מקורות ונימוקים:
הן אמת שנחלקו הרמב"ם והראב"ד (איסורי ביאה פרק כא הלכה ט') בדין זה, ודעת הרמב"ם להתיר וכמ"ש מנשק בכל אבר שירצה, וכפי שהבינו הרב המגיד שפסק כחכמים ולא כר' יוחנן במסכת כלה (פ"א הלכה ט'). וכן כתב להדיא בפירושו למשניות (סנהדרין פרק ז') דמעיקר הדין שרי אמנם מידת חסידות להתרחק מזה וכן דרך החסידים והצנועים, יעו"ש. אמנם הראב"ד פליג וס"ל דמעיקר הדין אסור.
ומרן השולחן ערוך (או"ח סימן ר"מ סעיף ד') פסק כהראב"ד שכתב בזה"ל:
אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על: והצנע לכת (מיכה ו, ח), ומעביר הבושה מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא, דכתיב: ובעבור תהיה יראתו על פניכם (שמות כ, כ) זו הבושה, לבלתי תחטאו (שמות כ, כ) ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה, וכל שכן הנושק שם, שעובר על כל אלה ועוד, שעובר על "בל תשקצו את נפשותיכם".
ולפי"ז לכאו' אין חילוק בין איש לאשה. מפני שעוברים על והצנע לכת, וגם משום דמגרים יצר הרע הן של האיש והן של האשה, וגם משום בל תשקצו.
וגם הרמ"א באבן העזר (סימן כה) הביא בסעיף בהגהתו לסעיף ב' את דברי הרמב"ם בזה"ל:
ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה וכתב הבית שמואל במקום (ס"ק א') שאין כוונת הרמ"א שמנשק בכל מקום שהרי אותו מקום אסור כפי שמבואר בדברי הגמרא והראב"ד. וע"ע בשו"ץ בני בנים ח"ד (סימן טז), ובשו"ת אשר חנן ח"ג (סימן סט).
