי מרן הבית יוסף שהאומר לשון נשואתי, הוי ספק קידושין.
האם יש חשש קידושין – בלשון הנאמרת כשאלה 'התנשאי לי'?
אף על גב שהלשון הנאמרת בטקס הצעת קידושין, לשון שאלה היא, כבר מצאנו בגמרא בקידושין ט'. שגם לשון קידושין הנאמרת בלשון שאלה והאישה משיבה הן, יש בה כדי להחיל קידושין.
זה לשון הגמרא בקידושין ט'.
ההוא גברא דהוה קא שתי חמרא בחנותא, אתאי ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חד כסא, אמר לה אי יהבינא לך מקדשת לי, אמרה ליה אשקויי אשקיין. אמר רב חמא כל אשקויי אשקיין לאו כלום הוא.
ביאר הרשב"א שהטעם שאיננה מקודשת, איננו מאחר והוא אמר לה בלשון שאלה אם אביא לך האם תתקדשי לי?, אלא משום שהיא לא השיבה הן, אלא אמרה תביא תביא, שלשון זה מורה שאיננה מתרצה להתקדש לו, אלא מעוניינת שיביא לה את מבוקשה. אולם אם לא אמרה תביא תביא, אלא אמרה הן, הרי היא מקודשת.
כן הוא בהדיא בדברי הרמב"ם הלכות אישות פרק ד' הלכה ה', בזה"ל:
היה מוכר פירות או כלים וכיוצא בהן, באת אשה ועמדה ואמרה לו תן לי מעט מאלו ואמר לה אם אתן ליך תהי מקודשת לי? אם אמרה הן ונתן לה הרי זו מקודשת, אבל אם אמרה לו תן לי מהן או השלך לי או דברים שעניינם לא תשחק עמי בדברים אלו אלא תן בלבד ונתן אינה מקודשת.
האם יש חשש קידושין כאשר המקדש אינו אומר 'בטבעת זו'
למרות שבטקס הצעת נישואין המנהג שהבחור אינו אומר נוסח 'בטבעת זו', כבר כתב החתם סופר בתשובה אבן העזר סימן ק"ז, שאף האומר הרי את מקודשת לי ולא אמר בטבעת זו, הרי היא מקודשת. כן כתב ערוך השולחן, שו"ת שב יעקב סימן כ', ועוד. ה"ה לנידון האומר התנשאי לי ולא אומר בטבעת זו, ככל שיש מקום לחשוש לאמירה זו, אין עיכוב בכך שלא אמר 'בטבעת זו'.
חשש קידושין מדין היו מדברים בעסקי קידושיה
עוד יש מקום לחשוש לקידושין גם אם אין בלשון התנשאי לי חשש קידושין, הואיל ואף נתינת טבעת בשתיקה יש בה משום חשש קידושין לאחר שדיברו תחילה על עסקי קידושיה, ומסתברא כי אמירת לשון 'התנשאי לי' לא יחשב היו מדברים בעסקי קידושין.
דהנה מבואר בגמרא בקידושין דף ו'. היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש, רבי יוסי אומר דיו, ר' יהודה אומר צריך לפרש. אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעסוקין באותו ענין, ע"כ. מבואר בדברי הגמרא כי במקום בו היה הגבר מדבר עם האשה על עסקי קידושיה, לדעת ר' יוסי שכמותו נפסק להלכה, אף אם עמד ונתן לה טבעת קידושיה ולא אמר לה כלום, הרי היא מקודשת.
בטעם הדבר ביארו הראשונים, שמאחר והיו עוסקים בעסקי הקידושין, לפיכך נתינת הטבעת מתפרשת כדבר המובן מאיליו כנתינה לשם קידושין ולא לשם מתנה או דבר אחר, כמו כן קבלת האשה מתפרשת כקבלת כסף קידושין והבעת הסכמה להתקדש, בלא אמירת הרי את מקודשת לי בטבעת זו.
כן פסק גם השולחן ערוך להלכה אבן העזר סימן כ"ז סעיף א' בזה"ל, "ואם היה מדבר עמה תחלה על עסקי קדושין, ונתן לה אפילו בשתיקה, הוי קדושין. והוא שעדיין עסוקין באותו ענין". ובהגהת הרמ"א הוסיף בזה"ל, וי"א דלא בעינן מדברים עמה, אלא כל שמדברים לפניה, סגי.
הואיל וכך, יש מקום לומר שאמירת התנשאי לי יחשב כהיה מדבר עמה על עסקי קידושיה, ומשום כך נתינת הטבעת אפילו אם היא בשתיקה תיצור חשש קידושין.
העולה למעשה
על כן יש להימנע בכל דרך מקיום מנהג רע זה שעלול לגרום לחשש קידושין במקרים מסוימים, ואם מתבטל השידוך עלול לגרום לתקלה גדולה.
וכבר אמרו בגמרא בקידושין דף ו'. אמר רב יהודה אמר שמואל 'כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם'. ופירשו שם התוס' בשם הר"ר עזריאל, דהיינו "שלא ידבר עם הנשים על עסקי קידושין לקדשם כי פעמים שתהא מקודשת באמירתם או בנתינתם ולא יבין". דברי התוס' אמורים בדיוק על כל אלו הסבורים שאין חשש באמירתם, שהרי הם רק מציעים נישואין ולא מקדשים וכדו', ועל כגון זה אמרו לא יהא לו עסק עמהם.
על כן גם אם יש מקום בדיעבד לדון בכל מקרה לגופו להתיר את הנערה ללא גט, אין ספק שיש להימנע בכל תוקף מקיום מנהג זה שעלול להביא לידי מכשלות חמורים.














