מקורות ונימוקים:
מדוע אין להתפלל כנגד מראה
בשולחן ערוך או”ח סימן צ’ סעיף כ”ג פסק להלכה את דברי הרא”ש וכתב בזה”ל:
הבגדים המצויירים, אף על פי שאינם בולטים אין נכון להתפלל כנגדם, ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר, יעלים עיניו.
והוסיף הרמ”א בהגהתו, ולכן אסור ג”כ לצייר ציורים בספרים שמתפללין בהן, שלא תתבטל הכוונה.
על סעיף זה הביא הבאר היטב ס”ק ל’ לדברי הרדב”ז בתשובה שכתב בחלק ד’ סימן ק”ז (אלף קע”ח) תוך כדי תשובה ארוכה על עשיית צורות בהיכל הקודש, בזה”ל: ומזה הטעם בעצמו אנו אוסרים להתפלל כנגד המראה שלא יאמרו משתחוה הוא לבבואה שלו.
כן הביא גם המשנה ברורה להלכה שם או”ח סימן צ’ ס”ק ע”א בזה”ל: אסור להתפלל כנגד המראה דמיחזי כמשתחוה לבבואה שלו. והיינו אף בעינים סתומות, דבפתוחות בלאו הכי אסור משום ביטול כוונה.
מן האמור למדים אנו כי אין להתפלל כנגד מראה, ואין זה הנהגה ראויה, אלא הלכה ממש, כשם שפסק השו”ע שאין להתפלל כנגד הבגדים המצויירים כדי שלא תתבטל כוונתו, וכשם שפסק השולחן ערוך שאין להתפלל מאחורי רבו כדי שלא יראה כמשתחווה לרבו.
ובסיבת הדבר מצאנו ב’ טעמים, הראשון מפני ביטול הכוונה כשם שאסור להתפלל כנגד ציורים, השני מפני שנראה כמשתחווה לדמותו כפי שכתב הרדב”ז. כאשר הנפק”מ בין שני הטעמים היא, במקרה שעוצם את עיניו, שאין ביטול כוונה, אולם יש איסור משום שנראה כמשתחווה לדמותו.
האם מותר להתפלל כנגד חלון זכוכית או סירים שדמותו משתקפת בהם
לעניין מצב בו דמותו משתקפת קלות בזכוכית או בלוח שיש או בסירים וכדו’ ולא במראה ממש, כתבו הפוסקים להתיר, כאשר אין בכך ביטול כוונה, כיון שבאופן זה איננו נראה משתחווה לדמותו, כיון שאין ההשתקפות חזקה ולא נעשו דברים אלו למטרת השתקפות.
אולם אם יש בכך ביטול כוונה ימנע מלהתפלל כנגדם או שיעצום את עיניו.
כפי שכתב בשו”ת אור לציון חלק ב’ פרק ז’ סעיף י”א בהערה בזה”ל: ונראה דהיינו דווקא במראה, אבל בזכוכית אין הוא נראה כמשתחוה לבבואה שלו, אלא שמ”מ נשאר החשש שמסתכל בצורתו ותתבטל כוונתו, ולכן צריך לעצום עיניו ודי בכך. והדבר מצוי בעמודי תפילה של שליח ציבור שיש בהם זכוכית, ויזהר לעצום עיניו או יטה עצמו מעט שלא להתפלל כנגדם.
וכן כתב בילקוט יוסף הלכות קריאת התורה (עמוד רכח) דכל האיסור הוא דוקא כנגד מראה, אבל בזכוכית אין הוא נראה כל כך כמשתחוה לבבואה שלו, אלא שמכל מקום נשאר החשש שמסתכל בצורתו ומתבטל מכוונה, ולכן צריך לעצום עיניו, או שיתן עיניו בסידור. גם בספר משנת יעקב (עמוד קעו) כתב, דלכתחלה בודאי אין להתפלל נגד חלון סגור כשרואה בבואה דידיה, אפילו בעינים עצומות.
וציין עוד הילקוט יוסף, כי גם מרן אאמו”ר שליט”א נוהג לכתחלה להסיט את הוילון כנגד החלון, כדי שלא להתפלל כנגד הבבואה שלו. אך אמר שאין זה חיוב מהדין.
כעין זה כתב גם בשו”ת שבט הלוי חלק ט’ סימן כ”א, לעניין תפילה לפני העמוד עליו יש אותיות שיוויתי ומשתקפת דמותו בהם. וכתב בזה”ל” ולענ”ד בלא”ה אין ראי’ להחמיר בנ”ד דהרדב”ז והפוסקים מדברים במראה ממש שנעשה לראות הצורה בתוכה וכל הסתכלות על המראה במחשבה זאת משא”כ נדון זה שהאותיות נעשו לשם קדושת שויתי וכו’ וזה מטרתם לא זוהר וליטוש המראה וא”כ לא יבא לידי חשד שמשתחוה לבבואה שלו כי הכל יודעים שמשתחוה לעומת שם הוי’ ב”ה וז”פ לענ”ד עכ”פ דרך לימוד זכות.
אמנם יש שפקפקו על זה וכתבו להוכיח שיש להימנע מכך גם כאשר ההשתקפות איננה מדוייקת, כן כתב בשו”ת שבט הקהתי חלק ה’ סימן ל”ב, שלמד מדברי הדרכי תשובה ביורה דעה סימן י”א ס”ק ל”ה, לענין איסור שוחט לתוך מים שלא יאמרו לצורה הנראית במים שוחט, שכל שנראית צורה אף על פי שאינו יכול לזהות את הפרצוף של הצורה, כגון במים עכורים, גם כן הוא בכלל האיסור.
