מקורות ונימוקים:
שמו של האדם משפיע עליו
שמו של האדם משפיע על אופיו, כפי שמבואר בדברי הגמרא בברכות כי “שמא קגרים”, כלומר השם גורם. כן מוכח גם מדברי הגמרא ביומא פ”ג: שרבי מאיר לא רצה להפקיד פיקדון בידי בעל בית ששמו כידור, והוכח לבסוף שצדק רבי מאיר בחשש זה ששמו מעיד עליו שגנב הוא. כך גם מבואר בדברי המדרש תנחומא לפרשת האזינו, “לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע”.
מטעם זה נהגו עם ישראל קדושים לקרוא בשמות של צדיקים וגדולים, כדי שסגולותיו ומעלותיו של השם הטוב הזה ישפיעו על האדם הנקרא בשמו טובה וברכה.
כמו כן נזהרים מלקרוא בשמות של רשעים כדי שחלילה לא ישפיע רע על הילד, וכפי שכתב רש”י בפירוש לדברי הגמרא ביומא ל”ח: שלא יקרא אדם לבנו בשם אדם רשע.
כמו כן נזהרים שלא לקרוא בשם בעל משמעות שלילית, כדי שלא ישפיע רעה חלילה על הילד.
אותיות שם האדם מהווים צינור השפע לנשמתו
גם לאחר שמקפידים לקרוא לילד בשם של צדיק או אדם הגון וכשר, יש להקפיד להשתמש בשמו באופן הנכון, הואיל וכתבו המקובלים כי השפע יורד לאדם על ידי אותיות שמו. בסוד מה שאמר הכתוב “וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה – הוא שמו”
כפי שכתב בספר נועם אלימלך לפרשת שמות שעיקר השם הנקרא לאדם כגון ראובן או שמעון זה השם הוא להנשמה ולא להגוף, והראיה לזה היא שאנו רואים אדם ישן ורוצים להקיצו משינתו אם דוחפים את גופו או מדברים איתו ולא קוראים לו בשמו קשה הוא להעירו, אולם אם קוראים אותו בשמו ממהר הוא להקיץ. וזהו מחמת כשאדם ישן אזי נשמתו עולה למעלה ויוצאת מגופו לכן יש קושי להקיצו משינתו על ידי דחיפת הגוף, אולם כאשר קוראים אותו בשמו קוראים לנשמה ולפיכך ממהרת היא יותר לחזור והאדם מתעורר.
לפיכך כתבו המקובלים שיש להקפיד על קריאת השם בצורתו הנכונה תוך ביטוי כל אותיות השם בסדר הנכון, כי השפע הנשפע לנשמתו של האדם עובר דרך אותיות שמו. לכן קיצור השם חלילה מקצר וממעט את השפע, ובלבול האותיות מבלבל את השפע.
האם מותר לקרוא לילד בשם כינוי
הואיל וכך, גם קריאה בשם כינוי שהוא קיצור השם, ולא הוספה על השם, איננה טובה. כפי שכתב בספר בניהו בן יהוידע על מס’ מגילה לבאר את דברי הגמרא “במה הארכת ימים שלא כינה את חברו בחניכתו’ דהיינו שהיה נזהר שלא לקרוא לחברו בשם כינוי וקיצור כגון חוגי’ ליצחק אליאס’ לאליהו וכדו’. אלא היה נזהר להזכיר שם האדם כמות שהוא ולכך האריך ימים כי ידוע שחיות האדם תלוי באותיות שמו בסוד וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו ואם מזכירו באותיות שמו ממש מחזק החיות שלו לכך זכה בעבור זה לחיים ארוכים.
אמנם גם לטעם זה, נראה לענ”ד, כי כינוי שהוא תוספת לשם המלא, כגון שקוראים ליצחק – יצחקי, או לאהרון – אהרוני, וכדו’. אין בכך בעיה הואיל ואין ממעטים בקריאת אותיות השם כלל.
חשוב לציין שבכל מקרה אין איסור לקרוא בשם כינוי גם אם הוא כינוי המקצר את השם, וודאי שמותר מידי פעם בפעם לקרוא בשם כינוי, אלא שבשביל עניין השפע היורד באמצעות אותיות השם יש להקפיד לקרוא לילד גם בשמו המלא מידי פעם, ולפחות פעם פעמיים ביום, שהרי לא מצאנו שעל פי המקובלים יש עניין שלא יעבור על האדם פרק זמן בלא שיקראו לו בשמו, אלא העיקר הוא שלא ישנו לו את השם, וככל שנקרא בשמו פעם פעמיים ביום, מסתבר שאין זה נקרא שינוי השם או קיצור השם.
