מקורות ונימוקים:
האיסור לאדם להביא על עצמו סכנה
כתב הרמב”ם פרק י”א מהלכות רוצח ושמירת הנפש בזה”ל: “כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוַת עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהִזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: “השמר לך ושמור נפשך”. ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על “לא תשים דמים.””
עוד כתב הרמב”ם בהלכות דעות פרק ד’ הלכה א’: הואיל והיות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים.
ואף בשולחן ערוך חו”מ סימן תכ”ז סעיף י’ פסק להלכה את דברי הרמב”ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש, וכתב בזה”ל: כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם, ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד בכך – מכין אותו מכת מרדות. והנזהר מהם – עליו תבוא ברכת טוב.
מן האמור למדים אנו כי כל דבר המסכן את חיי האדם וגורם לו למחלות או חלילה למוות או קיצור חיים, הוא אסור, ואף ניתן להלקות את האדם העושה כן במכת מרדות, על מנת למונעו מלהביא את עצמו למקום סכנה.
האם מותר לעשן סיגריות
בנוגע לעישון סיגריות נחלקו הפוסקים, הגאון הגדול הרב משה פיינשטיין זצ”ל כתב בשו”ת אגרות משה חו”מ חלק ב’ סי’ ע”ו, שעישון סיגריות דומה לאכילת מאכלים שאין בהם סכנה מיידית אלא עתידית, ועל כן אין ההלכה אוסרת לעשן סיגריות, והוסיף וכתב שדברי הרמב”ם אינם איסור אלא עצה טובה. וכן הסכים עמו מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן ל”ט.
היתר נוסף שניתן להביא ולהמליץ טוב על המעשנים, הם דברי הגמרא ביבמות י”ב: שם מבואר שבכל דבר שדשו בו רבים ניתן לומר “שומר פתאים ה'” כך מביאה הגמרא שם לעניין שאלת קיום מצווה עונה עם מעוברת קטנה או מניקה, שלדעת חכמים משמשת כדרכה ואין חוששים לסכנה, כי שומר פתאים ה’, וכן מבואר עוד בגמרא ביבמות ע”ב. שאין מלים ברית מילה כאשר רוח דרומית מנשבת שהיא רוח קשה ולא ביום המעונן, אולם עכשיו שדשו בזה רבים אין נוהגין כך אלא אומרים שומר פתאים ה’.
אולם למרות האמור, כתב מרן הרב עובדיה זצ”ל להיזהר ולהימנע מהעישון, וכן בספר הליכות עולם חלק א’ עמוד רס”ט, כתב בזה”ל: הרבה מגדולי דורינו שאסרו בכל תוקף את העישון הסיגריות על פי ממצאים רפואיים שקבעו גדולי הרופאים בזמנינו, וחובה קדושה לציית להם”.
אכן מאידך כיום עם ריבוי המחקרים המוכיחים באופן ברור ונחרץ כי עישון הסיגריות מזיק וגורם למחלות ומקצר חיים, הסכימו הרבה הפוסקים שיש בדבר אף איסור דאורייתא או לכל הפחות ספק איסור דאורייתא, ולהלן אציין כמה מדבריהם.
בספר אור לציון חכמה ומוסר עמוד רכ”א כתב מרן רבי בן ציון אבא שאול זצ”ל בזה”ל: “צריך שידע שגם אם אין איסור ודאי בעישון מכל מקום ספיקא דאורייתא ודאי איכא”.
דברים חריפים יותר מביאים בשם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ”ל בקובץ בית הלל, גליון ל”ט עמ’ כ”א בשם הרב מרדכי הלפרין, שם נכתב בזה”ל:
“דאם המעשן יודע שהעישון מקצר את החיים, ושקיצור חיים הוא איסור דאורייתא של מאבד עצמו לדעת, ושעל עוון זה חייבים מיתה בידי שמים, אסור לו להעיד, ועדותו פסולה”.
וראיתי שמביאים עוד בשם הגאון הגדול רבי אשר וייס שליט”א שאמר בשיעור לפרשת כי תצא תשס”ז כי בעיניו המעשן סיגריות הרי הוא כאוכל נבילות וטריפות… הואיל וחמירא סכנתא מאיסורא והיום אין ספק שהעישון הורג בני אדם”.
וכן כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א בשו”ת תשובות והנהגות חלק ד’ סימן קט”ו בזה”ל: “קבלתי מכתבו שמבקש ממני לחתום על איסור עישון ביום טוב… גם בחול יש איסור גמור שעובר על לאוין ומסכן עצמו משום תאותו וכמ”ש, ואין להגביל האיסור ליום טוב”.
