מקורות:
[1] רש”י בכתובות דף קי”א ע”א, דלפי הגירסא שהקב”ה השביע את ישראל “שלא ידחקו את הקץ” (דלא כהגירסא שלא “ירחקו” את הקץ) פירש רש”י וז”ל: “שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי.” עכ”ל.
[2] הרמב”ן בדרשה לפרשת “הנה ישכיל עבדי” (והיא ל”ו נדפס”ה בספר כל כתבי הרמב”ן ח”א עמ’ שכ”ד), לאחר שהאריך על צערו של משיח שהוא מחולל מפשענו מדוכא מעונתינו, כתב לפרש את הפסוק “כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו”, וז”ל: “יאשים את ישראל בעבור כי הם בגלותם ישימו כל כוונתם בעסקי העולם וכו’ וראוי היה להם להיות בוכים להתפלל לפני ה’ לילה ויום שיכפר על עוון ישראל ויחיש קץ הגאולה וכו’.” עכ”ל.
וראה גם ברד”ק ובמלבי”ם בישעיהו ס”ב ו’ על הפסוק “על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה’ אל דמי לכן ואל תתנו דמי לו עד שיכונן ועד ישים את ירושלמים תהלה בארץ” – שהקב”ה מבקש שנתפלל על בנין ירושלים כל היום וכל הלילה תמיד ולא לחשות ולא לדום עד שנגאל.
ובספר בית שלמה (צבי תפארת) מאמר אור החיים סי’ ס”ז כתב בשם הגאון בעל שו”ת דברי חיים מצאנז זלה”ה, שאם היה יכול למצוא תשעה אוהבים נאמנים אשר כלבבו, “היינו הולכים לשוח בשדה ולהפציר בתפלות ותחנונים, ולא נשוב אל בתינו עד אשר ישראל נושע בה’ תשועת עולמים בגאולת עולם” עכ”ל, עיי”ש.
[3] עפ”י הגמ’ במציעא דף פ”ה ע”ב.
[4] ספר ויואל משה מאמר ג’ שבועות סי’ כ”ט, ובספרו דברי יואל תניינא פרשת קרח.
[5] זו לכאו’ כוונת שו”ת חתם סופר ח”ו ליקוטים ס’ פ”ו, וז”ל: “ומה שכתב רש”י שלהי כתובות בפירוש שלא לדחוק את הקץ, שלא להרבות בתפלה, שלא להרבו”ת דייקא כגון יוסף דילי”ריינא וכדומה, אבל להתפלל בכל יום חובה עלינו.” עכ”ל. וכ”כ להדיא הגאון בעל שו”ת השיב משה מסאטמר זלה”ה בספרו ישמח משה פרשת עקב עה”פ ובו תשבע, ובספרו על שיר השירים, דכוונת רש”י בכתובות הנ”ל היכא דמכריח את הגאולה ע”י השבועות וכדומה, וכדוגמת חוני מעגל וכיו”ב, עיי”ש.
[6] המעשה הביאו מוהרח”ו זלה”ה בליקוטי הש”ס דף מ”ה.
[7] הגאון מהרש”ק זלה”ה בספרו מעשי ידי יוצר (הגדה של פסח) בפיסקא “ואת לחצינו”. וכ”כ הגה”ק ר’ הלל מקולומיא זלה”ה בספרו אבקת רוכל ח”ב כלל ט’ פרט א’ (וכתב דעתה אינו רק “היתר” אלא “מצוה” להרבות בתחנונים יותר מדאי על הגאולה). ויש להרחיב בפרט זה אך מכמה טעמי עצר”ת הדברות עדיפא לנו.
[ובאופן כללי היתה דעתו של הרה”ק החוזה מלובלין זלה”ה שבשלב זה של הגלות כבר אין איסור לעשות כל סוג השתדלות להביא את הגאולה, ולא נחשב כדוחק את השעה, והובאו דבריו בספר אבני זכרון עמ’ נ”ב].
[8] כן מבואר מתוך דברי הרמ”ק (מובא במתוק מדבר על הזוה”ק פרשת נשא דף י”ז ע”א) וז”ל: “כי הנה מפני חטאינו גלינו מארצינו ואז נגזר על ישראל אלף שנות גלות אפילו אם ישובו בתשובה, ועל זה הזמן נאמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ שאין ראוי להפציר אפילו בתפלה, אבל מאלף שנה ולמעלה תלוי בתשובה וכו'” עכ”ל. וראה גם כעי”ז בדברי החתם סופר בדרוש ל”ז אדר עמ’ קנ”ב (אלא ששם לא מוזכר דוקא אלף שנה, אלא יש זמן שהוא זמן של חפץ שאז לכו”ע מותר לדחוק את הקץ ע”י תפילה, ועכ”פ נראה דעת החת”ס דהחל מזמנו כבר נכנסנו תחת הגדרה זו).
[9] בפירוש שיר השירים להאריז”ל הנדפס ע”י הגה”ק בעל לשם בו ואחלמה זיע”א (ושוב נדפס לאחרונה ע”י ידידנו שכן טוב הרה”ג ר’ רחמים משה שעיו שליט”א), כתב בפ”ח ד’ עה”פ “השבעתי אתכם וגו'” וז”ל: “חזרה השכינה להשביע את מרכבת דבריאה הדום רגליה בנות ירושלים שאולי יעלה על להבת אהבתם בראותם עוצם וחוזק אהבתה לגבי בעלה, אחר שכבר הבטיחה ברוב טוב הצפון לצדיקים עין לא ראתה לעורר ע”י שירתם, כי דרכם בכך לעורר את אהבה קודם זמנו זה שזכינו בעקבי משיחא, לזה שינה ושלש ופרט לה שישבו על משמרתם ששב ואל תעשה, משא”כ בזמנינו זה שמוטל עלינו לשלש דמעותינו על חיינו השמת לבך לעת קץ כל הקיצין, הנה לא ינום עם סגולה ונאספו שם כל העדרים הצדיקים ילכו בה כל ירא וחרד את דבר ה’ ויקבלו יחד בתפלה מיוחדת פעמים שלש ערב בקר וצהרים ובהקמת חצות [שהוא ענין] רבא ויקירא כי אז גילוי האורות העצות שעת רצון עתה לצעוק ועת לענות.” עכ”ל.
[10] דברי יואל מסאטמר תניינא פרשת קרח (ובויואל משה מאמר ג’ שבועות סי’ כ”ח), שעל דבריו של רש”י הנ”ל כתב: “וכבר עמדו בזה, דמה זה דקאמר שלא יתפללו יותר מדאי, הלא צריכים להתפלל תמיד על הגאולה, ורוב התפלות מיוסדין על הגלות והגאולה, וצדיקים מסרו נשפם בתפלתם על הגאולה עד כלות הנפש.” עכ”ל.
וכ”כ הגאון בעל שו”ת מנחת אלעזר ממונקאטש זלה”ה בספרו שער יששכר ח”א מאמר חודש תמוז אות ל”ב וז”ל: “וגם על הגאולה שלימה במהרה בימנו, שצריכין להשתפך נפשו כל ימיו במסירות נפש בתפלתו, ומה שכתב רש”י בכתובות קי”א לחד גירסא שלא לדחו”ק את הקץ בתפלתו יותר מדאי, אינו להלכה ולא עיקר כלל, רק העיקר כמו שכתב שם רש”י עפ”י גרסתנו שלא להרחיק את הקץ בעונותינו וכו’. וכמו שכתב ביערות דבש, שצריכים להתפלל כל אחד בכל יום במסירות נפש ממש לילך מן העולם (אם הגאולה תלויה ונתעכבה בעונותי) כדי שיבא משיח צדקנו בו ביום.” עכ”ל.
וכבר הורה זקן בעל המשנה ברורה זלה”ה בספרו חומת הדת פרק י”ד, שיצאה הוראת”ו בקדושה: “מכל זה אנו רואים שהקב”ה חפץ שירבו בתפלה לפניו, ועי”ז יגאל אותנו, ועל כן גם בזמנינו צריכין להתחזק בתפילה וצעקה לה’, כי אחרי שהקב”ה מבקש שנתפלל לפניו למה נחשב בעת הזאת.” עכ”ל.
[11] בהושע ב’ י”ז פירש רש”י: “וכיום עלותה וגומר – שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד, וגאלתיה, כן גם עתה.” עכ”ל. ובתהלים מ”ב ג’ כתב: “מתי אבא ואראה פני אלהי’ – לעלות לרגל ונתנבא כאן חורבן הבית ונאמר כאן מה תשתוחחי ג’ פעמים כנגד שלש מלכיות העתידות לבטל עבודת המקדש וישראל צועקים ונגאלים מלכות בבל ויון ואדום.” עכ”ל. (ושני ראיות אלו כבר הביאם בספר אוצרות אחרית הימים ח”א פ”ב הערה ו’, וראה בספר אהלי שם או”ח סי’ קנ”ו שכתב לדחות ראיותיו דעכ”פ לא נאמר שמפצירים יותר מדאי, והדברים פשוטים אך עם זאת חזינן מיהא שגם בחינת “צועקים” משרא שרי אף לדעת רש”י, וא”כ ה”תחנונים יותר מדאי” היינו בהפצרה גדולה עד מאוד ולכאו’ לא שכיחא).
[12] מדרש תהלים מזמור טו”ב: “תני ר’ שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא היה בית המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך, ונענשו על שלא תבעו אותו, אנו שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלש תפלות בכל יום, והתקינו בו אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה בתפלה, ובברכת המזון.” ע”כ. וכ”ה במדרש שמואל פרשה ל”א.
[13] אור החיים הק’ פרשת בהר כ”ה כ”ה (ובפירוש “ישמח משה” על האור החיים שם כתב: “התביעה היא כלפי גדולי ישראל שאינם מבקשים את ביאת המשיח” עכ”ל).
