מקורות ונימוקים:
כתב הריטב”א בחידושיו לכתובות דף כ”ה בזה”ל: ודעת מורי ז”ל שרשאי לקרות כהן או לוי בכל מקום שירצה, ובלבד שיאמר החזן אף על פי שהוא כהן או אף על פי שהוא לוי, ולא חיישינן לנכנסים שלא שמעו דאינהו משאל שאילי ואמרי להו. וכך היה עושה מורי ז”ל כשהיו שם שני חתנים כהנים, שהיו קוראים אותם זה אחר זה ואומרים על כל אחד מהם, אף על פי שהוא כהן יעמוד, וכך היה נוהג בעצמו לקרות בתורה שלישי, והחזן אומר אף על פי שהוא לוי. ע”כ.
כן כתב המאירי בגיטין (נט:) בזה”ל: ועכשיו נהגו לקרות לוי בכל מקום שירצה, אלא שמכריזין אף על פי שהוא לוי יעמוד.
אמנם אין הדבר מוסכם לכל הדעות, ולמעשה נחלקו בדבר השולחן ערוך והרמ”א, בסימן קל”ה סעיף י’, זה לשון השולחן ערוך והרמ"א שם:
נהגו לקרות כהן אחר כהן, בהפסק ישראל ביניהם, ואומר החזן כשקורא לשני “אף על פי שהוא כהן”, וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי.
הגה: ולכן מותר לעלות ג”כ למפטיר בכי האי גוונא, ואם קורא מפטיר סתם אין לחוש לפגמו, דהרי לא מזכיר שמו. וי”א דאין לקרות כהן או לוי למנין שבעה, אבל לאחר שנשלם המנין יכולים לקרות כהן או לוי, וכן נוהגין במדינות אלו, ומיהו במקום צורך ודחק יש לסמוך אסברא ראשונה.
מבואר שלדעת השולחן ערוך מותר להעלות לוי לתורה בכל עלייה שהיא, ולא רק בעליית שני לאחר כהן. אולם לדעת הרמ”א אין להעלות לוי או כהן כאחד משבעת העולים, אלא לעליית מפטיר, למעט מקום צורך ודחק כמו בשמחת תורה וכדו', שנוהגים להעלות כהנים ולווים בכל עלייה שהיא.
לפיכך למעשה לדעת הספרדים אפשר להעלות כהן או לוי לעליית שלישי, ולדעת האשכנזים אין להעלות אלא במקום צורך ודחק כגון בשמחת תורה.
אמנם אין להעלות לוי אחר לוי או כהן אחר כהן אלא בהפסק ישראל ביניהם, כפי המבואר בדברי השולחן ערוך, והטעם הוא שלא יאמרו שהראשון פגום ולכן קראו לשני. כפי המבואר בדברי הגמרא בגיטין נ”ט:.
כן העלה מרן הרב עובדיה זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ו’ אורח חיים סימן כ”ד להלכה, וכתב בסיום התשובה בזה”ל: ודע עוד שעל פי המבואר, כל שיש צורך בדבר מותר להעלות לוי שלישי, וכ”ש רביעי, ובלבד שיאמר החזן, אף על פי שהוא לוי יעמוד. וכן המנהג.
