מקורות ונימוקים:
האם מותר לגבר להתחפש לאישה בפורים
הרמ”א בהגהתו לשו”ע סימן תרצ”ו סעיף ח’, הביא שנחלקו הפוסקים אם מותר לאיש ללבוש שמלת אישה וכן להיפך, זה לשונו שם:
ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא; וכן בלבישת כלאים דרבנן. וי”א דאסור, אבל המנהג כסברא הראשונה.
דעת המתירים בזה הוא מהר”י מינץ בתשובה סימן ט”ו, שכתב להתיר כיון שאינם מתכוונים לשם ניאוף אלא לשם שמחה. וכתב שגדולי וחסידי עולם ראו בניהם ובנותיהם חתניהם וכלותיהם ששינו בגדיהם מבגדי איש לבגדי אישה וכן להיפך, ולא מחו בידם, וודאי שהוא מפני שהיה להם ראיה וסמך שהיתר גמור הוא, ואין בלבוש זו הרהור עבירה.
אולם הבית חדש יורה דעה סימן קפ”ב, הוכיח מהיראים (סימן צו), לאסור ללבוש בגדי אישה אפילו בשמחת חתן וכלה, וכל שכן בפורים. כן כתב מרן החיד”א בספרו שיורי ברכה יורה דעה סימן קפ”ב סק”ג.
כן כתב גם בשו”ת יביע אומר חלק ה’ יורה דעה סימן י”ד אות ג’, ובשו”ת יחוה דעת חלק ה’ סימן נ’, והביא לדברי שו”ת חיים ביד יו”ד סי’ א דף י’. שכתב שיש לבטל המנהג הרע שנוהגים בפורים ובשמחת חתן וכלה שאיש לובש בגדי אשה וכן להיפך, שעוברים על לא ילבש גבר שמלת אשה. ע”ש. וכן העלה בס’ יד הקטנה (דף רפ ע”ב), אחר שהאריך בזה מאד, סיים, לכן ודאי שראוי לכל הגדולים למחות בחרמות גדולים ובכל מיני כפיות לבער המנהג הרע הזה, ולא תמצא מכשלה גדולה כזאת בישראל ח”ו, וישתקע הדבר ולא יאמר.
לענ”ד גם המהר”י מינץ לא התיר, אלא כאשר כל הכוונה היא לשמחה, ולא ניאוף כלל, אולם לצערנו בדורנו, אף אחד אינו יכול לומר שכל כוונתו היא אך ורק לשמחה, ואי אפשר לומר שרק בשביל השמחה הוא בחר להתחפש לתחפושת של אישה, אלא יש בכך גם קצת מחשבות אחרות, לכן הדבר אסור לדעתי גם לשיטת המהר”י מינץ.
האם מותר להכין לילדים הקטנים תחפושת של בן לבת או להיפך
ובשו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן נ’, כתב עוד שגם אין להלביש את הבנים הקטנים בגדי נשים, ואת הבנות הקטנות בגדי בנים, משום מצוות חינוך והרי אסור למיספי לקטן בידיים אפילו איסור דרבנן. זה לשונו בשו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן נ’ בעניין זה:
ונראה שהגדולים מוזהרים על הקטנים שלא להלביש הילדים בגדי ילדות, וכן להיפך, משום מצות חינוך, שהרי אפילו באיסור מדברי סופרים אסור למספי ליה בידים, וכמו שפסק הרמב”ם (הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה כז), שאסור להאכיל את הקטן בידים דבר איסור, ואפילו דברים שאיסורם מדברי סופרים, ואביו מצווה עליו לגעור בו ולהפרישו מן האיסורים כדי לחנכו בקדושה, שנאמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך אורח חיים (סימן שמג). וכתב הגאון מהר”י עייאש בשו”ת בית יהודה (חלק יורה דעה סימן מה), שמטעם זה אסור להלביש את התינוק המוטל בעריסה בגד שעטנז, וכן אסור להציעו תחתיו, כי הדבר ברור שאין חילוק בזה בין איסורי מאכל לשאר איסורים, שהרי בגמרא (יבמות קיד ע”א) למדו מהפסוק אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת אליהם, להזהיר גדולים על הקטנים, כלומר אסור לאדם להכניס תינוק כהן לאהל המת ולטמאו. ע”ש. (ועיין עוד בשו”ת בית יהודה חלק ב’ סימן צה. ודו”ק). וע”ע בשו”ת עונג יום טוב (סי’ צו). ובשו”ת מנחת יצחק ח”ב (סי’ קז). ע”ש. ולכן גם לענין איסור לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה, יש להזהיר גדולים על הקטנים. וכן מבואר בתשובת הרמב”ם שבראש ספר מעשה רוקח (דף א’ ע”א), שכתב, וכן התינוקות לפעמים יקשטו אותם בקישוטי הנשים, ויצבעו ידיהם בצבע שהנשים צובעות בו את ידיהן, וזה היפך ממה שציוו רבותינו מעתיקי השמועה (ביבמות דף סב סע”ב), שהאדם צריך להדריך את בניו בדרך ישרה, וזוהי דרך עקומה, וכן אמר הנביא (משלי ב’) למען תלך בדרך טובים, וזו דרך חטאים. והדבר נעשה בפרהסיא בתוך קהל ועדה מישראל, ואין איש שם על לב. ואולי יתנצלו לומר שהם סומכים על מאמר חז”ל (יבמות קיד ע”א) קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווים עליו להפרישו. אבל אין הנידון דומה לראיה, שזהו דוקא כשהתינוק אוכל מעצמו לתאות נפשו, אמנם זה המסכן הם מאכילים אותו בידים. ועוד שלא אמרו אלא שבית דין אינם מצווים עליו, וזה אביו מחנכו ומרגילו. ע”כ. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר.
