מקורות ונימוקים:
כתב הרמב”ם (פ”י מהלכות ספר תורה הי”א) וז”ל: כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד ויכבדהו כפי כוחו, אמרו חכמים הראשונים כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, וכך פירש רש”י (אבות פ”ד מ”ו) וז”ל כל המכבד את התורה שאינה מניחה אלא במקום קדוש ולא על ספסל שיושבים בו בני אדם גם לא תורה ע”ג תורה וכך פירש שם רבינו יונה יעו”ש ולכן יש לכבד את הסידורים וחומשים ולא להשליכם לגניזה מבלי להשתמש בהם שוב. ועי’ בשו”ת נטע שעשועים (סי’ כה). ובשו”ת שאילת יעקב (ס”ס קכג), ובשו”ת חת”ס (סי’ רסג). וכיו”ב כתב בשו”ת חיים שאל ח”א (סי’ נז), שיש להצטער מאד על גניזת יריעה עם אזכרות הקודש שבה, משום איזה פקפוק. וכ”כ בעקרי הד”ט יו”ד (סי’ ל אות ג).
וכן העלה בנד”ד בשו”ת חלקת יעקב ח”א (סי’ מ’). וע”ע שו”ת שבה”ל ח”ג (סי’ טו) שאין לגנוז ספרי קודש ואם בלו או שחלק מהדפים נקרעו, אם יש אפשרות להוציא ולגנוז הדפים שנקרעו ועדיין הנשאר ראוי ללמוד בו לכתחילה, יעשו כן. וע”ע בפסקי תשובות (הערות סימן קנד הערה 94).
ב. ועוד שהרי מורידה מקדושתה, וכשם שאין לגנוז יריעה מספר תורה, רק משום שיש שם חסרון ביופי, אם אפשר לתקנה, וגם בעיניננו יש בזה משום ריח של “הורדה” דלגנוז ספרים קדושים הראויים ללימוד הרי זו קלקלה והדרך הישרה היא לתורמם לבתי כנסיות וללומדי תורה.
ג. ועוד יש בזה משום בל תשחית, שהרי כל שהם טובים ויכול להינות אחרים שישתמשו בהם, הרי זה משחית.
