מקורות ונימוקים:
האם ומדוע כסף הוא מוקצה
פסק השולחן ערוך או”ח סימן ש”י סעיף ז’:
מטה שיש עליה מעות, או אפילו אין עליה עתה והיה עליה בבין השמשות, אסור לטלטלה דמגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. הגה: ואפילו לצורך גופו או לצורך מקומו.
מבואר שכסף הוא מוקצה חמור שאפילו לצורך גופו ומקומו אין לטלטלו. טעם הדבר מבואר בב”י ריש סימן ש”ח, דהיינו משום שכסף הוא מוקצה מחמת גופו, כדין אבנים ועצים שאינם כלי ואין להם שימוש שהרי הם מוקצה מחמת גופם.
וכבר תמה הפרי מגדים סימן ש”ח משבצות זהב ס”ק א’ מדוע כסף איננו מוקצה מחמת שמלאכתו לאיסור שהרי אסור לקנות בו ולסחור בכסף. ויישב הפרי מגדים דאין הכי נמי וודאי הוא גם מוקצה מחמת שמלאכתו לאיסור, אלא דעדיפא מינה קאמר, שהוא גם מוקצה מחמת גופו.
בנוגע לכסף שאיננו במטבעות אלא בשטרות, יש מקום גדול לומר שהוא אף מוקצה מחמת חסרון כיס, שהרי נזהר שלא להשתמש בו לתשמישים אחרים, ואיננו משתמש בו לצור על פי צלוחיתו, ולא גרע מנייר העומד לכתיבה.
האם מותר לגעת במוקצה בלי להזיזו
בנוגע לנידון נגיעה במוקצה בשבת בלי להזיזו, הנה במשנה בשבת דף קנ”א. איתא, עושין כל צרכי המת: סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזיז בו אבר.
וכתב הרמב”ן שם, “שמע מינה שטלטול מוקצה שמיה טלטול, שלא תאמר שאינו אסור אלא עד שיגביהנו או עד שיגרור את כולו, אלא כיון שמזיז חלק מדבר שאינו ניטל אסור”. מבואר שהאיסור הוא בהזזה דווקא ולא בנגיעה ולא בהגבהה, אלא כל הסטה שהיא של המוקצה אסורה.
כן כתב בשו”ת מהר”ם שמותר לנגוע במעמד (העמוד) שלפני ארון הקודש, שהנרות עומדים עליו, ובלבד שלא ינענע אותו, אף על פי שהוא תשמיש של מוקצה, שהרי אפילו המוקצה עצמו אינו אסור ליגע בו כי אם במטלטלו. את דבריו הביאו גם המרדכי ושו”ת תרומת הדשן סימן ס”ז.
אמנם בדברי הראב”ד בהשגותיו על הרמב”ם פרק כ”ה מהלכות שבת הלכה כ”ג כתב שיש איסור לגעת בביצה שהיא מוקצה בשבת.
אכן כבר תמה עליו שם הר’ המגיד וכתב ולא ידעתי טעם לזה, וכי המוקצה והנולד אסור ליגע בהן אף שאינו מנענען, הא ודאי דלא, ואפשר שמא ינענע הביצה על ידי הכלי. ע”כ.
גם הרדב”ז [בלשונות הרמב”ם סימן קל”א] שכתב ליישב את דברי הראב”ד, כתב ליישב משום הטעם שהנגיעה מסיטה את הביצה, היות והיא עגולה וכאשר נוגע האדם בדבר עגול בהכרח שיזוז מעט.
כעין זה כתב גם הבית יוסף בסימן תקי”ג על מה שכתב הטור שאסור ליגע בה. נראה דלאו דוקא, שהרי דבר המוקצה אינו אסור בנגיעה כל שאינו מטלטלו, וכמו שכתבתי בסימן ש”ח בשם המרדכי וכמה רבוותא, ומיהו לפי מש”כ בסימן ש”י בשם הרב המגיד נראה דשאני ביצה שמתוך שהיא דבר המתגלגל, חיישינן שמא ינענע אותה כשנוגע בה.
כן העלה הרמ”א להלכה או”ח סימן ש”ח ס”ג: כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטולו, אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו, שרי. ולכן מותר ליגע במנורה שבבית הכנסת שנרות דולקות עליו, או בתנור שדולק בו אש.
אף שהמשנה ברורה שם ס”ק י”ז הביא לדברי המגן אברהם שכתב דהיכא דהנגיעה היא לצורך דבר המוקצה, כגון שכופה כלי על המוקצה לשמרה, צריך ליזהר שלא ליגע בה, כבר ציין המשנה ברורה לדברי הגר”א בביאורו שפסק כהרב המגיד דנגיעה בכל גווני שרי, אם לא יבוא לנדנוד ע”י הנגיעה.
למרות שערוך השולחן בסעיף ס”ח כתב שמה שמותר לגעת במוקצה כאשר איננו מזיזו, הוא לצורך קצת, אבל ללא צורך למה לעשות כן. אף הוא לא כתב איסור מעיקר דין מוקצה בנגיעה.
כן למעשה העלה מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ז’ אורח חיים סימן ל”ו, שאין איסור נגיעה במוקצה אלא כאשר מסיטו או מזיזו ממקומו בלבד.
