מקורות ונימוקים:
איסור גזל הגוי
בגמרא בב"ק דף קי"ג: איתא,
מנין לגזל כנעני שהוא אסור ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו, שלא ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו ת"ל 'וחשב עם קונהו' – ידקדק עם קונהו.
אמר רב הונא מנין לגזל הכנעני שהוא אסור שנאמר 'ואכלת את כל העמים אשר ה' אלוהיך נותן לך', בזמן שהן מסורים בידך ולא בזמן שאינם מסורין בידך.
מבואר בדברי הגמרא שגזל הגוי הוא אסור, כן פסק השו"ע להלכה חושן משפט סימן שנ"ט סעיף א' בהלכות גזלה, ובסימן שמ"ח סעיף א' בהלכות גניבה, שאסור לגנוב ולגזול בין מישראל בין מגוי.
האם איסור גזל הגוי הוא מהתורה – והאם יש חיוב השבת הגזלה לגוי
מדברי הגמרא משמע שגזל הגוי אסור הוא מן התורה, שהרי נלמד הוא מן הפסוקים. כך גם משמעות לשון דברי הרמב"ם והשו"ע חו"מ סימן שמ"ח סעיף א' שכתב בזה"ל:
כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו (ויקרא יט, יא) וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גוים, ואחד הגונב מגדול או מקטן.
משמע שאיסור לא תגנובו שאמרה התורה אמור גם בנוגע לגנבת הגוי, כך היא גם דעת המהרש"ל בים של שלמה פרק הגוזל דף קי"ג. הביאו הש"ך חו"מ סימן שמ"ח ס"ק ב' שגזל הגוי אסור מן התורה.
אולם מדברי הרמ"א באבן העזר יש להוכיח לכאו', שאין גזל העכו"ם אסור מן התורה. דהנה בדין המקדש את האישה בגזל או בגניבה, פסק השו"ע שאם נתייאשו הבעלים, וקנה אותו דבר ביאוש, הרי זו מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת.
על דברי השו"ע הללו כתב הרמ"א בהגה בזה"ל:
קדשה בגזל או בגניבת עובדי כוכבים, הוי מקודשת, דהא אינה צריכה להחזיר רק מכח קידוש השם. (מהרי"ו סי' קל"ח).
משמע שאין איסור גזל גוי מן התורה, ולכן אם קידש אישה בגזל הגוי הרי היא מקודשת כי החפץ של הגזלן הוא, אלא שיש חיוב השבה מצד קידוש ה'. לפיכך אף קודם יאוש אם קידש בו אישה מקודשת, בשונה מגזל היהודי קודם יאוש, שאם קידש בו את האישה אינה מקודשת.
בקושיא זו עמד הש"ך חו"מ סימן שמ"ח ס"ק ב', ועמד בצ"ע על דברי הרמ"א, שלכאורה דבריו נסתרים מדברי הרמב"ם הטור והסמ"ג דס"ל כי גזל הגוי דינו כגזל היהודי.
אכן בנתיבות המשפט ס"ק א' כתב ליישב ולבאר, דאכן איסור גזל עכו"ם הוא מן התורה אף לשיטת הרמ"א, אלא שיש חילוק בין גזל הגוי לגזל יהודי בנוגע לחיוב 'והשיב', שבגזל הגוי אין חיוב 'והשיב'. כי רק בישראל התורה חידשה שיש 'והשיב' שהוא מתקן את הלאו, כלאו הניתק לעשה, וחידוש זה לא אמרתו התורה אלא בגזל ישראל ולא בגזל הגוי. לפיכך צדקו דברי הרמ"א שאם קידש אישה בגזל הגוי הרי היא מקודשת, כיון שאין חיוב ההשבה אלא מצד קידוש ה', ולא מצד 'והשיב'.
אף שאם גזל הגוי אסור, אין החפץ של הגזלן, וכיצד אם כן שייך לקדש בו אישה, ומה בכך שאין עליו חיוב 'והשיב'. על כך השיב הנתיבות, שאין הקידושין בחפץ עצמו, אלא בהנאה שממציא לה את האפשרות שימוש בחפץ הזה, שהרי מותר להשתמש בחפץ זה. [אמנם יש בכך קצת דוחק, כי צריך להעמיד אוקימתא, שהמקדש אמר לה לאישה שמקדשה בהנאת השימוש, שהרי אם הבינה האישה שמתקדשת בחפץ עצמו והחפץ אינו של המקדש איננה מקודשת].
אכן יש שכתבו שגזל הגוי מדרבנן הוא ולא מהתורה, וכתבו לבאר כן אף בדעת הרמב"ם, כפי שכתב הכסף משנה בביאור דברי הרמב"ם פרק א' מהלכות גזילה הלכה ב', שדווקא לגבי גזלת ישראל כתב הרמב"ם עובר בלא תעשה, אולם לגבי גזלת גוי כתב הרמב"ם איסור ולא כתב שיש איסור לאו. כ"כ גם בשו"ת שער אפרים סימן ב'.
על פי ביאור זה מבוארים דברי הרמ"א היטב, שאין גזל הגוי מדאורייתא אלא מדרבנן, ולפיכך אף קודם יאוש החפץ של הגזלן ואם קידש בו אישה מקודשת, ואין חיוב השבת אלא מצד קידוש ה'.
לעניין הלכה, מצאנו שנחלקו גדולי האחרונים, המהר"ם בן חביב ובעל שער המלך, האם חיוב השבת גזל הגוי מן התורה הוא או מדרבנן. אמנם הדבר מוסכם שאסור לגזול מן הגוי.
יש לציין עוד לדברי שו"ת השיב משה (לגה"ק בעל ישמח משה, חו"מ סי' ק"ה) שכתב תשובה ארוכה בעניין איסור גזל עכו"ם. וסיים דבריו בזה"ל: "א"כ מצד זה גזל עכו"ם חמור יותר מגזל ישראל, הואיל ועניין חילול ה' חמור הוא מן הכל, ואין חילול ד' גדול מזה, על כן יש להיזהר ולהזהיר מאוד מעוון זה".
האם טעות הגוי מותרת
בדין טעות הגוי בממון, האם מותר לישראל לקחת הממון מהגוי, או אפילו להטעותו בחשבון ולקחת מהגוי ממון שלא מגיע לו. איתא בגמרא בב"ק דף קי"ג: בזה"ל:
אמר שמואל טעותו מותרת, כי הא דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר דפרזלא בד' זוזי ואבלע ליה חד זוזא. רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא במאה ואבלע ליה חד זוזא, אמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא. רבינא זבן דיקלא הוא וכותי לצלחא, א"ל לשמעיה קדם ואייתי מעיקרו דכותי מניינא ידע.
מבואר בדברי הגמרא, שגוי שהחזיר חוב ליהודי וטעה במניין המעות והוסיף ליהודי כסף נוסף, מותר לישראל לקחתו ואינו צריך להשיבו לו, [במקום שאין חילול ה']. כמו כן אם מכר הגוי לישראל כלי זהב, והגוי סבור שהוא כלי נחושת, מותר לישראל ליטלו, ואינו צריך להעמיד את הגוי על טעותו. כמו כן אם שילם ישראל לגוי על המקח והגוי טעה בחשבון וסבור שקיבל את כל התשלום, אין הישראל צריך להעמיד את הגוי על טעותו שמגיע לו תשלום נוסף, אכן במעשה דר' כהנא מציינת הגמרא שאמר ר' כהנא לגוי ראה שאני סומך עליך בחשבון.
מדוע טעות הגוי אינה אסורה מצד גזל הגוי
אמנם יש לתמוה מדוע טעות הגוי מותרת, הרי למדנו כי גזל הגוי אסור, מדוע אם כן בטעות הגוי אין איסור גזל הגוי.
בביאור העניין מצאנו ב' דרכים בפוסקים, שיטת הרמב"ם שטעות הגוי המותרת היא דווקא כאשר הגוי טועה מעצמו, לפיכך דומה הדבר לאבדת הגוי, שאין הישראל צריך להשיבה לגוי ואף אסור לו לעשות כן, אלא"כ יש בדבר חשש חילול ה'. אמנם לישראל אסור להטעות את הגוי משום איסור גזל הגוי.
כן מוכיחים דברי הרמב"ם שכתב בהלכות גזלה ואבדה פרק י"א הל' ג' – ו' בזה"ל:
אבדת הגוי מותרת, שנאמר (דברים כ"ב ג') אבידת אחיך, והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם… טעות הגוי כאבדתו ומותרת והוא שטעה מעצמו אבל להטעותו אסור. כיצד, כגון שעשה הגוי חשבון וטעה, וצריך שיאמר לו ישראל ראה שעל חשבונך אני סומך, ואיני יודע, אלא מה שאתה אומר אני נותן לך, כגון זה מותר. אבל אם לא אמר לו כן אסור, שמא יתכוון הגוי לבדקו, ונמצא שם שמים מתחלל.
אולם דעת הטור וכן דעת רש"י שמותר אף להטעות את הגוי בחשבון, ולא רק אם טעה הגוי מעצמו מותר, הואיל וגם כאשר טעה הגוי הרי נתן הגוי לישראל את הממון בהסכמה ולא נלקח ממנו בגזלה. אמנם זה צ"ע כיון שהסכמה בטעות איננה הסכמה, ועוד שהרי קיימ"ל שגניבת דעת הגוי אסורה, ויש להתבונן בדבר.
להלכה הביא הרמ"א את ב' הדעות בהגהתו לשו"ע חו"מ סימן שמ"ח סעיף ב' בזה"ל:
טעות עובד כוכבים, כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו, דליכא חילול השם (טור ס"ג). ויש אומרים דאסור להטעותו, אלא אם טעה מעצמו, שרי. (מרדכי פרק הגוזל בתרא).
למעשה למרות שדעת הסתם שהביא הרמ"א היא כדעת הטור ורש"י שמותר אף להטעות את הגוי, כבר הביא הש"ך ס"ק ג' לדברי המהרש"ל בים של שלמה שפסק כדעת היש אומרים שאסור להטעות את הגוי, ורק אם טעה מעצמו מותר. כן משמע אף מדברי הגר"א בביאורו לשו"ע ס"ק י"ג, שרוב הפוסקים כדעת הרמב"ם והמרדכי ס"ל. כן העלה להלכה אף בדברי שולחן ערוך הרב חו"מ הלכות גזלה סימן ז' סעיף ז'.
מסירת מידע כוזב לביטוח בריאות – חשובה הטעיית הגוי
על פי האמור, בנידון השאלה שלפנינו שהנידון הוא האם מותר למסור מידע כוזב לביטוח רפואי כדי להוציא כסף לטיפול רפואי, הוי הטעיית הגוי, ולדעת הרמב"ם הדבר אסור כדין גזל הגוי. למרות שהרמ"א הביא לב' דעות בעניין זה, ואף סתם בתחילה כדעת הטור ורש"י, כבר הביא הש"ך לדברי המהרש"ל שפסק לאסור כדעת הרמב"ם.
והואיל והקדמנו שלדעת רוב הפוסקים 'גזל הגוי' הוא אסור מן התורה, וכך מורים דברי הרמב"ם והשו"ע, לפיכך יש לחשוש לאיסור דאורייתא בכך. ואף שיש מקילים בדבר, כיון שהוא איסור דאורייתא, יש להחמיר.
נוסף על כך אין ראוי לו לאדם ללמד לשונו דבר שקר, שהרי כבר זעק הנביא "למדו לשונם דבר שקר העוו נלאה". והגשת מסמכים כוזבים ובקשה מהביטוח לתשלום על טיפול שלא היה, הוא בכלל למדו לשונם דבר שקר.
כפי המבואר בגמרא במסכת סוכה דף מ"ו: אמר רבי זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנאמר "למדו לשונם דבר שקר".
כן מפורסם שהיה מורה ובא מרן הגריש"א זצ"ל, שאין לחתום על דיווח שאינו נכון לרשויות, כמו עירייה וכדו', משום "למדו לשונם דבר שקר".
אין ברכה בכסף המגיע מטעות הגוי
עד כה עסקנו בעניין האסור והמותר בסוגיית גזל הגוי, אולם מן הראוי לציין לדברי באר הגולה החשובים שכתב, כי גם במקום שאין בטעות הגוי גזל, מ"מ אין בכסף זה ברכה. זה לשון באר הגולה חו"מ סימן שמ"ח ס"ק ה':
ואני כותב זאת לדורות, שראיתי רבים גדלו והעשירו מטעות שהטעו לגוי, ולא הצליחו, ונכסיהם ירדו לטמיון, ולא הניחו אחריהם ברכה כמ"ש בס' חסידים סי' תתרע"ד, ורבים אשר קידשו השם והחזירו טעות גוי בדבר חשוב, גדלו והעשירו והצליחו, והניחו יתרם לעולליהם" עכ"ל.
בדברי באר הגולה בתחילה התייחס להטעיית הגוי האסורה, וכתב כי אלו שהתעשרו מהטעיית הגוי לא הצליחו ונכסיהם ירדו לטמיון, ככל הנראה כוונתו לאלו אשר סמכו על שיטת רש"י והטור שאף הטעיית הגוי איננה אסורה מן הדין. ובסיום דבריו התייחס באר הגולה גם לטעות הגוי שטעה מעצמו, וכתב שאלו אשר קידשו את ה' והחזירו אף טעות הגוי שטעה מעצמו, גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם.
על כן בנידון השאלה שלפנינו, מלבד מה שיש לחשוש לשיטת הרמב"ם שהטעיית הגוי אסורה כאמור. גם אם ירצה האדם להקל בנידון, עליו לדעת כי אין ברכה בכסף זה, ומי הוא זה אשר מעוניין בכסף אשר אין בו ברכה.
