מקורות ונימוקים:
אם יש קדושה בספרי קודש המתורגמים ללועזית
בגמרא בשבת דף קט”ו. איתא במתני’, כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין ובין שאין קורין בהם, ואעפ”י שכתובים בכל לשון טעונים גניזה, ע”כ.
ופירש רש”י כי כל כתבי הקודש הכוונה לרבות גם נביאים וכתובים ולא רק תורה. דאף על פי שכתובים בכל לשון, ואיכא למ”ד לא ניתנו לקרות בהן, מצילין אותן, וטעונים גניזה, ואסור להניחן במקום הפקר.
עוד איתא התם בגמ’, איתמר היו כתובים תרגום או בכל לשון, ר’ הונא אמר אין מצילין אותם מפני הדליקה, ור’ חסדא אמר מצילין אותם מפני הדליקה, ע”כ.
מבואר כי נידון השאלה אם יש קדושה בספרי הקודש שנכתבו בלועזית הוא מחלוקת בגמרא, ובעינן למידע כיצד פסקינן להלכה. ואכן לעניין הלכה נחלקו הראשונים האם הלכה כר’ הונא או כר’ חסדא.
אמנם למעשה פסק השולחן ערוך כר’ חסדא, וכתב באורח חיים סימן של”ד סעיף י”ב בזה”ל:
כל כתבי הקדש מצילין האידנא מפני הדליקה וקורין בהם, אפי’ כתובים בכל לשון… וכן מטבע ברכות שטבעו חכמים, מצילין אותם מן הדליקה ומכל מקום התורפה. וכן תרגום שכתבו עברי, כגון יגר שהדותא וכדנא תימרון להון, ועברי שכתבו תרגום או בלשון אחר שאותו העם בקיאים בו, ע”כ.
אם יש קדושה כיום בספרי קודש שמודפסים בדפוס וללא כתיבת יד
אף שכיום אין כותבים את בכתיבת יד, אלא הכל הוא בדפוס ממוחשב, כבר כתב הט”ז על השו”ע יו”ד סימן רע”א דברים ברורים ונחרצים, שאף בכתיבת דפוס יש קדושה. זה לשונו שם:
וחקיקה הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא לפי ששמעתי אומרים שאין בספרים הנדפסים קדושה כמו הנכתבים בכתב, ולי נראה שאין חילוק בזה דאפילו אם נאמר דהוה חקיקה מ”מ הוה כמו כתב דהא גם גבי גט אשה כשר בחקיקות ירכות כמו שכתוב בא”ע סי’ קכ”ה אף על גב דכתיב אצלה וכתב ולא וחקק. ועוד נראה לי ראיה ברורה מפרק עגלה ערופה דף מ”ח… אלא ברור הוא דמעשה הדפוס מקרי כתיבה ממש ולא חקיקה כלל:
ושוב ראיתי בתשובת שאלות למה”ר בנימין ז”ל שכתב ג”כ שמעשה הדפוס הוא קודש ככתב מטעם דגם חקיקה היא קודש והביא ראיה ג”כ מאפוד, אבל לפי עניות דעתי אין צריכין לזה כי הוה כתיבה ממש ואין כאן חקיקה, דמה לי שדוחק את העט על הנייר או הנייר על האותיות של עופרת אידי ואידי כתיבה היא, ומ”מ לענין גט ודאי אין לעשות בדפוס כיון שקצת דומה לחקיקה, אבל לענין קדושת הספרים כל המיקל עתיד ליתן את הדין, עכ”ל.
עיתונים וספרים שכתוב בהם שם ה’ ככינויו בלועזית אין בהם קדושה
אמנם אין הדברים אמורים אלא בנוגע לתרגום לכתבי הקודש כגון תורה נביאים וכתובים, אולם עיתונים וספרים שאינם ספרי קודש, אין בהם קדושה כלל.
אמנם כאשר התוכן הכתוב בספרים הוא דברי תורה ומוסר יש להקפיד על קדושתם ולא להשליכם לאשפה מצד התוכן האמור בהם, אולם כאשר אין התוכן דברי תורה, אלא שמוזכר שם כינוי לשם ה’ בשאר שפות, אין בהם קדושה כלל, ואין צורך להימנע מלזורקם לאשפה.
דין זה יש להוכיח מדברי המשנה ברורה או”ח סימן פ”ה ס”ק י’ שכתב לעניין הזכרת שם ה’ בלועזית במקומות הטינוף, שלמרות שאין בשמות אלו איסור למחקם, אין לאומרם במקום הטינופת.
זה לשון המשנ”ב שם סימן פה ס”ק י’ “וכ”ש השמות שאינם נמחקין אסור לאמור שם, אפילו בלשון לע”ז כגון גא”ט בלשון אשכנז או ‘בוגא’ בלשון פולין ורוסיא וכה”ג, ‘שאף ששם זה אין בו קדושה באותיות כתיבתו ומותר למוחקו’, מ”מ יש בו משום בזיון בהזכרתו במקום טינופת כמו בהזכרת השלום שמותר ג”כ למוחקו ואעפ”כ כיון שהקב”ה נקרא בו אף על פי שאינו מיוחד לו אסור להזכירו כשמתכוין על ענין השלום וכמש”כ סי’ פ”ד, וכ”ש בזה שלכמה דברים דינם כשמות שבלשה”ק כגון לענין שבועה ולענין הזכרת ש”ש לבטלה ולענין קללת חבירו בשם, ע”כ.
מבואר בדברי המשנה ברורה, כי שם ה’ שנכתב בלועזית כפי שהוא מכונה בלועזית, אין בו קדושה בכתיבתו ואין מניעה למחקו, אמנם לעניינים אחרים נחשב הוא כשם ה’, כגון לעניין שבועה או לעניין הזכרת שם ה’ לבטלה וכדו’.
לפיכך לעניין השאלה שלפנינו, כיון שאין מדובר בתרגום של כתבי הקודש שהם תורה נביאים כתובים, ואף אין מדובר בתוכן שהוא דברי תורה, אלא בספרים או עיתונים שמוזכר בהם שם שמים כפי שהוא מכונה בלועזית, אין צורך לשמור על קדושתם וניתן להשליכם לאשפה. כפי שהוכחנו מדברי המשנה ברורה וכפי שהעלה בהדיא בשו”ת מנחת יצחק חלק א’ סימן י”ז.
