מקורות ונימוקים:
איסור משחק בקוביא וטעמו
במשנה בסנהדרין דף כ"ד: איתא, "ואלו הן הפסולים לעדות המשחק בקוביא". בטעם הדבר נחלקו האמוראים בגמרא, דעת רמי בר חמא שהוא מפני שהמשחק בקוביא הוא אסמכתא, ואין התחייבות בדעת גמורה לשלם אם יפסיד, לפיכך המשחק ונוטל כסף כשמנצח הוא גזלן מדרבנן. אולם דעת ר' ששת שאין בכך אסמכתא, אלא פסולין הן לעדות לפי שאין עסוקים ביישובו של עולם, ולכן הוא דווקא כאשר אין להם אומנות אחרת.
להלכה פסק הרמב"ם פרק ו' מהלכות גזילה הלכה י', כדעת רמי בר חמא וכתב בזה"ל:
המשחקים בקוביא, כגון אלו המשחקים בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצא בזה, ועושים תנאי ביניהם שכל המנצח את חבירו יקח ממנו סכום מסויים, הרי זה גזל מדבריהם. ואף שברצון הבעלים לקח, הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק, הרי זה גזלן, ע"כ.
כך פסק להלכה גם השולחן ערוך חושן משפט סימן ל"ד סעיף ט"ז, ובסימן ר"ז סעיף י"ג, ובשלחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ב סעיף ו', ועיי"ש במשנה ברורה ס"ק כ"ב, ומשמע מדבריו שנקט כדעת השו"ע.
אולם הרא"ש פסק כדברי ר' ששת, שטעם פסול המשחקים בקוביא לעדות הוא מפני שאין עוסק בישוב העולם, ולפיכך אם יש לו אומנות אחרת מותר לו לשחק בקוביא. כן פסק הרמ"א להלכה חו"מ סימן ר"ז סעיף י"ג שאין איסור גזל במשחק בקוביא, וכתב שהמשחק בקוביא אין בכך אסמכתא, הואיל ואין הדבר בידו שהרי אינו יודע אם ינצח או לא ואפילו הכי התנה אלמא גמר בדעתו להתחייב מספק.
האם מותר להמר על כסף
לאור האמור עולה בידינו, כי לדעת הספרדים הפוסקים כדעת מרן השו"ע, אסור להמר על כסף, כשם שאסור לשחק בקוביא, משום שלא סמכה דעתו של המתחייב, והמהמר ונוטל כסף עובר על גזל מדרבנן. כן פסק גם בשו"ת רב פעלים חלק ב' חלק יורה דעה סימן ל'. ע"ש. שהמהמר על כסף, לדעת הרמב"ם והשו"ע יש בכך גזל. אולם לבני אשכנז הפוסקים כדעת הרמ"א הדבר מותר.
האם מותר לרכוש כרטיסים להגרלה סינית
למרות האמור שלדעת השולחן ערוך כל הימור על כסף אסור, בנידון הגרלה סינית שהמשתתפים רוכשים כרטיסי הגרלה המשתתפים בהגרלה על מוצרים, כתב בשו"ת רב פעלים חלק ב' יו"ד סימן ל', וכן בשו"ת ישכיל עבדי חלק יו"ד סימן ה' סעיף ג', שאף לדעת השולחן ערוך הדבר מותר ואינו דומה להימור האסור משום אסמכתא, כפי שמבואר גם בשו"ת חוות יאיר סימן ס"א.
טעם הדבר הוא, הואיל ואין איסור אסמכתא אלא כגון המשחק בקוביא שהסכום שעליו שיחקו הוא ממונו הפרטי של מי שיפסיד במשחק, ומשום כך כיון שלא גמר בדעתו להתחייב לשלם, הוי גזל ואסור. אולם בהגרלה סינית שאין ההגרלה על ממונו של המנוצח אלא על החפץ של עורך ההגרלה, והמשתתפים מצידם גמרו בדעתם לשלם כל אחד כסף עבור הזכות להשתתף בהגרלה, אין בכך חשש אסמכתא ומותר.
רכישת כרטיסי לוטו טוטו או ווינר האם יש בכך איסור
על פי החילוק האמור בדברי שו"ת רב פעלים ושו"ת ישכיל עבדי, יש מקום גם לומר שגם רכישת כרטיסי לוטו וכדו' יהיו מותרים, שהרי אין ההגרלה על הכסף של המפסידים בהגרלה, אלא על הכסף של עורכים ההגרלה.
אולם בשו"ת יביע אומר חלק ז’ חושן משפט סימן ו’, כתב שאין דומה כרטיס הגרלה בלוטו להגרלה במכירה סינית, הואיל ובמכירה סינית ההגרלה היא על מוצרים אחרים שאינם קשורים לכספם של רוכשי כרטיסי ההגרלה. אולם המשתתפים בהגרלת הלוטו כספי הזכייה הם כספי המשתתפים בהגרלה, ועל זה שייך לומר אסמכתא היא ולא קני, ויש בכך גזל.
אולם למרות שחילוק נכון הוא בין הגרלת הלוטו לבין שיטת ההגרלה במכירה סינית. אכתי אין דומה השתתפות בהגרלת לוטו למשחק בקובייה שיש בו אסמכתא. הואיל והמשחק בקובייה כל משתתף מתחייב לשלם למי שינצח במשחק, ומאחר ואין התחייבות זו בלב שלם אלא מפני סבור שהוא עצמו ינצח הוי אסמכתא ויש בכך גזל. משא”כ השתתפות בהגרלת הלוטו, כל אחד ואחד רוכש כרטיס ממפעל הפייס ומשלם תמורתו בעת רכישת הכרטיס בלב שלם, ואין זה רק התחייבות לשלם אם יפסיד, לפיכך גם אם ישתמשו מפעל הפיס בכספים של רוכשי כרטיסי ההגרלה אין בכך מאומה, שהרי הם בלב שלם קנו את הכרטיסים.
אכן מכוח שאלות אלו כתבו הפוסקים להתיר רכישת כרטיסי לוטו טוטו ווינר וכדו', וראיתי שהוסיף שכתב הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל, סברא נוספת להתיר, דכיון שהנהלת מפעל הפיס מוכרת תעודות הגרלה, והתמורה היא עצמה שוה כסף, ויש לה ערך, כי ניתן למכרה לאחרים, וגם ספרדי יכול למוכרה לאשכנזי, שלדעת הכל אין זה בשבילו משחק של קוביא אסורה, אין זה דומה למה שהמחבר אוסר משום קוביא.
אף הרב יביע אומר זצ"ל חזר בו מדבריו, מכוח סברא נוספת הואיל ומפעל הפיס עושה בכספי הרוכשים צדקות, לפיכך גומרים הרוכשים בדעתם ומשלמים עבור הכרטיס בלב שלם, כפי שכתב נכדו הרה"ג עובדיה יוסף שליט"א, בספרו עין משפט (סימן רז עמוד תרמה) שהיה אצל סבו זצ"ל בערוב ימיו כארבעה חודשים לפני פטירתו, ושוחח עמו בעניין זה, ואמר לו, שאפילו אם רק מיעוט מן הכספים של מפעל הפיס עובר לצרכי צדקה, בכל זאת די בכך כדי שהקונים יקנו את כספם בלב שלם למפעל הפיס. ולכן המיקל בזה, יש לו על מה שיסמוך.
משחקי ההימורים המצויים היום דינם כדין רכישת כרטיסי הגרלה
לאור האמור נראה שיש להתיר גם את משחקי ההימורים שבנידון השאלה שלפנינו, הואיל ואין ההימורים בדרך כזו שמי שיפסיד בהימור מתחייב לשלם כסף שאותו הוא מעביר למי שניצח בהימור, אלא ההימור הוא בדרך זו שקונים חוזה המזכה את רוכשו בסכום מסוים אם המועמד עליו הוא הימר ינצח, ואין המהמר השני משלם לחברו, אלא החברה ממנה הוא קנה את החוזה היא משלמת, והיא משלמת בכל מקרה למי מהמהמרים שניצח לפי הכללים של המשחק. לפיכך דין הימור זה כדין רכישת כרטיסי הגרלה והדבר מותר אף לדעת השולחן ערוך.
