מקורות ונימוקים:
בשולחן ערוך לא הזכיר איסור בדבר, הואיל ומעיקר הדין אין בדבר איסור. אולם מנהג הנשים להימנע מעלייה לבית העלמין בימי עיבורן, כפי שכתב בספר שבט מוסר בזה”ל: “תהי אישה נזהרת בימי עיבורה שלא תיכנס למקומות של טומאה ובמקומות שיש רוח רעה לפי שהוולד נוצר לפי ראות עיניה”.
וכן כתב בספר נשמת ישראל חלק א’ סימן ד’ אות ו’, שאשה מעוברת אין לה לילך במקומות טומאה כדי שיגדל עוברה בטהרה, ואם תרצה תקפיד לעמוד בריחוק ד’ אמות מן הקבר.
אכן למרות שאין הדבר מעיקר הדין, כבר כתב בשו”ת מנחת יצחק חלק י’ סימן מ”ב שאין לדחות שום מנהג שיש ביד הנשים, וכתב שם לבאר את טעם המנהג, עיי”ש.
ועיין עוד בשו”ת נטעי גבריאל חלק ב פרק פ”ד סעיף ד’, שבכל מקום צורך בעלייה לקבר, כגון ביום השנה או שבעה או שלושים וכדו’, רשאית לעלות.
כמו כן לעניין עלייה להשתטח על קברות צדיקים, כתב בספר נשמת ישראל שאין לאשה בהיריון להימנע מכך, הואיל ואין רוח רעה שולטת בקברות צדיקים, אלא אדרבא רוח קדושה וטהרה.
