מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך יורה דעה סימן קפ”א סעיף י”א בזה”ל:
פאות הזקן הם ה’, ורבו בכם הדעות, לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל. הגה: ואפילו תחת הגרון.
מבואר שבנוגע לגילוח שיער הצוואר שתחת לגרוגרת הבולטת בתחילת הגרון, לדעת האשכנזים הפוסקים כדעת הרמ”א אסור לגלח בתער. אולם הספרדים הפוסקים כדעת מרן השולחן ערוך נהגו להקל בזה.
בסיבה שכתב הרמ”א שלא לגלח בתער אפילו תחת הגרון, נאמרו כמה טעמים. טעם אחד כדי שלא יבוא בטעות להגיע לגילוח העור שמעל הצוואר שלפעמים נמשך מטה, כפי שכתב הסמ”ק הביאו הבית יוסף ויעויין עוד בט”ז יו”ד סימן קפ”א ס”ק ד’.
טעם נוסף הוא על פי דברי ר’ יונה באגרת התשובה שכתב שלמרות שאין איסור תער מתחת לגרוגרת הצוואר, מ”מ אסור לגלח שם מפני שהדבר דומה לתיקון נשים ויש בזה חשש “שלא ילבש”, אולם הגאון בביאור הגר”א דחה טעם זה.
טעם נוסף הוא הואיל ובהגהות אשר”י הביא את דעת רבינו חננאל, שלדבריו הפאה החמישית נמצאת באזור הגרון, וזהו הטעם שלא לגלח בתער בצוואר. אולם עיין בט”ז שם, שאין זה אלא מדרבנן.
אולם מנגד רוב שיטות הראשונים לא כתבו איסור גילוח בתער בצוואר מתחת הגרגרת. כפי שכתב המאירי במכות דף כ’: בזה”ל: וכן מעשים בכל יום שאף אותם שנהגו שלא לספר בתער כלל, מספרים הם השפם ותחתית הזקן המתחבר לצוואר בלא שום פקפוק, אלא שגדולי המחברים כתבו אף בשפם שאע”פ שהוא מותר לא נהגו להשחיתו אלא לגלח קצתו עד שלא יעכב אכילה ושתיה. ויש שכתבו שהספרדים נהגו להקל בזה, אך לא מצאתי לזה מקור ברור.
לפיכך למעשה צריך להקפיד שלא לגלח בתער גם את השיער הגודל בצוואר, אלא יגלח במכונה שהיא כעין מספרים, הואיל וכפי שכתב הט”ז במספרים כעין תער מותר לגלח בצוואר, כשם שמותר בזקן עצמו.
