מקורות ונימוקים:
האם ניתן למנוע פתיחת אומנות זהה בטענת ‘פסקת לחיותי’
בגמרא בב”ב דף כ”א: איתא, אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה דינא הוא דמעכב עילויה דא”ל קא פסקת ליה לחיותי…
מיתיבי עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו ואינו יכול למחות בידו מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי. תנאי היא דתניא כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי ולא מלמד תינוקות ולא אחד מבני בעלי אומניות ולשכנו אינו כופהו רשב”ג אומר אף לשכנו כופיהו.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב בעי רב הונא בריה דרב יהושע בר מבואה אבר מבואה אחרינא מאי תיקו, ע”כ.
מבואר בדברי הגמרא שישנה מחלוקת תנאים האם ניתן למנוע מאדם לפתוח אומנות במבוי שיש בו כבר אותה אומנות. עוד מבואר שגם לדעת האוסרים לפתוח אומנות במבוי שיש בה כבר אותה אומנות, אין הדברים אמורים אלא לעכב בידי מי שאינו מאותו מקום, אבל אם הוא מאותו עיר או מאותו מבוי, או אפילו רק משלם את המס של אנשי אותו מקום, לא ניתן לעכב בידו.
כן פסק להלכה השו”ע חו”מ סימן קנ”ו סעיף ה’ ויעויין שם בדברי הסמ”ע ס”ק ט”ז שהאריך לבאר וליישב את דברי השולחן ערוך, כדי שיהיה ניתן להבינם לאשורם, כי עירוב ב’ סוגיות טמון בדברי השולחן ערוך, סוגיית ריבוי נכנסים ויוצאין, וסוגיית פסקת לחיותי.
מדברי השולחן ערוך והרמ”א עולה ברור, שבכל מקום בו ליכא לטענת ריבוי בנכנסין ויוצאין, רשאי בעל אומנות לעכב בידי בעל אומנות אחרת שלא יפתח אומנות זהה לשלו, וזאת אך ורק אם הוא מעיר אחרת, אולם אם הוא מעירו או שהוא משלם את מס העיר אין בידו לעכב בידו.
לאור האמור ככל שבעלי האומנות הינם שניהם מאותה העיר או ששניהם מעיר אחרת, לא ניתן כלל נידון פסקת לחיותי, ואין סיבה למנוע האחד מחברו לפתוח אומנות זהה.
כל זמן שלא פתח אומנותו – אין בידו למנוע מאחר לפתוח בטענת פסקת לחיותי
מלבד האמור, הרי בנידון השאלה לא מדובר שפייטן ב’ פתח כבר קורס מקאמים ומתפרנס מזה, אלא מדובר שפייטן זה מעוניין ומנסה לפתוח קורס כזה. לפיכך לא שייך כלל בנידון זה טענת פסקת לחיותי, שהרי פייטן ב’ לא התפרנס מקורס המקאמים עד עתה, אלא רק מתכנן לפתוח בעתיד ולהרוויח מזה, וכל כה”ג לא שייך טענת פסקת לחיותי כלל.
לא ניתן למנוע פתיחת אומנות אם המעוניין לפתוח ימכור יותר זול
נוסף לאמור, הרי בנידון השאלה, ציין השואל שפייטן ב’ גובה על הקורס שלו סכום גבוה יותר, ואילו פייטן א’ גובה סכום נמוך יותר. הואיל וכך גם אם כבר היה פותח פייטן ב’ את הקורס שלו, אין בידו למנוע מפייטן א’ לפתוח קורס נוסף, זול יותר.
שהרי מבואר בדברי המשנה בב”מ דף ס’. רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין, ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב, ע”כ.
ומדברי חכמים במשנה כתבו הרא”ש והטור בשם הר”י הלוי, שמי שמעוניין למכור בזול יותר, אין רשות למונעו מלפתוח חנות, גם אם הוא מעיר אחרת.
וכן פסק הרמ”א להלכה חו”מ סימן קנ”ו סעיף ז’ בזה”ל:
י”א הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת, היינו דוקא בדליכא פסידא ללקוחות, שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני העיר, אבל אם נותנין יותר בזול, או שהיא יותר טובה, שאז נהנין הלוקחין מהן, אין מוכרי הסחורות יכולים למחות, ע”כ.
ויעויין שם בדברי הפתחי תשובה ס”ק י”א שהביא שגם הוזלה מועטת מספיקה כדי שלא נוכל למונעו מלפתוח חנות נוספת, ואין צריך דווקא הוזלה גדולה, כ”ש בנידון השאלה שמשמע שישנה הוזלה משמעותית.
אומן איננו רשאי למנוע מאומן אחר לפתוח אומנותו אם אין אומנותו זהה לגמרי
נוסף לאמור, בנידון שלפנינו הרי לא מדובר בחנות לממכר חיטים או מאכלים שהם שווים בכל חנות, אלא מדובר בקורס ללימוד מקאמים שכל פייטן יש לו דרך משלו ושיטה משלו בלימוד המקאמים, וז’אנר מיוחד שלו בעניין, כפי הידוע למבינים בתחום.
הואיל וכך, כל כה”ג לא שייך למנוע בידו מלפתוח אומנותו, בדומה למה שכתב הרמ”א חו”מ קנ”ו סעיף ז’ שאם נותן סחורה טובה יותר לא ניתן למחות בו מלמכור, אפי’ אם הוא מנעיר אחרת.
וכן ראיתי בספר חשוקי חמד שהביא משמיה דמרן הגריש”א שנשאלה האם ניתן לפתוח פעוטון סמוך לפעוטון של חברו, והשיב שאין איסור בזה הואיל ובעניין זה כל גננת מציעה שירותים אישיים מיוחדים שנחוֹנה בהם וכישורים בלעדיים, כגון יחס מיוחד, טיפול מסור, ניקיון וכדומה, וכל האם מחליטה להיכן לשלוח את ילדה בהתאם להעדפותיה, ובזה אין הפעוטונים שווים כי לכל אחד המעלות המיוחדות שלו. ונראה פשוט שהוא הדין לנידון שלפנינו שאין הקורס שווים ועל כן לא שייך בזה שימנע האחד מחברו מלפתוח קורס ללימוד מקאמים בגלל שיש לו כבר קורס שכזה.
לא ניתן להשתמש ברשימת התלמידים שנרשמו ללימוד אצל האומן הראשון
למרות האמור שאין סיבה למנוע מפייטן א’ לפתוח קורס לימוד מקאמים מהטעמים הנזכרים, חשוב לציין שאין למארגן הקבוצה לפייטן א’ להשתמש ברשימת התלמידים שנרשמו לקבוצה של פייטן ב’.
דהנה בגמרא בב”ב דף כ”א: איתא, מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג. וכמה? אמר רבה בר רב הונא עד פרסה. וביארה הגמרא שם, דשאני דגים דיהבי סייארא.
וביאר רש”י שם, מרחיקין מצודת הדג מן הדג – צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידין מצודתם משם.
שאני דגים דיהבי סיירא – נותנין עין בהבטם להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות הילכך כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו דה”ל כמאן דמטא לידיה ונמצא חבירו מזיקו אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא.
מבואר שגם במקום שאין לטענת פסקת לחיותי, אכתי אם דייג א’ יצר מצב שבו הדגים מתקבצים סביב מקום אחד, כגון שהניח שם פיתיון ואוכל לדגים, אין דייג ב’ רשאי להשתמש במצב זה שייצר דייג א’, וכן פסקו השו”ע והרמ”א להלכה חו”מ סימן רל”ז סעיף א’.
ויעויין עוד בתוס’ בקידושין נ”ט דנקט שהעובר על כך יש בו משום גזל, ומכאן למדו רבים את המושג זכויות יוצרים, ואין כאן המקום להאריך בזה.
אם כן גם בענייננו, אין רשות למארגן הקבוצה לפייטן א’ להשתמש ברשימת התלמידים שנרשמו לקבוצת פייטן ב’, כי רשימה זאת נוצרה על הפרסום של מארגן הקבוצה הראשונה, ואין להשתמש בה, ודמי ממש לדין הגמרא שמרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג.
אמנם אם באו התלמידים מעצמם על פי הפרסומים על הקורס של פייטן א’ אין בכך כלום, ואין זה נחשב לשימוש ברשימת התלמידים של הקבוצה השניה.
