מקורות ונימוקים:
הנה ידועים דברי הגמ' במסכת ברכות (דף יט:) שאע"פ שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה' ואף במקום כבוד הבריות ולפיכך הרואה את חברו לבוש כלאים קופץ וקורע מעליו ואפילו בשוק, מ"מ בכלאים דרבנן התירו משום כבוד הבריות כדאי' שם. וכן פסק השו"ע (יו"ד סי' שג). ונראה דהגדר של כבוד הבריות, הוא דבר של גנאי ואפילו אינו גנאי גדול אלא שמתבזה בו בפני רבים, ראה בתוס' שבועות (ל: ד"ה אבל) דבגנאי גדול מותר לבטל אפילו איסור תורה בשוא"ת. (וכלאים, כיון שיכול לפשוטו בכל שעה הוי כעוקר הלאו בידיים, כ"כ השטמ"ק דף יט. ובתוס' הרא"ש דף כ.) וע"ע ברמ"א ובמ"ב (סי' יג ס"ק טו) דבאיסור דרבנן אפילו בגנאי קטן שרי, ולפיכך אם היה מתבייש לישב בבית כנסת ללא טלית מצויצת מותר לו בשבת ללבוש טלית אפילו נקרעה הציצית.
ונראה עוד, דאפילו אם עתה לא מתבזה אלא שעתיד להתבזות בפני רבים וכדאי' במג"א (סימן שכב סק"ד) גבי קיסם לחצוץ בו שיניו. והכל לפי המקום והאדם, שאם הוא לא מתבייש, אין להתיר אפילו אם אחרים יתביישו בכיוצ"ב וכמ"ש במ"ב (סימן יג ס"ק יב).
ולפי"ז כ"ש בנד"ד אם החולה מתבייש מאוד מפני הרבים וכפי שמצוי, או שהמשפחה מתביישת מאוד מפני כמה סיבות, יש בזה משום כבוד הבריות, ומכיון שכיבוי הסירנות אינו אלא דרבנן שהכל בזמננו 'לדים' ואין כאן כיבוי גחלת, יש להתיר.
ואין חילוק בין שבת ובין שאר דברים שהתירו משום כבוד הבריות, וכדאי' בשולחן ערוך (סי' שיב ס"א), דהתירו לטלטל אבנים כדי לקנח בהם עצמו. ואע"ג שבשו"ת אור לציון (פרק מא תשובה ו') כתב שרק במוקצה התירו לפי שאין לו עיקר מה"ת, ולפי"ז כתב שאין לקרוע נייר בשינוי למי שאין לו נייר לקנח ואפילו שלא במקום המסומן. ודבריו לענ"ד צ"ע, שהרי להדיא התיר השו"ע (שם סעי' י') לעשות בנין עראי מאבנים בכדי לעשות מושב לישב עליו, והרי בנין הוי יש לו עיקר מה"ת. וע"ע ברמ"א (שם סעי' א') דאפילו מכרמלית לרה"י נמי שרי לטלטל האבנים, דהוי נמי איסור דרבנן ומשום כבוד הבריות יש להתיר. וע"ע במ"ב (שם ס"ק יב) דמותר ליטול צרור מע"ג הקרקע ואף דתולש עכ"פ מדרבנן, משום כבוד הברית לא גזרו. וכן ממה שהתירו בכלאים דרבנן, מוכח שאף דבר שיש לו עיקר מה"ת, שרי. [ועי' בביה"ל סי' צב ד"ה והיה, שהסתפק בש"צ שלא יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה שברכותיו לבטלה, אם מותר להמשיך להתפלל מפני כבוד הבריות].
וגם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל כתב להתיר נייר טואלט בשינוי למי שאין לו והב"ד בספר ארחות שבת ח"א (פרק יא סעי' כב). וכ"כ בספר חוט השני – להגרנ"ק זצ"ל (פי"ח סק"א), וכ"כ בס' ילקוט יוסף שבת ח"ב – אמירה לעכו"ם (או' מט). ואע"ג שהמג"א הוב"ד במ"ב (ס"ק ב') כתב שאין להתיר אפילו במוקצה משום כבוד הבריות היכא שיכל לייחד אבנים מאתמול. ולפי"ז גם בנד"ד בביתו לכאו' אין להקל לפי שיכל להכין נייר חתוך, מ"מ היינו דווקא היכא שבית הכסא מיוחד לו לעצמו ואפילו בני ביתו לא נכנסים לשם וכמ"ש להוכיח בשעה"צ (סק"ג), לא כן בבתי כסאות בימינו, שבני הבית נכנסים שם ולא אדעתא, ועוד, דהא"ר (סק"א) פליג ע"ד המג"א ובמקום כבוד הבריות יש לסמוך להקל.
תגובה אחת
בקשר להערה ע"ד הגרב"צ א"ש ז"ל, כבר העיר כן מרן אור העולם זיע"א בשו"ת יב"א ח"ט ע"ש.