האם יפתח הקריב את בתו למיתה או לקרבן למזבח?

מקורות ונימוקים:

יפתח התפלל ונדר שלא כהוגן

בספר שופטים פרק יא, פסוקים ל’ – מ’ מובא סיפורו הכואב של יפתח כדלהלן:

ל) וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי: (לא) וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽיקֹוָ֔ק וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה: פ (לב) וַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם יְקֹוָ֖ק בְּיָדֽוֹ: (לג) וַיַּכֵּ֡ם מֵעֲרוֹעֵר֩ וְעַד־בּוֹאֲךָ֙ מִנִּ֜ית עֶשְׂרִ֣ים עִ֗יר וְעַד֙ אָבֵ֣ל כְּרָמִ֔ים מַכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּכָּֽנְעוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ (לד) וַיָּבֹ֨א יִפְתָּ֣ח הַמִּצְפָּה֘ אֶל־בֵּיתוֹ֒ וְהִנֵּ֤ה בִתּוֹ֙ יֹצֵ֣את לִקְרָאת֔וֹ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹל֑וֹת וְרַק֙ הִ֣יא יְחִידָ֔ה אֵֽין־ל֥וֹ מִמֶּ֛נּוּ בֵּ֖ן אוֹ־בַֽת: (לה) וַיְהִי֩ כִרְאוֹת֨וֹ אוֹתָ֜הּ וַיִקְרַ֣ע אֶת־בְּגָדָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ אֲהָ֤הּ בִּתִּי֙ הַכְרֵ֣עַ הִכְרַעְתִּ֔נִי וְאַ֖תְּ הָיִ֣ית בְּעֹֽכְרָ֑י וְאָנֹכִ֗י פָּצִ֤יתִי־פִי֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָשֽׁוּב: (לו) וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אָבִי֙ פָּצִ֤יתָה אֶת־פִּ֙יךָ֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק עֲשֵׂ֣ה לִ֔י כַּאֲשֶׁ֖ר יָצָ֣א מִפִּ֑יךָ אַחֲרֵ֡י אֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְךָ֙ יְקֹוָ֧ק נְקָמ֛וֹת מֵאֹיְבֶ֖יךָ מִבְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: (לז) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אָבִ֔יהָ יֵעָ֥שֶׂה לִּ֖י הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה הַרְפֵּ֨ה מִמֶּ֜נִּי שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וְאֵֽלְכָה֙ וְיָרַדְתִּ֣י עַל־ הֶֽהָרִ֔ים וְאֶבְכֶּה֙ עַל־בְּתוּלַ֔י אָנֹכִ֖י <ורעיתי> וְרֵעוֹתָֽי: (לח) וַיֹּ֣אמֶר לֵ֔כִי וַיִּשְׁלַ֥ח אוֹתָ֖הּ שְׁנֵ֣י חֳדָשִׁ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וְרֵ֣עוֹתֶ֔יהָ וַתֵּ֥בְךְּ עַל־בְּתוּלֶ֖יהָ עַל־ הֶהָרִֽים: (לט) וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ׀ שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וַתָּ֙שָׁב֙ אֶל־אָבִ֔יהָ וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת־נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר וְהִיא֙ לֹא־יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ וַתְּהִי־חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל: (מ) מִיָּמִ֣ים׀ יָמִ֗ימָה תֵּלַ֙כְנָה֙ בְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל לְתַנּ֕וֹת לְבַת־יִפְתָּ֖ח הַגִּלְעָדִ֑י אַרְבַּ֥עַת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה:

וכבר אמרו חז”ל בגמרא בתענית דף ד’.  כי יפתח התפלל לה’ באופן הנחשב שלא כהוגן, ולפיכך השיב לו ה’ שלא כהוגן, וגרם לכך שבתו יצאה מביתו של יפתח.

זה לשון הגמרא שם תענית דף ד’.

יפתח הגלעדי דכתיב והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו’ יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו. והיינו דקאמר להו נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם וכתיב אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי אשר לא ציוותי זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה ולא דברתי זה יפתח ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם, ע”כ.

האם כוונת יפתח הייתה להקריב את בתו למיתה או לקרבן עולה?

בביאור כוונת דברי יפתח, כתבו המפרשים על הנביא לבאר, שבוודאי לא התכוון יפתח להמית את היוצא מפתח ביתו, ואף לא התכוון להקריב לקרבן עולה את כל היוצא מפתח ביתו. שהרי יתכן ויצא מפתח ביתו בעל חיים טמא או בעל מום שאינו כשר לקרבן למזבח, ומה תועלת יש בהמתתו סתם.

אלא כוונת יפתח הייתה שהיוצא מפתח ביתו יהיה קודש לה’, והיינו שאם הוא בעל חיים הראוי להקרבה למזבח, יוקרב למזבח. אם הוא בעל חיים שאינו ראוי למזבח, יהיו דמיו קודש לה’. ואם הוא אדם יהיה קודש לה’ לעבוד את ה’ ויהיה מופרש מהנאות העולם הזה.

כמו כן לאחר שיצאה בתו היחידה מפתח ביתו, לא המיתה ולא הקריבה קרבן לה’, אלא קיימה את הנדר והפרישה עצמה מכל הנאות העולם הזה, והקדישה את חייה קודש לה’, לפיכך לא נישאת לאיש עד סוף חייה, ובזה התקיים נדרו של יפתח.

כפי שכתבו המפרשים לבאר, לדוגמא אציין לפירוש הרלב”ג על הפסוק בשופטים י”א ל”א שכתב בזה”ל:

והנה היוצא מדלתי ביתו יהיה בהכרח בעל החיים ואם היה ממין האדם יהיה לה’ ויהיה מיוחד לעבודת הש”י לבד ואם יהיה זכר לא יצטרך שיהיה פרוש מן האשה כי כבר יהיה מיוחד לעבודת הש”י בזולת זה האופן כמו שנמצא בכהנים ובלוים ומצאנו ג”כ זה הלשון בשמואל עם לקחו אשה והולידו בנים ממנה ואמנם אם היתה אשה יחוייב שתהיה פרושה מאיש שאם היה לה בעל לא תהיה מיוחדת לעבודת הש”י אבל תעבוד על זה בעלה כמשפט הנשים הנשואות ולזה קרע יפתח את בגדיו בראותו בתו יוצאה לקראתו כי זה הנדר יחייב שלא תהיה לאיש ידמה שעשה לה יפתח בית מחוץ לא ראתה אדם בו ולא אשה וישבה שם אך המתין לה שנים חדשים תלך בהם עם רעותיה לבכות על בתוליה על ההרים ובזה הזמן הסגירה בבית הוא ולא היתה רואה אפילו אשה שם זולתי ארבעה ימים בשנה שהיה חק לישראל שתלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח על בתוליה והיא היתה פרושה מאיש כל ימיה:

כמו כן כתב לפרש האברבנאל בזה”ל:

ואמר אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום והיה לה’ ר”ל אם יהיה איש או אשה או דבר שאינו ראוי לעולה יהיה לה’, שיתמיד בקדושה כל ימיו ולא ישתמש בחולין, ואם יהיה צאן או בקר יעלהו לעולה על מזבחו. וכן יראה שעשה יפתח, שבצאת בתו לקראתו לא המיתה ולא העלה אותה עולה, אבל הקדישה לגבוה כמו שאוכיח מהפסוקים.

ואכן בפסוקים בהמשך הפרק מוכח כך שכל כאבה ובכייתה של בתו של יפתח היה על בתוליה, כלומר שלא תינשא לאיש, ולא על עצם חייה. והעניין מובן כיון שלא נדרש ממנה למסור את נפשה למיתה כפי האמור לעיל.

מדוע לא התיר יפתח את נדרו אצל חכם

להשלמת העניין אציין לדברי המדרש ויקרא רבה לפרשת בחוקותי שביאר מדוע לא התיר יפתח את נדרו במדרש מבהיל ומזעזע כאחת, בזה”ל:

ולא היה יכול להתיר את נדרו? אלא אמר יפתח אני מלך איני הולך אצל פנחס, ופנחס אמר אני כהן גדול איני הולך אצל עם הארץ, מבין דין לדין טפת ההיא עליבתא. כמשל אמרו בין חייתא למחבלתא אזל ברא דדויתא.

ונתחייבו שניהם בדמיה, פינחס ניטלה ממנו רוח הקודש שנאמר פינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה’ עמו. לפנים היה עמו ולא עתה.  יפתח היה נישול אברים אברים ונקבר במקומות הרבה, הה”ד וימת יפתח ויקבר בערי גלעד (שופטים יב, ז). בעיר גלעד אין כת’ כאן אלא בערי גלעד, מלמד שהיה איבר נישול ממנו כאן ונקבר במקומו ואיבר נישול ממנו במקום אחר ונקבר במקומו, ע”כ.