מקורות ונימוקים:
בשו”ת הלכות קטנות (חלק ב סימן ע) כתב: מה שאוכלין בני אדם ה’בוטארגו’ הוא ביצי דגים מלוחים לעורר תאוות המאכל בתוך הסעודה, מהו. תשובה: אף על גב דחמירא סכנתא מאיסורא, והחמירו ז”ל לאכול דגים אחר בשר או להיפך משום סכנה, האי מלתא כיון דדשו בה רבים צריך למצוא להם היתר, ולומר דביצים לאו בכלל דגים הם, ועוד שהם גמורות, והו”ל כביעתא בכותחא. ע”כ.
מבואר בדבריו שאין מניעה לאכול ביצים של דג עם בשר, הואיל ולעניין איסור אכילת דגים בבשר, ביצי הדג אין להם דין דגים, נוסף על כך הם גמורות ולפיכך נידונות בפני עצמן, ולא כחלק מהדג עצמו. כן כתב בקובץ מבית לוי (סיון תשס”ח) בשם הגאון הרב שמואל הלוי וואזנר זצ”ל.
אמנם היוצא מן הטמא טמא, וביצי דג טמא הינם אסורים באכילה, כפי שכתב הרמב”ם בהלכות מאכלות אסורות פרק ג’ הלכה א’ שכל מאכל היוצא ממין מן המינין האסורין שלוקין על אכילתן, הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה, כגון חלב בהמה וחיה הטמאים וביצי עוף ודג הטמאים, שנאמר: ואת בת היענה זו ביצתה, והוא הדין לכל האסור כיענה ולכל הדברים הדומין לביצה.
וכן כתב שם הרמב”ם בהלכה ז’ “יראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים הנמצאים במעיהם, כאוכל קרבי דגים טמאים ולוקה מן התורה, וכן ביצי העוף הטמא התלויות באשכול שעדיין לא פירשו ונגמרו, האוכל אותן לוקה כאוכל בני מעים שלהן”.
אכן אין הדברים אמורים, אלא לעניין שיש להחשיב דין הביצים של הדג כדין הדג עצמו לעניין איסור אכילה, הואיל ויצאו מן הטמא. אולם לעניין אם להחשיבם כדג שיהיה אסור לאוכלם בבשר הדין שונה.
כפי שמצאנו לעניין ביצי תרנגולת שנשחטה ונמצאו ביצים גמורות בתוכה, שאין איסור לאוכלן בחלב כפי שפסק השו”ע יו”ד סימן פ”ז הלכה ה’, הואיל ואינם נחשבים עוף ממש, אולם מנגד אם מצא ביצי עוף טמא אין היתר לאוכלן, כיון שהיוצא מן הטמא טמא. כפי שכתב הרמב”ם שם הלכה ו’ שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורים מן התורה.
אולם מנגד מצאנו בספר כנסת הגדולה (יורה דעה הגהות בית יוסף סימן פז ס”ק מג) שכתב, שאנו אוסרים ביצי דגים שהושמו בעור מפני הסכנה, שנמצאו הביצי דגים בולעים מהעור שהוא בשר, וכן מנהגינו לאסור כל זה. ע”כ.
מבואר שלדעת הכנסת הגדולה יש סכנה באכילת ביצי דג עם בשר, כדין אכילת דג עם בשר. גם הפרי חדש כתב כי דין ביצי העוף כדין העוף עצמו לעניין שאין לאכלם בחלב, שלא כדעת השו”ע, וה”ה לנידון דידן שביצי הדג יחשבו כדג שלא יהיה אפשר לאוכלן בבשר.
זה לשון הפרי חדש יו”ד סימן פ”ז ס”ק י’ (השני), על דברי השו”ע שכתב “ביצים הנמצאים בעופות, אם הם גמורות דהיינו שיש להם חלבון וחלמון, אף על פי שהיא מעורה בגידים, הרי זו גמורה ומותר לאכלה בחלב. אבל אם אין לה אלא חלמון, אסור לבשלם בחלב. אבל אם אכלם בפני עצמם, מותר לאכול אחריהם גבינה או חלב”. על כך כתב בזה”ל: והנה המחבר בזה נמשך אחר הארחות חיים (הלכות איסורי מאכלות סימן עב) שהביא בב”י שכתב כן. ואצלי אינה הוראה מכוונת להלכה, שהרי נתבאר לעיל (ס”ק ט), שמן התורה לוקה על זה בעוף טמא שהם כבני מעיים ממש, וא”כ מה טעם יש בזה לומר שהקילו חכמים, כיון שהם ממש כבשר העוף, וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולפיכך אין להקל בדין זה כלל. ע”כ.
עלה בידינו שנחלקו הפוסקים בנידון ביצי הדג, אם דינם כדג ממש ואסור לאכלן עם בשר משום סכנה, לדעת הפרי חדש והכנסת הגדולה, ביצי הדג דינם כדג עצמו ואסור לאכלם עם בשר משום סכנה. אולם לדעת שו”ת הלכות קטנות, אין דינם כדין הדג ומותר לאכלן עם בשר, וכן דעת הגר”ש וואזנר, אמנם אף הוא לא כתב זה אלא בלשון דיעבד, אולם לא ניתן כל כך לדקדק בלשון שם.
לפיכך כיון שנחלקו הפוסקים בדבר, לכתחילה אין לאכול ביצי דג עם בשר, וידוע כי חמירא סכנתא מאיסורא, אולם בדיעבד אם כבר עירבו ביצי דג עם בשר, ניתן לסמוך על המקילים בעניין.
