מקורות ונימוקים:
תנאי ראשון לחזרה בתשובה על עוון גזל הוא השבת הממון
בגמרא ביומא דף פ”ה: דרשה הגמרא, “מכל חטאתיכם לפני ה’ תטהרו” – עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו.
על פי דברים אלו כבת רבינו יונה בספר שערי תשובה שער ד’ אות י”ח, כי מי שגזל את חברו תחילה ישיב את הגזלה ורק לאחר מכן יתוודה על חטאו, ואם התודה תחלה לא עלה לו הוידוי. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא קי, א) בענין הגוזל ונשבע לשקר שהוא חייב לשלם קרן וחומש ולהביא אשם, שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו – יצא, אשמו עד שלא הביא גזלו – לא יצא, שנאמר בענין גזל הגר שאין לו יורשים ונותן התשלומים לכהן (במדבר ה, ח): “האשם המושב לה’ לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו”, פירוש: האשם הנזכר במקרא הזה הוא על התשלומים, מלשון (שם פסוק ז): “ונתן לאשר אשם לו”, והוא מביא התשלומים מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו אחר כן.
מבואר כי תנאי ראשון לתשובה על עוונות שבין אדם לחבירו ולעוון הגזל, הוא להשיב הממון לבעליו, ורק לאחר מכן להתוודות ולחזור בתשובה כלפי הקב”ה.
גזל ואינו יודע ממי גזל – יעשה בהם צרכי רבים
במידה ואיננו יודע למי להשיב כי איננו יודע ממי גזל, מבואר בדברי הגמרא בב”ק דף צ”ד: שיעשה צרכי רבים. זה לשון הגמרא שם: ת”ש הרועים והגבאין והמוכסין תשובתן קשה ומחזירין למכירין וכו’, ושאין מכירין יעשה בהן צרכי ציבור, ואמר רב חסדא בורות שיחין ומערות.
כן פסק השולחן ערוך להלכה, חו”מ סימן שס”ו סעיף ב’ בזה”ל: הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות. וביאר שם הסמ”ע דהיינו מפני שעל ידי זה גם הנגזל יהנה מכך.
צרכי רבים איננה תשובה מעלייתא – אלא רק בדלית ברירה
חשוב לציין שהדבר הראוי ביותר הוא להשיב את הגזילה לבעליה ולנסות להשיג את הנגזל בכל דרך, הואיל וצרכי רבים אין זו תשובה מעליא, ואין זו הדרך להשיב הגזילה לכתחילה, אלא במקום שאין ברירה אחרת.
כפי שניתן להוכיח מדברי הגמרא בב”ב פ”ח: שם איתא בזה”ל:
א”ר לוי קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה ומאי משמע דהאי אל קשה הוא דכתיב ואת אילי הארץ לקח גבי עריות נמי הכתיב אלה ההוא למעוטי מדות מכרת ואלא מאי עודפייהו דהתם אפשר בתשובה והכא לא אפשר בתשובה, ע”כ.
וביאר הרשב”ם מדוע גזל נחשב שלא אפשר בתשובה, הואיל ו”תשובתו תלויה בהשבת גזילה דכתיב והשיב את הגזלה (ויקרא ה) והוא אינו יודע למי יחזיר. ואף על גב דאמרינן יעשה בהן צרכי רבים, אין זו תשובה מעליא מאחר שאינו משיב לבעלים אלא שביררו לו המוטב”.
מבואר בדברי הרשב”ם שעשיית צרכי רבים איננה תשובה מעלייתא, ומשום כך הגמרא מחשיבה את עוון גזל המידות שקשה תשובתן. לכן צריך מאוד להתאמץ להשיב את הגזילה לבעליה, ורק בדלית ברירה יש לנהוג כך לעשות בכספים צרכי רבים.
השבת גזל הגוי
יש להוסיף, שמאחר ובנידון השאלה שלפנינו ציין השואל שגנב מחנות בגדים בחוץ לארץ, שמן הסתם היא בבעלות גוי. חשוב לציין שהדבר קל יותר בנוגע לגזל הגוי, שלמרות שלכו”ע גזל הגוי אסור, או מדרבנן או מן התורה. מכל מקום לעניין חיוב ההשבה נחלקו הפוסקים.
ולמרות שלדעת הרמב”ם יש חיוב השבה גם לגוי, כפי שכתב הרמב”ם בהלכות גזילה פרק א’ הלכה ב’. מכל מקום דעת שער המלך בהלכות גזלה פ”א בשם מהר”ם חביב שאין דין והשיב בגוי. וכן כתב בנתיבות המשפט ביאורים סימן שמ”ח ס”ק א’ בזה”ל:
ולפענ”ד נראה ליישב דנהי דהגניבה הוא איסור דאורייתא מוחשב [ויקרא כ”ה נ’] או מואכלת [דברים ז’ ט”ז] כדאיתא בב”ק דף קי”ג:, מ”מ הא בישראל גופיה אילו לא הוה כתיב עשה דוהשיב את הגזילה [ויקרא ה’ כ”ג] הוי אמרינן אף דעבר אלאו דלא תגנובו [שם י”ט י”א] מ”מ איסורא דעבד עבד ובהשבה אינו חייב, רק דבישראל רחמנא נתקיה לעשה דוהשיב את הגזילה. אבל בגוי נהי דקרא דוחשב לדרשה גמורה אתי, מ”מ היכן מצינו דחייביה רחמנא בהשבה לגוי, והשבה לגוי אינה אלא משום קידוש השם, וזהו שדקדק הרב בהג”ה באה”ע סי’ כ”ח סעיף א’, דא”צ להחזיר רק משום קידוש השם.
פתרון מעשי בימינו למי שגזל ואינו יודע ממי גזל
לסיום אציין, כי בשנים האחרונות הקימו כמה גופי צדקה, רעיון יצירתי לפתרון בעיה זו, והקימו גוף שיקבל את הכספים של אותם אנשים שלא ניתן להשיגם, ויזכו את הכסף לאותו אדם שנלקח ממנו הכסף ולא ניתן להשיגו, ובינתיים יעשו גמ”ח כספים בכסף זה עד שיתברר למי מגיע הכסף או עד שיבוא אליהו הנביא ויגלה מי הם בעלי הכסף, וזהו בהחלט רעיון טוב למי שלא מוצא את הנגזל.
