מקורות ונימוקים:
איסור התורה על הכהן לשאת אישה גרושה
"אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו". [ויקרא פרק כא פסוק ז'].
בפסוק זה אסרה התורה על כהן לשאת גרושה, או לחילופין זונה וחללה.
כן פסק השו"ע להלכה, אבן העזר סימן ו' סעיף א':
כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן. לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, אין צריך להוציא. אבל גרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין.
האיסור לשאת גרושה הוא על כהן ולא על לוי
למרות שהכהן משבט לוי הוא, האיסור לא נאמר על כל בני לוי, אלא על הכהנים בלבד, הואיל והם נבחרו מתוך שבט לוי לעבוד לפני ה' לשרתו.
כך גם מורה לשון הפסוק בתחילת הפרשה בה אוסרת התורה על נישואין הגרושה, ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו וכו'. כלומר אין האיסור אלא על הכהנים בני אהרון ולא על כל שבט לוי.
כך גם מורה לשון השולחן ערוך הנזכר לעיל, שפסק להלכה כי הכהן אסור בגרושה, כהן ולא לוי.
