ברכת הגומל כשעמד בפקק

מקורות ונימוקים:

פקק תנועה לענין ברכת הגומל

א). מרן השולחן ערוך (סי' ריט סעיף ז') כתב, באשכנז וצרפת אין מברכים כשהולכים מעיר לעיר שלא חייבו אלא בהולכי מדבריות דשכיחי ביה חיות רעות ולסטים. ובספרד נוהגים לברך מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה. מיהו בפחות מפרסה, אינו מברך אא"כ הדרך בחזקת סכנה שאז מברך גם בפחות משיעור פרסה. ע"כ.

ב). והנה יש להבין את עומק יסוד המנהגים השונים, והאם נחלקו במציאות? והנראה בזה דודאי מעיקרא לכו"ע התקנה נתקנה רק על מדבריות וכמ"ש "תעו במדבר בישומון דרך וכו' הודו לה' כי טוב". אלא שמנהג בני ספרד היה שכל יוצא לדרך הרי הוא בחזקת סכנה מצד עצם הדרך, שהרי כמה מקרים רעים באים על ידי דרך ארוכה, וכמ"ש הארחות חיים (הל' שני וחמישי אות כד), וז"ל: וא"ת ההולך תחת קיר נטוי דאמרינן ביה שמזכירין עונותיו, יברך הגומל אחר שעבר? י"ל, שדבר שהוא קצר ואינו ארוך, קל לעבור אותו מהרה, ואינו נחשב סכנה כמו עוברי דרכים שהדרך ארוכה, וכמה מקרים רעים באים על דרך ארוכה. ע"כ. וכן איתא בירושלמי (ברכות פרק ד' הלכה ד'). וכן אמרו רז"ל שהשטן מקטרג בעת שיוצא לדרך. ומכיון שצריך שמירה יתירה תיקנו לברך ע"ז ברכת הגומל.

ולפי מה שנתבאר דווקא כשמהלך הדרך הוא שיעור פרסה בין עיר לעיר, והיינו משום שבפחות ממפרסה לא מצויה סכנה כ"כ, לפי שעדיין קרוב לעיר שיצא משם וכן קרוב לעיר שהולך לשם, ורק במהלך פרסה שהתרחק ויצא מהעיר נחשב שהחזיק בדרך. ולפיכך אם המרחק הפיזי בין עיר לעיר הוא פחות מפרסה, אף אם הוא התעכב כגון, מחמת פקקי תנועה, אין לו לברך לפי שלא מוגדר שיצא לדרך. ואף ששהה בפועל בדרך יותר משיעור פרסה, מ"מ מעיקרא לא תיקנו לברך אלא בצירוף ב' דברים. א. זמן 72 דקות של שהייה בפועל בדרך. ב. מרחק של 72 דק' בין עיר לעיר. וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ב (עמ' קלט). וכן מסתבר.

ג). גם בספר חזו"ע ברכות (עמוד שסה) כתב, שאין להתחשב במרחק פרסה אלא בשיעור זמן של שיעור פרסה. ונפק"מ לנוסע ברכב, רכבת ומטוס שגם הם צריכים לשער שיעור נסיעה של פרסה והיינו שבעים ושתיים דקות ולא מרחק של פרסה, והביא שכ"כ כמה וכמה מגדולי האחרונים. וכ"כ כיוצ"ב הביאור הלכה (סי' קסג ד"ה ברחוק).

ומיהו מ"ש שם החזו"ע, הילכך אין לו לברך הגומל, אלא אם כן שהה במשך נסיעתו שיעור מהלך פרסה, דהינו שעה וחומש, (ע"ב דק'). לענ"ד כוונתו במרחק, ושבפחות מכך לא נהגו לברך, ואף אם יצא שבפועל שהה במקום הסכנה שיעור 72 דק', מ"מ לא תיקנו בכה"ג לפי שלא מוגדר כיוצא לדרך וכפי שכתב שם בשם הארחות חיים הנז'.

ומה שכתב בספר הליכות ברכות – מלכא (עמ' תלז) שתלוי האם מתקדם לאיטו בפקק, לבין אם עומד בפקק. אין דבריו נראין, ואין חילוק בדבר אלא כל שאינו בגדר יוצא לדרך, והיינו כשאין מרחק שבעים ושתיים דק' לא תיקנו לברך, והבו לה דלא לוסיף עלה דמנהג, דבלא"ה רבים פקפקו בזה האידנא וכנז' באחרוני הזמן.