מקורות ונימוקים:
גבר שעשה ניתוח שינוי מין – על פי ההלכה דינו גבר
על פי התורה הדבר פשוט כי אדם אינו יכול לשנות את מינו, דבר זה הוא פשוט שאין צריך לאמרו, והוא מהדברים שלא שערום אבותינו לפיכך אין לנו בזה מקורות מהפוסקים הקדמונים.
אכן אציין לדברי האבן עזרא ויקרא י"ח כ"ב שם מצאנו התייחסות ראשונה לעניין זה, שכתב לפרש את הפסוק ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, מדוע כתוב משכבי לשון רבים: אזהרה לשוכב ולנשכב. והביא שכתב רבינו חננאל ז"ל, פירוש אחר שהאיסור הוא שלא לשכב גבר משכב אישה, אם יחדש בגופו צורת בשר אישה. על כך כתב האבן עזרא, שזה לא יתכן בתולדה.
על כל פנים מדברי רבינו חננאל למדים אנו כי זכר שיחדש בגופו משכבי אישה, זכר הוא והתורה קוראת לו בשם זכר, כלשון הפסוק "את זכר לא תשכב משכבי אישה". עוד למדים אנו כי אדם כזה אם ישכב עם גבר, עומד באיסור משכב זכור.
מהתורה מין האדם נקבה לפי אבר המין עמו נולד, כפי שמורים דברי הרמב"ם פרק ב' מהלכות אישות הלכה כ"ה שכתב בזה"ל:
כל מי שאין לו לא זכרות ולא נקבות אלא אטום הוא הנקרא טומטום, וגם הוא ספק, ואם נקרע הטומטום ונמצא זכר הרי הוא כזכר ודאי, ואם נמצא נקבה הרי הוא נקבה.
מבואר שמינו של האדם נקבע לפי אבר המין עמו נולד, וקריעת העור האוטם מגלה לנו מי הוא זכר או נקבה, משעת הלידה. והוא דבר פשוט שאין צריך לאמרו.
למרות שבימינו הניתוחים הם מפותחים יותר ומחדירים גם תוספות הורמונים ומשפיעים גם על התכונות הנפשיות של האדם המבצע שינוי מין, אין בכך שום משמעות הלכתית.
כן כתבו גם הפוסקים בדור האחרון, כפי שכתב בשו"ת לב אריה ב' מ"ט אות ב' שאדם שהפך את מינו אין דינו משתנה לפי ההלכה, אלא נשאר מינו כפי שנולד. גם בשו"ת ושב ורפא חלק ב' סימן ע"ט כתב שקיבל תשובות מכמה גדולי הוראה וכולם השיבו פה אחד שניתוח שינוי מין אינו משמה את מעמדו ההלכתי של האדם, ומינו של האדם נשאר תמיד כפי המין שנולד.
האיסורים בביצוע ניתוח שינוי מין
יש לציין עוד כי כמה וכמה איסורים עובר האדם הבוחר לעשות שינוי חיצוני זה בניתוח שינוי מין, ראשית כל איסור סירוס גבר, המבואר בשו"ע אבן העזר סימן ה סעיף י"א בזה"ל:
אסור להפסיד אברי הזרע, בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בא"י בין בח"ל. וכל המסרס לוקה מן התורה בכל מקום. ואפילו מסרס אחר מסרס לוקה.
שנית, איסור "לא ילבש גבר שמלת אשה", שהרי אדם כזה העובר ניתוח שינוי מין נטמע בין הנשים ולובש מלבושי הנשים ומשתדל להראות כמותן.
שלישית, איסור חובל בעצמו, שהרי אדם כזה משחית את גופו, וחובל בעצמו בניתוח המשחית את גופו מכפי שבראו יוצרו, ומבצע ניתוח שיש בו גם סיכון וגם חבלה של ממש, בלא שום תועלת בראי התורה וההלכה.
רביעית, גבר ההופך את מינו לאישה, מבטל מצוות פריה ורבייה החשובה מאוד, שהיא יסוד קיום העולם, שהרי נוטל מעצמו את יכולת ההולדה רח"ל.
חמישית, אם לאחר שינוי המין חי אדם זה עם גבר, הרי עובר הוא על האיסור החמור והנורא של משכב זכור, רח"ל, שעל כך אמרה תורה תועבה הוא.
עוד יש האומרים שגם עובר על איסור פצוע דכה וכרות שפכה, בכך שפוצע וכורת את אברי ההולדה הזכריים. [גם אם נניח שאין איסור זה אמור על ביצוע הניתוח אלא על נישואין בלבד, מציאות זו שהאדם מבצע בעצמו מעשה האוסר עליו נישואין עם גבר וגם אם אישה, מצד איסור פצוע דכה וכרות שפכה, הוא השחתה של ממש, ומעשה נורא בל יתואר].
גבר שעשה שינוי מין אינו יכול להצטרף למניין – אלא אם שב בתשובה
לעניין השאלה האם גבר שעשה שינוי מין יכול להצטרף למניין, הואיל וכפי שהקדמנו על פי התורה גבר שעשה שינוי מין, נותר גבר, ואין מציאות של שינוי מין מהמין שנולד האדם. מתבקש כי גבר שעשה שינוי מין, נותר גבר ויכול להצטרף למניין.
אמנם כיון ששינה את מינו והפך עצמו לאשה, בעל עבירה הוא ומחזיק ברשעו, על כן יש לדון אם ראוי להצטרף למניין.
בעניין בעל עבירה אם יכול להצטרף למניין פסק השו"ע או"ח סימן נ"ה סעיף י"א בזה"ל:
עבריין שעבר על גזירת הצבור או שעבר עבירה, אם לא נידוהו נמנה למנין עשרה.
מבואר לכאורה כי בעל עברה, כל זמן שלא נידוהו יכול להצטרף למניין, טעם הדבר כפי שביאר המשנה ברורה שם ס"ק מ"ז, ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, כפי שמצאנו בעכן שחטא ונקרא ישראל, כפי לשון הפסוק חטא ישראל.
אולם מאידך גיסא הסכימו הפוסקים כי בעלי עבירה שאינם לתיאבון אינם מצטרפים למניין, כפי שכתב הפרי מגדים, שהאמור בדברי השו"ע הוא דווקא בנוגע לבעל עבירה לתיאבון, אולם בעל עבירה להכעיס אפילו בדבר אחד, או מומר לע"ז או לחלל שבת בפרהסיה, דינו כעכו"ם ואינו מצטרף למניין. כן כתבו הפוסקים לגבי כת הקראים שאינם מצטרפים למניין כיון שאינם מודים בתורה שבעל פה, כפי שכתב הרמב"ם באגרתו. כפי שהביא המשנה ברורה ס"ק מ"ה – מ"ו.
ובשו"ת פרי השדה חלק ג' סימן ג' העלה שגם מי שאינו מניח תפילין לא מצטרף לעשרה, כן פסק גם בשו"ת זכרון יהודה או"ח סי' ה'.
על כן נראה כי גם גבר שעשה שינוי מין לאשה, כיון שהוא חטא חמור, וידוע לכל שהוא תועבה גמורה ואיסור חמור, ובפרט שהוא מעשה עברה בפרהסיא, ובדרך כלל מטרתו היא כדי לחיות עם גבר. לא ניתן לקרוא לכך עברה לתיאבון, ולענ"ד אינו ראוי להצטרף למניין.
אמנם אם שב בתשובה, וניחם על מעשיו, ואינו מראה עצמו עוד כאשה, ואינו מסתפר ומתלבש כאשה. אף שלא השיב את מצבו הגופני לקדמותו, אם שב בתשובה ואינו מראה עצמו חיצונית כאשה אלא כגבר, יכול להצטרף למניין ולהתפלל, והקב"ה מקבל את כל השבים אליו בתשובה בחסד וברחמים.
