מקורות ונימוקים:
איסור הסתכלות באותו מקום באשתו
הביא הבית יוסף או"ח סימן ר"מ סעיף ד' לדברי הראב"ד שכתב בשער הקדושה עמוד קל"ז, המסתכלים באותו מקום עוברים על "והצנע לכת עם אלהיך" (מיכה ו ח), ומעבירין הבושה מעל פניהם וכתיב (שמות כ יז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה לבלתי תחטאו שכל המתבייש אינו חוטא. וכל שכן הנושקים שיש בהם כל אלה, ועוד שעוברין על בל תשקצו את נפשותיכם (ויקרא כ כה).
עוד כתב הראב"ד בספר בעלי הנפש (שם) אהא דאמור רבנן (נדרים כ.) כל המסתכל בעקבה של אשה הויין ליה בנים שאינם מהוגנין מהא שמעינן שאסור להסתכל במקום הטינופת כלל אפילו באשתו שכל המסתכל אין לו בושת פנים ועוד דקא מגרי יצר הרע בנפשיה.
כן פסק השו"ע להלכה או"ח סימן ר"מ סעיף ד' בזה"ל:
אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על "והצנע לכת" (מיכה ו, ח), ומעביר הבושה מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא, דכתיב: ובעבור תהיה יראתו על פניכם (שמות כ, יז) זו הבושה, לבלתי תחטאו (שמות כ, כ) ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה, וכל שכן הנושק שם, שעובר על כל אלה ועוד, שעובר על: בל תשקצו את נפשותיכם.
האם לאישה מותר להסתכל באותו מקום של בעלה
לעניין השאלה האם גם לאישה ישנו איסור הסתכלות באותו מקום בבעלה, לא מצאנו בפוסקים הקדמונים שהזכירו איסור בזה, ונראה שאין בכך איסור, הואיל ורק על הסתכלות הבעל בערוות אשתו אמרו חז"ל איסור, ולא על איסור הסתכלות האישה בערוות בעלה.
כך גם נראה מדברי הראב"ד שכתב לבאר את טעם האיסור, שהוא מפני שהוא מעביר הבושה מפניו, כי היא עזות להסתכל במקום התורפה המוצנע של האישה, וגם שמגרה יצר הרע בעצמו. נראה שב' טעמים אלו שייכים כלפי מקום הערווה של האישה דווקא, הואיל והוא מוצנע ביותר, לפיכך הסתכלות במקום זה הוא העברת הבושה, כפי שכתב בספר בן יהוידע פסחים ק"ט, שהאישה בושה בטבעה לעמוד ערומה גם בפני בעלה, אולם האיש אינו בוש בטבעו לעמוד ערום בפני אשתו. גם הטעם השני שהוא מגרה יצר הרע בעצמו שייך יותר בגבר כלפי ערוות האישה, ולא באישה כלפי ערוות הגבר שאין יצרה מתעורר כל כך בהסתכלות בגבר, ולא מצאנו הקפדה על צניעות הגבר כלפי אשתו שלא יגלה את בשרו במקומות שדרך לכסותם בימי טומאתה וכדו'.
אמנם ראיתי מציינים לדברי שו"ת אז נדברו חלק י"ג עמוד קכ"א שכתב שמאחר שהטעם שאסור להסתכל באותו מקום הוא משום יראה ובושה והצנע לכת, לפיכך גם בנשים שייך איסור זה, אמנם לענ"ד יש לחלק לגבי יראה ובושה והצנע לכת, בין מקום הערווה של האישה למקום הערווה של האישה שהוא מוצנע ביותר.
אכן בשלחן ערוך המקוצר חלק א' עמוד שפ"ד כתב בשם היעב"ץ לאסור גם לאישה להסתכל באותו מקום בבעלה. אולם בספר קדושת משה עמוד ע"ו כתב שמאחר שלא מצאנו לרבותינו הראשונים והאחרונים שיזהירו על כך מלבד היעב"ץ הנ"ל, לפיכך נראה שמותר לאשה להסתכל באותו מקום של הבעל. אלא שהוא דרך עזות מצח לאשה.
כן ראיתי גם בגליון אליבא דהלכתא מ' שנת תש"ע, שהביאו ששאלו את מרן הגאון הרב חיים קנייבסקי על עניין זה והשיב בזה"ל:
שאלה: כתב השו"ע סעי' ד' אסור להסתכל באותו מקום שכל המסתכל באותו מקום אין לו בושת פנים ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה וכו' עכ"ל. האם זה רק איש על האשה או גם אשה על האיש? תשובה: לצורך מותר ולכתחילה ראוי שיהא בצניעות ולא להסתכל כלל.
הואיל וכך, נראה לענ"ד כי אין איסור הסתכלות לאישה בערוות הגבר מעיקר הדין, אולם אין ספק שאין זה דרך צניעות שתהא ערוות הבעל מגולה לעיני אשתו שלא לצורך, כי אין הוא דרך צניעות ויראת שמים. אך בשעת קיום יחסי אישות או במקום צורך, אין איסור בכך.
