מקורות ונימוקים:
מנהג הספרדים לעניין כיבוס רחיצה ותספורת אכילת בשר ושתיית יין לאחר תשעה באב
פסק השו”ע או”ח סימן תקנ”ד סעיף ד’, לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד.
לעומת זאת, בסימן תקנ”ח סעיף א’ פסק השו”ע, בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי.
ויש לתמוה שבסימן תקנ”א התיר השו”ע להתרחץ ולכבס מיד לאחר התענית בלא להמתין שיעבור יום עשירי באב, ואילו לעניין אכילת בשר ויין כתב השו”ע שכיון שנשרף ההיכל עד שקיעת החמה ביום עשירי באב, מפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ולשתות יין בליל עשירי ויום עשירי.
חילוק בין מנהגי אבלות לבין איסור אכילת בשר ושתיית יין
אכן ביאור העניין הוא, שדיני אבלות הנהוגים על חורבן הבית מסתיימים מיד במוצאי תשעה באב, לפיכך מותר להסתפר ולהתרחץ ולכבס את הבגדים מיד במוצאי תשעה באב.
אולם המנהג שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, איננו מדין מנהגי אבלות, שהרי לאבל מותר לאכול בשר ולשתות יין כפי שמבואר בדברי השו”ע יו”ד סימן שע”ח סעיף ח’.
אלא המנהג הוא על פי דברי הגמרא בסוף פרק חזקת הבתים בב”ב שאמרו כיצד נאכל בשר והמזבח עליו היו מקריבים הקרבנות בטל, וכיצד נשתה יין והמזבח עליו מנסכים את הנסכים בטל, אלא שמאחר והיא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה לאסור אכילת בשר ושתיית יין כל השנה, לפיכך לא אסרו את הדבר, אולם בזמן שבו נשרף בית המקדש ממש דהיינו תשיעי ועשירי הוי גזירה שהציבור יכול לעמוד בה, על כן נהגו להימנע מאכילת בשר ושתיית יין.
למרות שהבן איש חי כתב שהמנהג בבגדאד היה, לאכול בשר כבר במוצאי תשעה באב, אין המנהג כיום כדבריו, אלא כפי שכתב השולחן ערוך הנ”ל, וכפי שהביא גם בילקוט יוסף בזה”ל: המנהג הכשר שבליל עשירי באב אין אוכלים בשר ולא שותים יין, ונהגו כן גם כשחל ביום ששי.
הואיל וכך לעניין אכילת בשר ושתיית יין, יש להימנע מלאחר ר”ח אב ועד לאחר השקיעה של סוף יום עשירי באב, ורק לעניין מנהגי אבלות שהם רחיצה תספורת וכיבוס מותרים מיד לאחר התענית. וכ”כ בשו”ת אור לציון חלק ג’ פרק כ”ט תשובה כ”ו. וכן כתב בשו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן מ”א.
יש לציין שגם בקרב הפוסקים הספרדים יש שכתבו להימנע מכיבוס רחיצה ותספורת עד תום יום עשירי באב, כפי שכתב בספר מועד לכל חי סימן י’ ס”ק צ”ב.
מנהג האשכנזים ברחיצה תספורת וכיבוס אכילת בשר ושתיית יין לאחר תשעה באב
אולם מנהג האשכנזים שונה הוא, הואיל וכתב הרמ”א בהגהתו על השו”ע או”ח סימן תקנ”ח סעיף א’ בזה”ל: ויש מחמירין עד חצות היום ולא יותר. אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום א’, מותר לאכול בשר ויין יום ב’, אבל בלילה אסור מפני אבילות של יום.
מבואר בדברי הרמ”א שאין איסור אכילת בשר ושתיית יין כל יום עשירי באב אלא עד חצות היום ותו לא. אכן לעניין כיבוס רחיצה ותספורת לא גילה הרמ”א את דעתו, ויש לומר שאיננו חולק על דברי השו”ע בסימן תקנ”א סעיף ד’.
אלא שכתב המגן אברהם בסימן תקנ”ח ס”ק א’ להביא את דברי המהרש”ל שגם אין לרחוץ לספר ולכבס ביום עשירי באב עד חצות היום. הובאו דבריו גם באליה רבה בסימן תקנ”ט ס”ק ל”א ובמשנה ברורה ס”ק ג’.
הואיל וכך למעשה מנהג האשכנזים הוא שלא לאכול בשר ולשתות יין וכן שלא לספר לכבס ולהתרחץ עד ליום עשירי באב בחצות היום, אלא אם כן הוא צום דחוי.
אכן חשוב לציין שגם למנהג האשכנזים קל הוא יותר איסור רחיצה ותספורת ביום עשירי באב עד חצות, מאיסור רחיצה כיבוס ותספורת מר”ח ועד תשעה באב, לפיכך כתבו הפוסקים שהיוצא לדרך למקום רחוק ואין בידו אפשרות לכבס בגדיו ביום עשירי באב לאחר חצות, יוכל להקל בדבר כדעת השו”ע ולכבס בגדיו לאחר תענית תשעה באב.
כמו כן כתב המגן אברהם בסימן תקנ”ח שמטעם זה בסעודת מצווה במוצאי תשעה באב מותרים כל המוזמנים לאכול בשר ולשתות יין הואיל ומוצאי התענית קל הוא יותר מהזמן שמר”ח אב ועד לתענית תשעה באב.
