מקורות ונימוקים:
מקור העניין שלא לכבות נר בפה
כתב הכל בו סימן קי”ח, ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו: היושב בצילו של מת, והעומד ערום לפני הנר, והמכבה את הנר בפיו הרי זה נכפה, והמשמש מטתו בפני הנר יוצאין ממנו בנים כעורים כפופים.
כעין זה כתוב בספר ראשית חכמה חופת אליהו רבה בנוסח אחר מעט: שלשה דברים העושה אותן דמו בראשו ואלו הן: היושב בצילו של נר, והמכבה הנר בפיו מפני שנכפה, והמשמש מטתו לפני הנר מפני שהויין לו בנים נכפים.
גם רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי שנה שניה פרשת פנחס אות י”ח הביא כן משער רוח הקודש להאר”י ז”ל שלא יכבה הנר בפיו. כן כתב בכף החיים לרבינו חיים פלאג”י סימן ל”א אות צ”ה שהמכבה את הנר בפה דמו בראשו.
וכן כתב הגאון הרב יוסף חיים זוננלפד בשו”ת שלמת חיים עניינים שונים סימן צ”ה, שבוודאי ראוי ליזהר מזה, ואין לומר על כך שומר פתאים ה’, אלא רק לגבי מי שאינו יודע מכך, אבל למי שיקבל ראוי להזהירו מכך, ולא עבדינן פירוקא לסכנתא.
טעם העניין שלא לכבות נר בפה
טעם העניין לא פורש במקורות הנ”ל, אולם נזכר שיש בכך סכנה של בנים נכפים ל”ע, אכן בספרים כתבו לבאר כי כאשר האדם מכבה את הנר בפיו משתמש בדרך כלל באות פ’ דגושה, וההבהרה היוצאת מפיו היא שם קדוש של פא”י, או שם אחר, ועל כך יש הקפדה.
משום כך, ישנם שכתבו שניתן לכבות בפה אם יקפיד להוציא הבהרה אחרת מפיו תוך כדי שמכבה את הנר, כגון שיאמר פורים או פסח וכדו’.
כן ראיתי שמציינים לספר אורח דוד לרבי דוד בהר”ן אות ת”נ שהביא שפעם ילד כיבה את הנר לפני הגרע”י שלזינגר זצ”ל ואמר לו להדליק שוב את הנר ולכבות בידו, וביאר דהיינו מפני שכאשר מכבים בפה אומרים פא”י שהוא שם שאסור לומר. אמנם יכול לכבות בפה לומר פורים פורים.
וראיתי מי שכתב שהעניין בזה הוא מפני שיש בזה עירוב בין ד’ היסודות שהן אדמה מים אש ורוח, שכאשר מכבה ברוח את האש מערב את היסודות. אולם לדעתי אין זה נכון, כי אם כך גם ביד יהיה אסור לכבות, כי משתמש ברוח שעושה ביד כדי לכבות, ואם כן יהיה גם עניין להימנע מכיבוי אש במים, וזה לא שמענו…
אכן לענ”ד כיון שמדובר בעניין סכנה סגולית, אין בידינו יכולת להכריע מהו טעם הדבר, ולהקל על פי זה, וראוי להישמר בכל אופן.
המקילים בכיבוי הנר בפה
מנגד רבים וטובים לא מקפידים על עניין זה שלא לכבות את הנר בפה, וידוע שהחזון איש לא הקפיד על הדבר, כפי שכתוב בספר כרמי יהודה שהם תשובות מכתב יד הגר”י שפירא, עניינים תשובה שס”ז, ששמע שמרן החזון איש כיבה נר בפיו.
גם בשו”ת יביע אומר חלק ט’ או”ח סימן צ”ה אות י”ד בהגהות לספר שלמת חיים הביא שבספר לחם הפנים (יו”ד סי’ קטז סק”ה) כתב כי אין הנשים נזהרות בזה בערב שבת, ושומר מצוה לא ידע דבר רע. עוד כתב מרן הרב עובדיה זצ”ל דלכאורה י”ל שכיון שלא נזכר בש”ס אין לחוש כל כך.
אמנם למעשה, כיון שהוא דבר סגולי שבקלות ניתן להקפיד עליו, לפיכך למרות שלא ניתן לומר לגביו שהוא אסור, כי אין איסור הלכתי בדבר, מ”מ ראוי להימנע מכך.
על כל פנים, אין ספק שמי שעבר וכיבה, אינו צריך לחשוש, ועל כגון זה נאמר שומר פתאים ה’, בפרט שנידון השואל עוסק בנר שעל ידו הודלקה החנוכיה, וראינו שבדבר מצווה ניתן לומר שומר מצווה לא ידע דבר רע.
