מקורות ונימוקים:
בגמרא בב”מ דף ס”א: דרשה הגמרא בזה”ל, לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי, לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט, לא תגנב על מנת לשלם תשלומי כפל, ע”כ.
וכן פסק השו”ע להלכה חו”מ סימן שמ”ח סעיף א’ בזה”ל, אסור לגנוב אפילו כל שהוא, דין תורה. ואסור לגנוב אפילו דרך שחוק, ואפילו על מנת להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצערו, הכל אסור, כדי שלא ירגיל עצמו בכך.
למרות האמור, בדברי הגמרא בב”ק דף ס’: מבואר שישנו היתר לקחת ללא רשות אם הוא מעמיד תחליף ראוי, שהרי שם פירשה הגמרא בדרך אחת את הפסוק “ויתאווה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער” וכו’ בזה”ל, מאי קא מיבעיא ליה, רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו גדישים דשעורין דישראל הוו וגדישין דעדשים דפלשתים, וקא מיבעיא להו מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים. שלחו ליה חבול ישיב רשע גזילה ישלם, אף על פי שגזילה משלם רשע הוא, אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו.
וברא”ש למד מדין זה הלכה, ופסקה השו”ע להלכה בחו”מ סימן שנ”ט סעיף ב’, שאם התשלום על הגזילה הוא בעין, במידה והתשלום יפה מהדבר שלוקח מותר לו לעשות כן, הואיל וזכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים על ידי אחר.
אכן אין הדברים אמורים, אלא כאשר הדבר זכות למי שלוקחים ממנו, ואילו היו שואלים אותו היה מסכים ומעוניין בדבר, אך בכל מקום שאם היו שואלים אותו היה מסרב להחלפה, אין הדבר נחשב זכות הוא לא, והמחליף במקום כזה הרי הוא חמסן. כפי שמבואר בדברי הקצוה”ח שם ס”ק א’, וכפי שמבואר בדברי הסמ”ע שם ס”ק ח’, וכך הוא בהדיא משמעות דברי השולחן ערוך שלא ניתן להחליף ללא רשות, אלא”כ הוא זכות גמורה למי שנוטלים ממנו, ומדין זכין, אך בכל מקום אחר אסור.
לכן אין להתיר ליטול ללא רשות כסף מקופה של צדקה או מכל אדם פרטי, אלא כאשר הוא מקדים ומשלם לו ומעמיד לו תשלום הוגן וראוי, באופן שאומדים אנו את דעת מנהלי האירגון שבוודאי אם היינו שואלים אותם היו מסכימים על כך וכנ”ל.
