האם מותר להשתתף בהגרלות של מפעל הפיס לפי דעת הרב עובדיה יוסף

מקורות ונימוקים:

המשחק בקוביא פסול לעדות – מדוע? 

במשנה בסנהדרין דף כ”ד: איתא, “ואלו הן הפסולים לעדות המשחק בקוביא”. בטעם הדבר נחלקו האמוראים בגמרא, דעת רמי בר חמא שהוא מפני שהמשחק בקוביא הוא אסמכתא, ואין התחייבות בדעת גמורה לשלם אם יפסיד, לפיכך המשחק ונוטל כסף כשמנצח הוא גזלן מדרבנן. אולם דעת ר’ ששת שאין בכך אסמכתא, אלא פסולין הן לעדות לפי שאין עסוקים ביישובו של עולם, ולכן הוא דווקא כאשר אין להם אומנות אחרת.

לעניין הלכה פסק הרמב”ם פרק ו’ מהלכות גזילה הלכה י’, כדעת רמי בר חמא וכתב: המשחקים בקוביא, כגון אלו המשחקים בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצא בזה, ועושים תנאי ביניהם שכל המנצח את חבירו יקח ממנו סכום מסויים, הרי זה גזל מדבריהם. ואף שברצון הבעלים לקח, הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק, הרי זה גזלן, ע”כ. כך פסק להלכה גם השולחן ערוך חושן משפט סימן ל”ד סעיף ט”ז, ובסימן ר”ז סעיף י”ג, ובשלחן ערוך אורח חיים סימן שכב סעיף ו’, ועיי”ש במשנה ברורה ס”ק כ”ב ומשמע מדבריו שנקט כדעת השו”ע.

אולם הרא”ש פסק כדברי ר’ ששת, שטעם פסול המשחקים בקוביא לעדות הוא מפני שאין עוסק בישוב העולם, ולפיכך אם יש לו אומנות אחרת מותר לו לשחק בקוביא. וכן פסק הרמ”א חו”מ סימן ר”ז סעיף י”ג שאין איסור גזל במשחק בקוביא, וכתב שהמשחק בקוביא אין בכך אסמכתא, הואיל ואין הדבר בידו שהרי אינו יודע אם ינצח או לא ואפילו הכי התנה אלמא גמר בדעתו להתחייב מספק.

האם מותר להמר על כסף

לאור האמור עולה בידינו, כי לדעת הספרדים הפוסקים כדעת מרן השו”ע, אסור להמר על כסף. כן פסק גם בשו”ת רב פעלים חלק ב’ חלק יורה דעה סימן ל’. ע”ש. שהמשחק בהימורים כיוצ”ב על כסף, לדעת הרמב”ם והשו”ע יש בכך גזל. אולם לבני אשכנז הפוסקים כדעת הרמ”א הדבר מותר.

האם מותר לרכוש כרטיסים להגרלה סינית

למרות האמור שלדעת השולחן ערוך כל הימור על כסף אסור, בנידון הגרלה סינית שהמשתתפים רוכשים כרטיסי הגרלה המשתתפים בהגרלה על מוצרים, כתב בשו”ת רב פעלים חלק ב’ יו”ד סימן ל’, וכן בשו”ת ישכיל עבדי חלק יו”ד סימן ה’ סעיף ג’, שאף לדעת השולחן ערוך הדבר מותר ואינו דומה להימור האסור משום אסמכתא, כפי שמבואר גם בשו”ת חוות יאיר סימן ס”א.

טעם הדבר הוא, הואיל ואין איסור אסמכתא אלא כגון המשחק בקוביא שהסכום שעליו שיחקו הוא ממונו הפרטי של מי שיפסיד במשחק, ומשום כך כיון שלא גמר בדעתו להתחייב לשלם, הוי גזל ואסור. אולם בהגרלה סינית שאין ההגרלה על ממונו של המנוצח אלא על החפץ של עורך ההגרלה, והמשתתפים מצידם גמרו בדעתם לשלם כל אחד כסף עבור הזכות להשתתף בהגרלה, אין בכך חשש אסמכתא ומותר.

רכישת כרטיסי לוטו טוטו או ווינר האם יש בכך איסור

על פי החילוק האמור בדברי שו”ת רב פעלים ושו”ת ישכיל עבדי, יש מקום גם לומר שגם רכישת כרטיסי לוטו וכדו’ יהיו מותרים, שהרי אין ההגרלה על הכסף של המפסידים בהגרלה, אלא על הכסף של עורכים ההגרלה.

אולם בשו”ת יביע אומר חלק ז’ חושן משפט סימן ו’, כתב שאין דומה כרטיס הגרלה בלוטו להגרלה במכירה סינית, הואיל ובמכירה סינית ההגרלה היא על מוצרים אחרים שאינם קשורים לכספם של רוכשי כרטיסי ההגרלה. אולם המשתתפים בהגרלת הלוטו כספי הזכייה הם כספי המשתתפים בהגרלה, ועל זה שייך לומר אסמכתא היא ולא קני, ויש בכך גזל.

אולם למרות שחילוק נכון הוא בין הגרלת הלוטו לבין שיטת ההגרלה במכירה סינית. אכתי יש להקשות שהרי אין דומה השתתפות בהגרלת לוטו למשחק בקובייה שיש בו אסמכתא. הואיל והמשחק בקובייה כל משתתף מתחייב לשלם למי שינצח במשחק, ומאחר ואין התחייבות זו בלב שלם אלא מפני סבור שהוא עצמו ינצח הוי אסמכתא ויש בכך גזל. משא”כ השתתפות בהגרלת הלוטו, כל אחד ואחד רוכש כרטיס ממפעל הפייס ומשלם תמורתו בעת רכישת הכרטיס בלב שלם, ואין זה רק התחייבות לשלם אם יפסיד, לפיכך גם אם ישתמשו מפעל הפיס בכספים של רוכשי כרטיסי ההגרלה אין בכך מאומה, שהרי הם בלב שלם קנו את הכרטיסים.

אכן מכוח שאלות אלו כתבו הפוסקים להתיר רכישת כרטיסי לוטו טוטו ווינר וכדו’, וראיתי שהוסיף שכתב הגאון הרב אברהם שפירא זצ”ל, סברא נוספת להתיר, דכיון שהנהלת מפעל הפיס מוכרת תעודות הגרלה, והתמורה היא עצמה שוה כסף, ויש לה ערך, כי ניתן למכרה לאחרים, וגם ספרדי יכול למוכרה לאשכנזי, שלדעת הכל אין זה בשבילו משחק של קוביא אסורה, אין זה דומה למה שהמחבר אוסר משום קוביא.

אף הרב יביע אומר זצ”ל חזר בו מדבריו, מכוח סברא נוספת הואיל ומפעל הפיס עושה בכספי הרוכשים צדקות, לפיכך גומרים הרוכשים בדעתם ומשלמים עבור הכרטיס בלב שלם, כפי שכתב נכדו הרה”ג עובדיה יוסף שליט”א, בספרו עין משפט (סימן רז עמוד תרמה) שהיה אצל סבו זצ”ל בערוב ימיו כארבעה חודשים לפני פטירתו, ושוחח עמו בעניין זה, ואמר לו, שאפילו אם רק מיעוט מן הכספים של מפעל הפיס עובר לצרכי צדקה, בכל זאת די בכך כדי שהקונים יקנו את כספם בלב שלם למפעל הפיס. ולכן המיקל בזה, יש לו על מה שיסמוך. אמנם סברא זו שייכת רק בהגרלות מפעל הפיס בארץ ישראל, שעושים בכספים צדקות ליהודים בארץ ישראל.

ע”כ דבריו של הרב המשיב הגר”ד אחיון שליט”א, ומכאן ואילך הוספה ממערכת משיב כהלכה:

שמעות סותרות בענין אם חזר בו מרן הרב עובדיה מהוראת איסור קניית כרטיסי לוטו

נביא בזה מה שכתב (אודות הסתירה בשמועות בדעת מרן זצ”ל, ולא כדעת עצמו) הג”ר שמואל כהן בספרו חושן שמואל:

שיטה א’:
הנה כבר בחייו של הגרע”י, כתב הרה”ג יוסף פרץ בקובץ ויען שמואל – שנת תשע”ב חלק ט”ו (עמ’ תח):
שמעתי מקרוב קלא דלא פסיק, כי מרן הראש”ל שליט”א חזר בו מתשובתו ביבי”א שאסר לקנות כרטיס פיס, וכעת ס”ל להתיר לקנות. ואעידה בי ג’ עדים נאמנים בזה, ראשית בשוחחי בזה עם הרב משה פרזיס שליט”א שח לי כי התקשר לביתו של מרן, וביקש מהשמש הרב הרב אמיר קריספל שליט”א שישאל אם אפשר למלא כרטיס מפעל הפיס, ואמר לו מרן שליט”א בזו הלשון: מפעל הפיס, לך תמלא! ואמר לי שישנה עוד סברא לקולא, מחמת שהכסף הולך למטרות שהם לטובת הציבור, [ובאמת שעל גבי כל דף הגרלה של מפעל הפיס מצויין שמפעל הפיס הינו מוסד ללא כוונות ריוח כל ההכנסות הינם קודש לתועלת הציבור]. וכן כשפרסמתי זאת בשיעור בציבור היה אחד מקטני אמנה שאמר שהיאך יתכן לומר שכן דעת מרן הגר”ע יוסף שליט”א, והלא מפורש בתשובה ביבי”א לאסור? והתקשר מיד אל הרב שאלתיאל עמר שליט”א שהוא העוסק יחד עם מרן שליט”א בברור והעתקת כתביו יד ביד, ושאלו האם מפעל הפיס מותר? והשיב לו על אתר שמותר למלא מפעל הפיס לדעת מרן שליט”א. והעד השלישי הוא הגאון הרב יצחק פנחס שליט”א בעל שו”ת ויזרע יצחק שהראה את תשובתו שפסק להקל לרכוש כרטיס של מפעל הפיס לחתן מרן הרב עובדיה הגאון הרב בר שלום שליט”א, ואמר לו הרב בר שלום שליט”א שאכן מרן הרב עובדיה שליט”א חזר בו כעת, וס”ל להיתר. ועל פי ג’ עדים ודאי יקום דבר. ובפרט לפי האמור הדברים נראים ברורים להיתרא. וכולא מילתא דרבנן היא. ומה גם שיש הרבה ראשונים המקילים כשיש לו אומנות אחרת וכמנהג העולם שהביא הרמ”א. על כן נראה לענ”ד להקל בזה בפשיטות בס”ד. עכ”ד. (וכ”כ תלמידיו בספר טובים השנים עמ’ רנא, ובספר חמדת ללבי סי’ לה. והו”ד גם בקובץ קול מהיכל חט”ז עמ’ פו. ובעוד כתבים רבים).
הרי שהביא לנו ג’ עדויות ממקורבי הגרע”י, שחזר בו ודעתו להתיר.
וגם בקובץ בית הלל – כסלו תשע”ה (מס’ נ עמ’ קכה) הסתמך נכדו ר’ עובדיה בן ר’ יצחק, על מ”ש בקובץ ויען שמואל שהגרע”י חזר בו. והוסיף, שכן אמר לו הגרע”י גופיה בחודש תמוז תשע”ג. ונדפס גם בספרו עין המשפט (סי’ רז עמ’ תרמה).
וגם בספר אביר הרועים (בית מדות עמ’ 411) כתב נכדו, כי ר’ עובדיה בן דודי הראש”ל ר’ יצחק האריך בזה בספרו עין המשפט (סי’ רז עמ’ תרמה), וכתב שהוא היה אצל הגרע”י כארבעה חודשים לפני פטירתו, ודן בזה לפניו, ואמר לו הגרע”י שאפי’ אם מיעוט מהכספים עובר לצדקה, די בכך כדי שהקונים יתנו את כספם בלב שלם למפעל הפיס. ע”כ.
[וסיים מדיליה: ומ”מ פשיטא שמצד הבטחון בה’ ומדרכי הדעת הנכונה והיושר, שלא יתעסק אדם בזה. ובילדותי שמעתי בשם הגרב”צ אבא שאול , שלכל היותר יעשה כן פעם אחת בשנה בתורת השתדלות לפרנסתו . ע”כ].
ואכן דברי משמשו הרב אמיר קריספל מובאים מכלי ראשון בכתב עת ‘המבשר התורני’ (מס’ 308) ואלו דבריו: יש פסקי הלכה שבהם הרב נתן משקל לסברא וחזר בו, לדוגמה הרב נתן פסק הלכה שבו הוא הביע דעתו שאין לרכוש כרטיס הגרלה של מפעל הפיס יש בזה בעיה של אסמכתא. לימים הרב חזר בו מכיון שבא אליו איזה אברך ואמר לו ששווה לו החמישה שקלים שהוא רוכש את הכרטיס כדי להרגיש שבוע שלם שהוא יהיה עשיר. הרב קרא לי ואמר לי חזרתי מהפסק הזה, שמעתי שהם נותנים סכומים גדולים לצרכי צדקה לבניית תלמודי תודה ומקוואות, אז זה לא בגדר של אסמכתא. ע”כ. (אש”ה: לכאו’ יש כאן ב’ סברות לקולא).
וגם בספר משפטי חיים (אוחיון, חו”מ סי’ שע, עמ’ תג) כתב: נאמר לי על ידי הרה”ג אהרון בוטבול שליט”א חתנו של הגר”ע יוסף זצ”ל, שהרב חזר בו מדבריו ביביע אומר וגם לבני ספרד אין חשש אסמכתא בקניית כרטיס מפעל הפיס. ע”כ. (אולם ראה להלן מ”ש מירחון יתד המאיר – חשון תשע”ז עמ’ 97).
וגם בספר חוט המשולש (ח”ב עמ’ קטו) כתב: שמעתי באומרים לי מפי עדים נאמנים, שמרן הראש”ל חזר בו לאחרונה, ועונה לשואליו שאפשר להתיר בזה. וכן העיד בגדלו חתנו הרב עזרא בר שלום בשמו. ושו”ר למרן ראש הישיבה בספרו סנסן ליאיר (הנד”מ שנת תשע”ב עמ’ ו סע’ ט) שכן כתב. ע”כ.
וכ”כ גם הגאון הנאמ”ן באור תורה שבט תשע”ד (ס”ע תמט), וז”ל: יש מקומות שהגר”ע יוסף זצ”ל חזר בו וקיבל דעתו [של הגר”מ לוי] (כאשר שמענו מפי מגידי אמת), וכגון וכו’ שמותר לקנות כרטיס מפעל הפיס ואין בזה משום קוביא. ע”כ.
וגם בספר שיח יצחק (בצרי, גיטין עמ’ שפג) כתב: דודי הגאון הגדול הרב עזרא בצרי שליט”א אמר, שהרב עובדיה זיעיא חזר בו בענין זה והתיר מאחר שמפעל הפיס תורם את רווחיו למטרות צדקה. ע”כ.
וגם בשו”ת הלכתא מאורייתא (ח”א כרך ב עמ’ תשיא) כתב: אמנם אף מרן זצ”ל הדר הוא לכל חסידיו והורה להתיר להשתתף באותן ההגרלות, וכמו שמעידים תלמידיו המקורבים ששאלו לפיו. עיין בקובץ שואל ומשיב תשע”ב עמ’ תסט, תפא, תצג, תקיב. ובקובץ חוט המשולש תשע”ב עמ’ קטו, שסא. ע”כ.
וגם בספר עדות איש (שרגא, ח”ג עמ’ תקמב) הסתמך על הכתוב בויען שמואל. הרי שבכל זה ישנה עדויות רבים בשם הגרע”י שחזר בו וס”ל להתיר, ומשמע שהיתר זה הינו לכתחילה וללא סייגים.
וגם בספר שיח חיים (מלין, עמ’ רסו) כתב: שמעתי מהגר”י זילברשטיין שליט”א, דגם חלק מהפוסקים שסברו בעבר דיש בקניית כרטיס הגרלה בלוטו חשש אסמכתא, חזרו בהם וכיום סוברים דכיון שארבעים וחמש אחוז הולכים לצדקה ולמוסדות א”כ הקונה כרטיס דעתו שאם לא יזכה ילך הכסף לצדקה, וא”כ אין בזה חשש גזל. ע”כ.

שיטה ב’:
אולם בספר שיח חיים (מלין, עמ’ רסו) נדפסה תשובת בנו הראש”ל ר’ יצחק יוסף בזה, וכה כתב:
אודות מה ששאל אם מותר להשתתף בהגרלת מפעל הפיס, הנה ידוע דעתו של מרן אאמו”ר זצוק”ל במשך כל השנים לאסור קניית כרטיסים של מפעל הפיס וכו’, והן אמת שבשנים האחרונות הגיעו כמה אברכים לפני מרן זיע”א ואמרו לו שמפעל הפיס מחלק כסף גם לבתי חולים למוסדות חסד וכדו’, ואז טענו שמי שקונה כרטיס פיס אפילו שיודע שהסיכוי לזכות הוא קלוש מסכים ליתן כספו במתנה לגמרי שאם לא יזכה בפרס הרי יהיה זה לצדקה, ומטעם זה מרן זצוק”ל הראה פנים למקילין בזה דלא דמי למשחק בקוביא שאמרו חז”ל דאסמכתא לא קניא כיון דיש לומר שהאנשים נותנים את הכסף בלב שלם שהרי הם יודעים שבחלק מהכספים משתמשים לצרכי צדקה, ואין זה שייך דווקא לאנשים שומרי תורה ומצוות דכל אדם שקונה כרטיסים אלו גמר ומקנה בלב שלם, כיון שיודע שגם אם לא יזכה ישתמשו בחלק מהכסף לצרכי ציבור, וחזי לאצטרופי לשאר טעמים שכתבו האחרונים להקל בזה, וראה בשלחן המערכת ערך הגרלה עוד כמה טעמים להקל בזה מלבד הטעם הנזכר’ ומיהו כ”ז אמר ללמד זכות על המקילין, אבל נשאר בדעתו שלכתחילה ראוי להחמיר בדבר ומהיות טוב אל תקרי רע, שהרי אם יבוא אליהו הנביא ויגיד לו שלא יזכה בכרטיס האם היה קונה? בודאי שלא, וכל מה שקונה הוא רק בשל כך שיש סיכוי שיזכה, נמצא שכל הכסף הבא מהגרלה זו הרי הוא בגדר אסמכתא, ואסמכתא לא קניא. ולכן אם יזכה בכסף זה הוי גזל בידו. ובפרט שהרבה מאד מהכסף הולך לדברים שאינם של צדקה, וקשה לומר שהקונה את הכרטיס חושב על המיעוט שנותנים לצדקה וחסד אלא אחר רוב פעילותם שהם למקומות של מי שאינם שומרי תורה ומצוות, ואפשר דאף רוב הכסף הולך לדברים אחרים כמו כדורגל וכדו’, לכן כדאי להמשיך להחמיר בדבר, ואין הבדל בין מילוי טופס לוטו או כרטיס גירוד הדין שווה וכן אין הבדל בטפסי לוטו של משחקי כדורגל בין אם המשחקים בארץ או המשחקים בחו”ל כיון שההגרלה נעשית ע”י יהודים בארץ יש להחמיר ולא להשתתף בהגרלה. ע”כ.
וגם בקובץ בית יוסף – ספר הזכרון חשון תשע”ו (עמ’ רו) כתב בנו הראש”ל ר’ יצחק יוסף: לכתחילה אין לספרדים וכו’, ומ”מ בסוף ימיו הראה (הגרע”י) פנים שהמקל יש לו על מה שיסמוך כשיש צורך גדול וקושי פרנסה. וזה מטעם שכיום מפעל הפיס נותן גם לצדקה ויתומים. והוסיף, עיין בשלחן המערכת שהבאנו סברות לכאן ולכאן וכו’ (אש”ה: והרי זה כמו שכתבנו בקונ’ ג”ה משמו, שלא הכריע שם לאסור). ועכ”פ לכתחילה ראוי להמנע לא לקנות כרטיסים אלו מכיון שאין הכסף הולך למקומות נכונים. ע”כ.
וגם במכתבו הנדפס בריש ספר ‘חושן למעשה’ כתב כן, והוסיף שדיבר בזה פה אל פה עם אביו, אחרי השמועות שאביו חזר בו, ואמר לו אביו שעדיין דעתו ברורה שלכתחילה אין לקנות וכו’, אלא שע”פ מה שהוגד לו המקל בזה יש לו ע”מ שיסמוך וכו’. ע”ש.
וכיו”ב כ’ גם בקובץ בית יוסף מס’ מ”ט (עמ’ שסה) שבסוף ימיו סבר הגרע”י שהמקל י”ל ע”מ שיסמוך.
הרי מפורש בדבריו, שההיתר אינו לכתחילה, ואף סייגו למקום צורך וקושי גדול וכו’. וזו שיטה ב’ בדעתו אחר החזרה.

שיטה ג’:
שמעתי בשידור ישיר (קול ברמה) במוצאי שבת פ’ האזינו ג’ תשרי תשע”ה, לבנו רבה של חולון ר’ אברהם יוסף, בדברי הספד על אביו, שדיבר בחריפות על אלו שהתחילו להגיד בשם אביו שחזר בו מכמה דברים, ונקט כמה דוגמאות וביניהם לגבי הנדו”ד, ואמר, שזה אינו, כי א”כ היה הגרע”י כותב כן. והוסיף שהינו מבין מדוע טענו שחזר בו, כי גם הוא שמע לפני ג’ שנים שאביו חזר בו, ואז שאל את אביו האם זה נכון? והשיבו כן, וביאר הטעם לפי שהבין ממה שאמרו לו שכספי מפעל הפיס ניתנים לבתי ספר ות”ת וכדו’. ואמר לו בנו (ר”א) שזה אינו, והביא לפניו א’ מבני המשפחה שמצוי בזה, ושאלו הגרע”י – כמה נותנים לת”ת וכדו’, ואמר אפי’ לא אחד מאלף, וגם בזה אינם נותנים לבתי ספר ות”ת, אלא נותנים לעיריה, והיא מחליטה למי לתת. ואמר הגרע”י: א”כ איני חוזר בי ממה שכתבתי. וביאר, כי בשלמא אם נותנים לת”ת וכדו’ מטרת הקונים לצדקה ולא לזכיה, וש”ד, משא”כ במצב הקיים הדין במקומו עומד. ע”כ.
[וכתוב נמי בספר ‘רבנו’ (עמ’ שנח) מתאריך כ”ה תמוז תשס”ו: שאלו להגרע”י, מי שהשעה דחוקה לו כגון שהוא בעל חובות, ורוצה לקנות פיס שמא ישתפר עליו מזלו, אם אפשר להתיר לו? ורבנו דחה זו. ע”כ ].
ולכאו’ זה סותר לדברי נכדו בן הראש”ל, שהעיד שכ-ד’ חודשים לפני פטירתו א”ל שחזר בו וכו’ כנ”ל.
[ואין משמע ליישב ע”פ דברי תלמידו בשו”ת נזר כהן (חו”מ סי’ ג) שהעלה להתיר להשתתף בהגרלה של מפעל הפיס, ולהחמיר בהגרלה קטנה – דהיינו במעט משתתפים, שחושב שירויח].
והלום ראיתי בירחון אור תורה תמוז תשע”ז (עמ’ תתרמד) שהביא הרב מאיר כהן כן בקצרה מדברי ר’ אברהם יוסף שנדפסו בגליון שבת אחים. והעיר מהכתוב בויען שמואל הנ”ל. וע”ע באור תורה אדר תשפ”ב (עמ’ תקסג).
וגם כעת הופיע שו”ת ברכת יהודה (ח”ז חו”מ סי’ יב), וגם הוא הרגיש בזה מעט (בעמ’ שמז). וצידד בזה. ועכ”פ גם הוא הסיק לקולא. וגם בשו”ת דברי ברק (ח”א חו”מ סי’ מח) הרגיש בזה מעט (בעמ’ רעח), והראה פנים לקולא.
וגם ראיתי בירחון יתד המאיר – חשון תשע”ז (עמ’ 97) שכתב ע”ד היבי”א: יש לציין שבתקופה מסויימת חזר בו הרב בנושא זה כיון שאמרו לו שמפעל הפיס מחלק כספים רבים למטרות צדקה וחסד וע”כ י”ל דניחא ליה לאיניש שישתמשו בכספו למטרות הנ”ל, והלכך לא הוי גזל ואסמכתא. אולם העיד חתנו הגר”א בוטבול יצ”ו שלאחר זמן הוברר הדבר מעל כל ספק שכמעט ואין מפעל הפיס נותן למטרות הנ”ל אלא סכום מזערי ביותר וכששמע זאת הרב אמר שלפי”ז באמת חזר הדין לאיסורו ויש להחמיר בדבר ובמשנה ראשונה. ע”כ. [וזה דלא כמ”ש בספר משפטי חיים (אוחיון, עמ’ תג) בשם הרב אהרון בוטבול שליט”א. וכנ”ל].
ועכ”פ כולם לא הזכירו כי הסתירה הינה לכאו’ משולשת. [ובתחילה חשבתי, כי הדעה האמצעית של בנו הראש”ל, לא הסתמכה על מה ששמע מפיו בהדיא בפרט מסויים זה, ונראה יותר שזה ממה שהבין בגודלו מדעת עצמו. אולם במכתבו הנדפס עתה בריש ספר ‘חושן למעשה’ כתב, שדיבר בזה פה אל פה עם אביו, אחרי השמועות שאביו חזר בו, ואמר לו אביו כנ”ל]. וראה מ”ש בשו”ת מלמדך להועיל (מלמד, ח”א עמ’ שסז).
וע”ע בקובץ בתורתו (חו”מ ח”א עמ’ רף, רצא, שז), ובשאר הספרים .

ומן האמור נלמד להיתר פשוט יותר, אודות מה שנשאל הגרע”י בספר מעין אומר (חלק י עמוד קמו ועמוד שצה): האם אדם ללא עבודה, מותר לו לעבוד לפרנסתו במכירת כרטיסי פיס? והשיב: מותר.
ועוד נשאל: אברך שאין לו פרנסה שאל אם מותר לו למכור כרטיסי פיס? והשיב: יכול לסמוך על האשכנזים. ע”כ.
וכבר הבאתי בזה מעשה רב בקונ’ גורל הצדיקים (עמ’ סד). וראה נמי בספר מגדולי ישראל (ח”ב ת ועמ’ תע), ובשו”ת אבני דרך (חי”א עמ’ 447).
[וגם ב’אלבום מאור ישראל’ (המצורף לכתב עת ‘יום ליום’ תשרי תשע”א, עמ’ 7) כתוב, כי הג”ר עזרא עטייה זצ”ל, בהיותו במצרים, עסק במכירת כרטיסי הגרלה (הערה ממערכת משיב כהלכה: כמובן שיש הבדל בין ארץ ישראל למצרים, כי לוטו של גוים בחו”ל מותרת גם לדעת מרן הגרע”י לכו”ע)].

ע”כ מדבריו של הרה”ג ר’ שמואל כהן שליט”א אודות השמועות הסותרות בדעתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל.