האם יש חשש איסור 'חדש' בשתיית בירה ללא כשרות בחו"ל

מקורות ונימוקים:

איסור אכילת תבואה חדשה עד להקרבת העומר

התורה אסרה לאכול תבואה חדשה עד להקרבת קרבן העומר, כלשון התורה ויקרא פרק כ"ג פסוקים ט' – ט"ו: ְולֶחֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד־עֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עַ֚ד הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־קָרְבַּ֖ן אֱלֹהֵיכֶ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם:

בכלל איסור אכילת תבואה חדשה הוא, כל אחד מחמשת מיני דגן: חיטים, כוסמין, שעורין, שבולת שועל, ושיפון.

איסור אכילת חדש בזמן הזה שאין בית המקדש קיים

בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ממתינים עד לליל י"ז ניסן בארץ ישראל, ועד ליל י"ח בניסן בחו"ל.   כפי שמבואר בדברי המשנה במנחות דף ס"ח. בזה"ל:

משקרב העומר הותר חדש מיד, הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן. משחרב בהמ"ק התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור, ע"כ.

כן פסק הרמב"ם פרק י' הלכה ב', וכן פסק השולחן ערוך או"ח סימן תפ"ט סעיף י' בזה"ל:

אסור לאכול חדש אף בזמן הזה, בין לחם בין קלי בין כרמל, עד תחילת ליל י"ח בניסן. ובארץ ישראל, עד תחילת ליל י"ז בניסן.

וכן הוא בדברי השולחן ערוך יו"ד סימן רצ"ג סעיפים א' – ג', בזה"ל:

אסור לאכול חדש מתבואת חמשת המינים עד שיקרב העומר שהוא בט"ז בניסן, שנאמר: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (ויקרא כג, יד) והאידנא, דליכא עומר, אסור כל יום ט"ז. ובח"ל, שעושין ב' ימים, אסור כל יום י"ז עד תחלת ליל י"ח.

האם צריך לחשוש לאיסור 'חדש' בסתם תבואה בחו"ל

לעניין סתם תבואה שאין ידוע מתי השרישה, כתבו הפוסקים כי מנהג העולם בחו"ל היה שלא לחשוש לאיסור 'חדש'. וטרחו לבאר מדוע לא חששו לאיסור תורה זה, שהרי כפי האמור איסור 'חדש' נוהג גם בזמן שאין בית המקדש קיים, וגם בחוץ לארץ.

כמה דרכים נאמרו ביישוב מנהג זה:

הרמ"א בהגהתו לשו"ע יו"ד סימן רצ"ג כתב בזה"ל:

ומ"מ כל סתם תבואה שרי לאחר הפסח, מכח ספק ספיקא, ספק היא משנה שעברה. ואם תמצא לומר משנה זו, מ"מ דלמא נשרשה קודם העומר (טור בשם הרא"ש).

דרך נוספת ללמד זכות על המנהג הם דברי הב"ח ביו"ד סימן רצ"ג שכתב שבשדות של נכרים אין איסור חדש כלל. על פי דברי הב"ח הללו כתב המשנה ברורה או"ח סימן תפ"ט ס"ק מ"ה, שיש שלמדו זכות על הנוהגים שלא להימנע מאיסור חדש בחו"ל, משום שסוברים שאיסור 'חדש' אינו נוהג אלא בתבואה של ישראל אבל לא בשל עכו"ם.

דרך נוספת כתב המשנה ברורה שם ללמד זכות על המקילים, שסומכין מפני הדחק על מקצת הראשונים שסוברין שחדש בחו"ל אינה אלא מד"ס שגזרו משום א"י ולא גזרו אלא במקומות הסמוכין לא"י כגון מצרים ובבל.

אולם למעשה הסכימו הפוסקים שאין להקל בדבר, כפי שכבר כתב המשנה ברורה הנ"ל או"ח סימן תפ"ט ס"ק מ"ה, דאף שאין בידינו למחות ביד המקילין מ"מ כל בעל נפש לא יסמוך על היתרים אלו ויחמיר לעצמו בכל מה שאפשר לו כי לרוב הראשונים הוא איסור דאורייתא בכל גווני.

ואכן כיום כל גופי הכשרות המוסמכים בארץ ישראל מטעם הרבנות הראשית לישראל, אינם נותנים כשרות במקום שיש חשש איסור חדש, ואינם סומכים על ההיתרים הנ"ל גם ביבוא מחו"ל. לפיכך גם בחו"ל ראוי להקפיד שלא לרכוש תבואה אלא בכשרות מוכרת המקפידה לבדוק שלא יהיה חשש 'חדש' בתבואה.

ראוי להוסיף כי כיום קשה יותר לסמוך על ההיתר של הרמ"א להתיר התבואה משום ספק ספיקא, הואיל וכיום ניתן לברר בקלות ולידע באיזה תאריך השרישה התבואה, כי הכל ממוחשב ונרשם כיום, לפיכך קשה לומר ספק ספיקא שאין ידוע מתי השרישה התבואה.

מציאות תבואה 'חדשה' בשווקים מבחינה מעשית בימינו

מבחינה מעשית תבואה הגדלה בארץ ישראל בימינו, אין בה חשש איסור 'חדש', הואיל ועונת זריעת התבואה בישראל היא בתחילת החורף והבשלתה וקצירתה היא רק לאחר הפסח, כך שעד שמגיעה היא לכדי אכילה כבר עובר עליה תאריך י"ז בניסן.

אמנם כתשעים אחוזים מהתבואה בישראל מיובאת מחו"ל, ובחו"ל ישנם מקומות קרים שהשלג נמס שם רק סמוך לפסח כמו רוסיה ואוקראינה, והתבואה נזרעת רק לאחר הפסח, עם תחילת הקיץ, ומספיקים לקצור אותה כבר בסוף הקיץ לאחר כמאה ועשרים יום, תבואה זו מגיעה לשוק בתחילת החורף עוד לפני י"ז בניסן והיא אסורה באיסור 'חדש' במשך כל החורף עד י"ז בניסן.

כמו כן בחצי כדור הארץ הדרומי כמו אוסטרליה ארגנטינה וכדו', שם החורף הוא מפסח ועד סוכות, תבואה הנזרעת שם לאחר הפסח נקצרת בסוכות ומגיעה לשווקים לאחר סוכות כחצי שנה לפני י"ז בניסן. לפיכך בארצות אלו רוב התבואה הטריה היא אסורה באיסור 'חדש' עד לתאריך י"ז בניסן.

אכן במבחינה מציאותית, אין חשש איסור "חדש" בתבואה טרייה שהגיע לשוק אלא לאחר שהגיע חודש אב, הואיל וגם אם הושרשה התבואה לאחר ט"ז בניסן לא תגיע התבואה לכדי בשלות וקצירה אלא באזור חודש אב.