מקורות ונימוקים:
גוי רשאי להיכנס ולהתפלל בבית הכנסת
בנביא ישעיה פרק נ”ז פסוק ז’ נאמר: “כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים”.
אמנם פסוק זה נאמר על בית המקדש, אולם מבית המקדש למדים אנו גם לדין בית כנסת, הנקרא מקדש מעט.
אף מדברי הגמרא בב”מ דף כ”ד. יש להוכיח שאין קפידא בכך שיהיו גוים נוכחים בבתי הכנסת ובבתי המדרשות של היהודים, ומוכח שהמנהג בזמן הגמרא שהיו הגויים נמצאים בבית הכנסת ובתי המדרשות, זה לשון הגמרא שם: תא שמע המוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן, מאן שמעת ליה וכו’….. הכא במאי עסקינן בבתי כנסיות של נכרים, בתי מדרשות מאי איכא למימר, בתי מדרשות דידן דיתבי בהו נכרים, השתא דאתית להכי בתי כנסיות נמי דידן דיתבי בהו נכרים, ע”כ.
אמנם עיין בשו”ת שבט הלוי חלק ב’ סימן נ”ט כתב בזה”ל: ובענין להתפלל יהודים אצל הגוים בבית הכנסת, הנה לשון השו”ע או”ח סימן נ”ה ס”כ וי”א שצריך שלא יפסיק דבר שאינו נקי או עבודת כוכבים, ועיין במ”א דר”ל ע”ז לא גוי, ודעת הלבוש הא”ר ופמ”ג דגם גוי מפסיק וכן פסק במ”ב, וז”ל הלבוש שטינוף או גוי מפסיקין בין השכינה וגורם שאינה שורה כאן ע”כ, הרי דלדעת גאונים אלה גוי הוא סבה למנוע השראת השכינה וי”ל דגם דעה ראשונה אינה חולקת רק לענין הפסקה אם יש כבר עשרה במקום אחד, אבל לא בתוך בית הכנסת דבזה כ”ע מודים, ועיין מה שכ’ בעניי בזה בספרי שבט הלוי או”ח סי’ כ”ז, ואולי דאם אין אדם עומד בשעת התפילה בתוך ד’ אמותיו אין מקור לאיסור, עיין מג”א סי’ ע”ט ס”ק ג’, ומובן דקשה מאוד לגדור בזה.
אך רבינו יוסף חיים כתב בהדיא על עניין זה בבן איש חי לפרשת ויחי שנה ראשונה, שאין הקפידא אלא לעניין הפסק בלבד. זה לשונו שם: והא דאמרנו דטינוף או עכו”ם מפסיק ואינו עונה, היינו אם זה עומד בבית אחר שדינו הוא שאינו מצטרף עמהם, אבל אם עומד במקום אחד, אפילו שיש באותו מקום עכו”ם אחד עומד שם, ה”ז עונה עם הציבור קדיש וקדושה וכל דבר שבקדושה. וצריך להזהיר העם בזה הדבר, שתמיד ימצא עכו”ם עומדים בפתח בית הכנסת למכור שם איזה דבר, ובני אדם הולכים במבוי חוץ לפתח אחר העכו”ם ושומעין קדיש וכיוצא, דאין לענות. ורק אם נכנס העכו”ם בתוך בית הכנסת, לא אכפת לן בזה, וכל הציבור שהם בתוך ביהכנ”ס עונין כל דבר שבקדושה, אפילו אותם העומדים אחרי העכו”ם, ע”כ.
האם מותר לישא כפיים כאשר גוי נמצא בבית הכנסת
אולם יש לדון לעניין נשיאת כפים כאשר גוי נמצא בבית הכנסת, דהנה כתב המהרי”ל בתשובה סימן כ”א, לנמק מדוע אין נושאין כפיים בחו”ל, וכתב בזה שלשה טעמים, ובטעם השלישי כתב דהיינו מפני הגויים. כלומר מפני שהברכה שייכת רק לעם ישראל, כמאמר הפסוק כה תברכו את ‘בני ישראל’.
ובשו”ת זרע אמת חלק ג’, סימן י”ב, דף כ’ כתב בהדיא שאין לכהנים לישא את כפיהם במקום שיש גוי בבית הכנסת, מטעם אחר הואיל וחשש שמא הגויים ילעגו ויבזו את המנהג הזה של היהודים.
מדבריהם יש ללמוד שיש למנוע מן הגוי מלהיכנס לבית הכנסת, הואיל ולא יוכלו הכוהנים לברך את עם ישראל בתפילת השחרית.
אולם בשו”ת יוסף אומץ סימן ע’ דף צ”ב, כתב ששמע שיש מי שכתב שאין לכהנים לישא את כפיהם במקום שיש גוי בבית הכנסת, וכתב שם שאין לחוש לכך אלא שפיר יש לכהנים לעלות לדוכן אפילו במקום שגוי נוכח בבית הכנסת.
כמו כן בשולחן ערוך של בעל התניא, סימן קכ”ח סעיף נ”ז, כתב לנמק מדוע לא עושים ברכת כוהנים בחו”ל במשך כל השנה, ולא הביא לטעם המהרי”ל שנמנעים מלישא כפים משום הגויים, אלא כתב שהוא משום שאין נושאים כפים אלא כאשר עם ישראל שרויים בשמחה, ואינם טרודים על מחיתם ועל ביטול מלאכתם”.
כמו כן החיד”א בספרו אומץ יוסף סי’ ע’ אות ד’ כתב, “שמעתי שיש מי שמנע לכהנים לומר ברכת כהנים אם יש גוי בבית הכנסת ולא ידעתי טעמו”. וכתב החיד”א מעצמו דאפשר דעבד הכי כדי להימנע מהפסק כאשר יש צורך לענות אמן או דבר שבקדושה.
לפיכך להלכה אין לחשוש שלא לישא כפים אם נמצא גוי בבית הכנסת, וכן כתב בילקוט יוסף חלק א’ עמ’ של”ח שכך הוא המנהג.
