מקורות ונימוקים:
האם מותר לשלם שכר לימוד בניו מכספי מעשרות
על מנת להכריע בנידון השאלה האם ניתן לשלם שכר לימוד בניו מכספי מעשרות, יש לדון בתרתי, ראשית יש לדון, האם מותר לעשות שימוש בכספי מעשרות למטרת לימוד תורה למי שאינו עני, או שמא כספי מעשרות יש ליתן דווקא לצדקה לעניים. שנית יש לדון האם אב יכול לשלם שכר לימוד בניו לתלמוד תורה מכספי מעשרות, הואיל והרי חייב אדם ללמד בנו תורה, ודבר של חובה אין אדם רשאי לשלמו מכספי מעשרות.
האם מותר ליתן כספי מעשרות לצרכי מצווה
לעניין השאלה אם מותר ליתן כספי מעשרות לצרכי מצווה שאינם צדקה לעניים דווקא, נחלקו הפוסקים. דעת הרמ"א בהגהתו לשו"ע יו"ד סימן רמ"ט סעיף ב', שמעשר כספים יש ליתנו צדקה לעניים דווקא. שהרי כתב בזה"ל:
אין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים.
מקור הדברים הם דברי המהרי"ל בהלכות ראש השנה, ובתשובה סימן נ"ו שכתב כן, שאין לעשות במעשר כספים דברי מצווה אלא דברי צדקה בלבד, הואיל והוא ממון עניים.
אולם הבאר היטב יורה דעה סימן רמ"ט ס"ק ב' הביא לדברי המהרש"ל והדרישה שכתבו בשם תשובת מהר"מ שכל מצוה שתבא לידו של אדם כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכה"ג וכן לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאילם לאחרים ללמוד בהם אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה יכול לקנות ממעשר וכן לפזר מעשרותיו לבניו הגדולים שאינו חייב לטפל בהם מותר דאפי' לאביו מותר לתת אם הוא עני משום כבוד אביו.
כלומר לדעתם ניתן לעשות בכספי מעשרות כל דבר מצווה ואין צורך ליתן את מעשר הכספים דווקא לצרכי צדקה.
והנה בפתחי תשובה שם יו"ד סימן רמ"ט ס"ק ב', הביא לדברי הבאר הגולה שכתב לחלק בין מצוות של חובה לבין מצוות של רשות, וכתב לבאר שהמהרי"ל לא פליג על המהר"ם, אלא המהרי"ל כתב שאין ליתן מכספי מעשרות למצוות שהאדם חייב בהם, אולם בנוגע למצוות שהם רשות ואינן חובה, אף המהרי"ל מסכים שניתן לתרום להם מכספי מעשרות.
אמנם יעויין שם בפת"ש שחלק על דברי באר הגולה בזה, הואיל ומדברי המהרי"ל מוכח שאין לעשות במעשר כספים דברי מצווה כלל אלא רק צרכי צדקה, שהרי נימק את דבריו וכתב דהיינו מפני שהמעשר שייך לעניים.
לפיכך בנוגע לנידון השאלה שלפנינו, האם ניתן לתרום כספי מעשרות למטרת לימוד תורה, נמצא כי הדבר נתון במחלוקת פוסקים זו. שלדעת המהרי"ל והרמ"א, אין להשתמש בכספי מעשרות לתשלום שכר לימוד אלא למטרות צדקה בלבד. אולם לדעת המהרש"ל והדרישה ניתן להשתמש בכספי מעשרות כספים לתשלום שכר לימוד תורה לבניו גם אם בניו אינם עניים, הואיל והוא דבר מצווה, וניתן להשתמש בכספי מעשרות לכל דבר מצווה.
למעשה לא נהגו להחמיר בכך אלא האשכנזים הנוהגים כדעת הרמ"א, אולם מנהג הספרדים להשתמש בכספי מעשרות גם לדברי מצווה שאינם צדקה דווקא, הואיל ולדעת רוב פוסקי ספרד, אין דין מעשר כספים חיוב מהתורה אלא מנהג, ולפיכך לא שייך לומר על כספים אלו שהם ממון עניים. כפי שהעלה באורך בשו"ת יחווה דעת חלק ג' סימן ע"ו, ובשו"ת ישמח לבב (יו"ד סי' לא-לב). ובשו"ת ישכיל עבדי ח"א (יו"ד סימן יג).
אכן גם למנהג הספרדים, אם נהג ליתן את כספי מעשרותיו למטרות צדקה, אינו יכול לשנות וליתנם לצרכי מצווה, אלא"כ יעשה התרת נדרים, על מנהגו ליתנם לצדקה דווקא.
האם אב החייב ללמד את בנו תורה יכול לשלם את שכר הלימוד מכספי מעשרות
אכן, גם אם נניח שניתן להשתמש בכספי מעשרות לכל דבר מצווה ולא דווקא צדקה, מוטל עלינו לדון אם רשאי האב לשלם שכר לימוד בניו מכספי מעשרות, הואיל והרי האב חייב ללמד את בנו תורה, כפי שמבואר בדברי הגמרא בקידושין דף כ"ט. 'האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות. אם כן הרי קיימ"ל שדברים של חובה לא ניתן לשלם עליהם מכספי מעשרות. כפי שכתב השל"ה במסכת מגילה, שלא ניתן לקיים מצוות משלוח מנות ממעשר כספים, הואיל וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.
והנה בספר לקט יושר חלק ב' יו"ד עמוד ע"ו עניין א', כתב מכוח קושיא זו לחדש ולחלק בזה"ל:
מותר ללמוד בנו ממעשרו תלמוד, כי אדם חייב ללמוד מקרא ולא תלמוד כן כת' בגמ' בקידושין.
מבואר דס"ל לבעל הלקט יושר, שלימוד מקרא שחייב אדם ללמד את בנו, אינו יכול לשלם מכספי מעשרות, אולם לימוד תלמוד שאין האב חייב ללמד את בנו, רשאי האב לשלם ממעשר כספים.
אולם בשו"ת באר שבע סימן מ"א כתב שאין לחלק בין שכר לימוד מקרא לבין שכר לימוד תלמוד, הואיל ולדעת הרמ"ה חייב אדם לשכור מלמד לבנו עד שילמוד ג"כ משנה וגמרא הלכות ואגדות אם אפשר ליה דלא דחיקא ליה שעתא כמ"ש הטור י"ד בשמו בסי' רמ"ה. לכן העלה בשו"ת באר שבע בזה"ל:
והשתא זכינו לדין שאינו רשאי להוציא מעות המעשר בלימוד בניו כיון שהוא חייב חוב גמור שילמד לבנו תורה או לשכור מלמד לבנו ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם. וכבר כתבו הגהות מיימוני בפ"א מהלכות ת"ת דכפינן לאב ללמדו או לשכור מלמד לבנו דמ"ש האי עשה של ולמדתם מעשה דסוכה ולולב דכפינן עלייהו כו'.
כן כתב גם החפץ חיים בספרו אהבת חסד, חלק ב' פרק י"ט סעיף ב' לאסור לשלם שכר לימוד בניו מכספי מעשרות בזה"ל:
לשלם ממעות מעשר שכר למוד לבניו אסור לכולי עלמא, דזה הוי מצוה שמחויב בעצמו ללמד לבניו או לשכור להם מלמד ואין לפרוע חובו ממעות מעשר.
כעין זה כתב גם בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב' סימן קי"ג, ששכר לימוד בנים אין לשלם מכספי מעשרות, הואיל וחובה על האב ללמד את בנו תורה, ומצוות של חובה לא ניתן לשלם מכספי מעשרות. ורק שכר לימוד בנות, שאין האב מצוות ללמדם תורה, ובמקום שאינו חייב לשלוח אותם למוסדות לימוד, רשאי לשלם מכספי מעשרות. אכן סיים שם האגרות משה וכתב שאם האב משלם שכר לימוד גבוה יותר ממה שחייב, כדי להשיג מלמד טוב יותר, או מוסד טוב יותר, רשאי את זה ליקח מכספי מעשרות, הואיל ותוספת זו אינה חובה עבורו.
אכן אם האב דחוק בפרנסתו, שאין לחייבו לשלם שכר על לימוד בניו תלמוד, אלא רק מקרא, רשאי לשלם שכר לימוד בניו מכספי מעשרות. כפי שכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ה' סימן קל"ג אות ב', וכן כתב לחלק בשו"ת באר שבע סימן מ"א.
להחזיק מכספי מעשרות את בניו או חתניו לאחר נישואיהם שילמדו ולא יצטרכו לעסוק בפרנסה
אכן כל האמור הוא לשלם שכר לימוד בניו הסמוכים על שולחנו, אולם לאחר שנישאו בניו, אם מעוניין להחזיק ולתמוך בהם, כדי שיוכלו ללמוד תורה ולא יצטרכו לטרוח לפרנסתם, כתב בשו"ת שבט הלוי הנזכר שרשאי מכספי מעשרות, ודלא כפי שכתב להחמיר בספר ערוך השולחן יו"ד סימן רמ"ט סעיף י'.
לענ"ד נראה לומר, שגם ערוך השולחן לא פליג על כך שניתן לתמוך בבניו ובחתניו שילמדו, מכספי מעשרות. אלא שערוך השולחן דיבר במי שלקח חתן בן תורה והתחייב לו לתמוך בו בסכום מסויים כדי שיאות להיות לו לחתן, שעל כגון זה כתב שאינו יכול לשלם התחייבות זאת מכספי מעשרות, אולם כל תמיכה שאינה של חובה בתלמיד חכם שיוכל ללמוד ולא יצטרך לעסוק בפרנסה, ודאי ניתן לשלם על כך מכספי מעשרות.
אדרבה עדיפות ברורה ומעלה עליונה ישנה ליתן מעשר כספים לעמלי תורה, כפי המבואר במדרש תנחומא פרשת ראה סימן י"ח, “עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים העוסקים במסחר, להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה“.
בדברי המדרש מבואר שעיקר מטרת מעשר כספים עליה נאמר עשר בשביל שתתעשר, היא למטרת נתינתה "לעמלי תורה". בדקדוק בדברי התנחומא נבחין שלא נאמר למטרת תורה, אלא לעמלי תורה. והיינו למטרת צדקה להחזקת תלמידי חכמים העמלים בתורה.
גם בתוך אלו המוגדרים עמלי תורה, ישנם כמה דרגות, כאשר הדרגה המעולה ביותר היא החזקת תלמידי חכמים עמלי תורה שבארץ ישראל. כאשר מלבד מעלות אלו, נתינת מעשרות כספים לעמלי תורה מעניקה לנותן גם זכות לימוד תורה.
כמו שכתב השולחן ערוך יו"ד סימן רמ"ו שכל מי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים, והוסיף הרמ"א וביאר שעל ידי כך יחשב לו כאילו לומד בעצמו.
