אני נכנס בקרוב לדירה החדשה שלי, יש לי מרפסת גג על פני תקרת מחצית הבית, והחצי השני הוא אזור של רעפים הבנויים באלכסון ואין שימוש על פני הגג, כמובן אני מתעתד להתקין מעקה סורגים על כל אזור המרפסת, האם אני צריך לברך על כך, ואם כן מהי הברכה.
שלום וברכה,
ישנן שתי סיבות שלא לברך על עשיית מעקה:
אמנם למעשה הגם שבתלמוד לא מצאנו בפירוש ברכה זו, מכל מקום מפורש בהרבה ראשונים[2] שיש לברך כשעושה מעקה, וכן מבואר בהרבה אחרונים[3], ואע”פ שמצינו בראשונים[4] מי שנקט מחמת הסברא הראשונה שהזכרנו שאין לברך, מכל מקום לא חיישינן ליה[5], דשיטה יחידאה היא ולא אמרינן מחמתה סב”ל[6], וגם משום שמבואר בהרבה דוכתי שהמנהג בכל תפוצות ישראל לברך על מעקה[7] ובמקום מנהג לא אמרינן סב”ל. ולעצם הסברא הן הראשונה והן השניה, יש תשובות[8], ולא נשנה את ההלכה מחמתן.
ונוסח הברכה הוא, ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה[9].
והנה כפי שרמזת, אינך מתכנן לעשות מעקה לאזור הרעפים שבגג. ואכן כך הדין, שכיון שגג רעפים אין בו שימושי אדם, וגם צורתו אינה נוחה לשימוש, אין צריך לעשות בו מעקה[10]. אמנם יש אופנים שמחמת שיש גישה לגג הרעפים, צריך לעשות לו מעקה אך סגי בשלשה טפחים[11].
והנה מן הסתם אתה מדבר על מרפסת שדורשת מעקה, דהיינו שגם אם יש לה גדר אבן סביבה, אין בה שיעור מעקה. אבל אם יש כבר חומת אבן של עשרה טפחים[12], הרי כבר יצאת בזה ידי חובת מעקה[13], וגם אם רצונך להוסיף סורגי ברזל ליתר ביטחון, אין לך לברך על כך[14].
בנוסף יש להעיר, שכל זה כאשר אתה בעצמך עושה את המעקה, או עושהו על ידי שליח יהודי, אבל אם עושה זאת על ידי פועל גוי, בודאי שהגוי לא יוכל לברך בשבילך, וגם אתה לא יכול לברך על פעולת הגוי, הגם שיש פוסקים הסוברים שיש לברך על כך, נקטינן לעיקר שלא לברך בכהאי גוונא[15].
ואחתום בברכת יישוב טוב,
הרב אליהו ברכה.
[1] כמבואר בתוספות וברמב”ם המובאים להלן הערה 8.
[2] הלכות פסוקות לרב יהודאי גאון (סוף הלכות לולב), הלכות גדולות (ריש סימן כו), שאילתות (פרשת עקב שאילתא קמ”ה), הרמב”ם (פרק יא מהלכות ברכות הלכה ח יב ויג), סמ”ג (סוף מצ”ע כז), אור זרוע (ח”א סימן קלט), מהר”י בן פלאט (הובאו דבריו ב’ספרן של ראשונים’ עמ’ וב’אבודרהם’ עמ’ יט), ובפירוש רבינו מנוח על הרמב”ם (פרק יא מהלכות ברכות), העיטור (הלכות ציצית ח”ב דף עו טור ג), האשכול (הלכות מזוזה, דפוס ירושלים ח”א עמ’ קצד), הבתים (שערי ברכות שער יד), שו”ת הרשב”א (ח”ג סימן רפג), חידושי הריטב”א (פסחים ד:), מנורת המאור (אלנקאוה, ח”ב פ”ו דף 536), ועוד.
[3] קיבצם הגרי”א זילבר בספר בירור הלכה (חו”מ מהדורא קמא עמ’ רכד והלאה) כעמיר גורנה.
[4] בספר הרוקח (סימן שסו), שכתב שכל דבר שגם בני נח הוזהרו עליו, כגון גזל גניבה וחמס וצדקה ולוייה ולקט ושכחה ופיאה והידור-זקן וכן עשיית-מעקה ודינים ותיקון מאזנים ומשקלות ומידות, אין צריך לברך, שהברכה ‘וציוונו’ ולא את הגויים, משא”כ אלו שהגויים ג”כ נצטוו בהם, עיי”ש.
וכיוצא בזה מצאנו בשו”ת בנימין זאב (סימן קסט) במענה לשאלה למה אין אנו מברכין על מצ”ע של כיבוד אב ואֵם ועל הידור זקן ועל עוד כמה מצ”ע שאנחנו עושים, שכתב שהטעם הוא, דאין מברכין אלא על מצוות שאנו מקודשים בהן מן האומות, שאין האומות עושין אותם כלל, אבל במצוות שאפילו האומות עושין אותן לפעמים, כגון כבוד אב ואם והדור לזקן, לא מברכינן, כי בהן אין אנו מקודשין מהן שהרי לפעמים עושין אותם כמונו.
וכעין זה ביאר מדנפשיה הרב ערוך השולחן (יו”ד סימן רמ סעיף ד) בטעם שאין מברכין על מצוה כמו צדקה וגמ”ח, דכיון דכל אומה ולשון עושים אותם, אף שעושים מחמת הבנת השכל ולא בתור מצווה, מ”מ כיון שבעשייה שווים הם לנו וההפרש הוא רק במחשבה שבלב שאלו עושים מפני ציווי הקב”ה ואלו מפני השכל, לא תיקנו ברכה על זה שיאמרו אשר קידשנו במצותיו וציונו.
[5] ראה מה שהאריכו בספר בירור הלכה (שם) נר יהודה (סופר, סימן י) מעדני אשר (לונצר, סימן עד) דברי דוד (ח”ד או”ח סימן יא) וברכת יהודה (ח”ג חו”מ סימן ז).
[6] כ”כ הגאון ‘שדי חמד’ (מע’ ברכות סי’ א אות טז).
ואולם מרן הגרע”י בשו”ת יחוה דעת (ח”ו סימן מד) ושו”ת יביע אומר (ח”ח או”ח סימן כב אות כו) העיר עליו, דהא אשכחן במאירי מסכת מגילה (כא:) וכן אשכחן לראב”ד בשו”ת תמים דעים (, סימן קעט) בשם בעל העיטור, דסברי דאין לברך על מעקה, וא”כ אי”ז שיטה יחידאה, ועל כן הורה שאין לברך על מעקה. וכבר קדמו בזה הגאון דבר אברהם (ח”א סימן לז אות כג ובסוף התשובה) שהשיג על השד”ח מדברי המאירי והראב”ד. ובאמת השד”ח גופיה בקונטרס ‘פאת השדה’ (סימן יא) מובא מש”כ לו הרב ‘ברוך עין’ שמצא חבר לרוקח הוא המאירי הנזכר, וא”כ איהו נמי ראה זאת ומשמע שקיבל הדבר בשם אומרו והדר הוא לכל חסידיו לחוש בזה לסב”ל משום שיש כאן שיטת תרי רבוותא שלא לברך, וכל שכן להאמור דאיכא בהדייהו שיטת התמים דעים והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
אולם קושטא המעיין עמוק יראהו כי נתק הוא, דהמאירי גופיה לא השווה מידותיו בזה, כי מאידך בתרי דוכתי אחריני נקט שיש לברך על מעקה, ראה בחידושיו לפסחים (ז:) ובספרו מגן אבות (סימן ח), וכן מה שהקשה משו”ת תמים דעים בשם העיטור, הנה כבר ציינתי שבספר העיטור גופא נקט שיש לברך על מעקה, ובאמת הנידון שם זהו אותו נידון שמובא בשמו בשו”ת תמים דעים שהשואל רצה לברר מה הכלל בזה על איזה מצוות מברכים ועל איזה לא, ובשאלתו נקט שאין לברך על מעקה אך במסקנתו נראה שחזר בו וכן הוא בלשון ספר העיטור וכאמור, וא”כ הדר הרוקח להיות יחיד בדבר ואין חוששים לו לומר סב”ל. וכבר האריכו בזה אחרוני זמננו (ראה בירור הלכה ונר יהודה מעדני אשר וברכת יהודה הנ”ל), ומבואר בדבריהם שכן נקיטת כל האחרונים לדורותיהם, מה גם דאיכא מנהג לברך ובמקום מנהג לא אמרינן סב”ל. ואכן גם מרן הגרע”י הדר תבריה לגזיזיה בהליכות עולם (ח”ז פר’ פנחס הל’ ג) ונקט שיש לברך על עשיית מעקה, ומשנה אחרונה עיקר, ותל”מ.
[7] ראה באחרונים הנ”ל שהביאו הרבה מקורות לענין.
[8] הנה מה שהבאנו שאין מברכים על מצוה שגם הגויים מקיימים זו סברת הרוקח שהיא מבוססת על ההנחה שבני נח מצווים במצוות שכליות, וכדעת רבינו נסים גאון בהקדמתו לש”ס (כפי שהארכתי בתולדות נח פרק א הלכה כו). ולכאורה נצטרך לומר (וכ”כ בברכת יהודה ח”ג חו”מ ס”ז בהע’) שכל הראשונים שסוברים שיש לברך על מעקה, המה חולקים על כך וסוברים שב”נ לא הצטוו על מצוות שכליות. אכן אינו מוכרח, אלא יש לומר דסברי שאף שנצטוו על כך יש לישראל לברך עליהן, משום שאינו דומה הציווי שיש לאומות לציווי המפורש שיש לישראל (ועי’ נר יהודה סופר ס”י א”ב). וקושטא דבעניינו ל”צ לכל זה, אלא י”ל שחיוב מעקה בגג אינו דבר שכלי, כיון שההבנה הפשוטה אומרת שאדרבא האדם שעולה לגג הוא ייזהר שלא ייפול ממנו (וכדביאר החזון איש חלק חו”מ בליקוטים סימן יז אות ז) אלא התורה חידשה שאנו צריכים לדאוג שהגג יהיה מוגן מנפילה, ולכן יש לברך על זה כמו על כל מצוה.
והסברא השניה שהבאנו שלא לברך משום שעשיית הדבר היא משום הסכנה, כן כתבו התוספות (חולין קה. ד”ה מים) שאין לברך על מים אחרונים, לפי שהם לצורך האדם משום חשש מלח סדומית, וכ”כ הרמב”ם (פ”ו מברכות ה”ב וכן בפי”א ה”ד) אין מברכין על מים אחרונים שאינם אלא מפני הסכנה. ואכן כבר הקשה הגאון רבי עקיבא איגר (חולין שם) מאי שנא ממעקה שמברך עליו אע”ג שאינו אלא להפריש מנזק. והנה לפמשנ”ת בחזון איש (שם), לצורך הפְרשה מסכנה איכא לאו דלא תשים דמים בביתך, ואילו מצות מעקה היא חידוש של התורה שאינו תלוי בפועל באפשרות של סכנה, ומובן אמאי מברכים על זה. וכיוצ”ב תירץ הפמ”ג (בפתיחה להלכות נט”י) דבמעקה אינו בבירור שיפול הנופל משא”כ היכא דשכיח וברי היזקא, ועיי”ש עוד תירוץ. ובשו”ת ברכת יהודה (שם סימן ח) הרחיב בענין זה, והביא בשם הברכת אברהם (ח”ד סי’ רד) תירוץ כסגנון האמור, שנטילה להסרת מלח סדומית, הרי היא הסרת הסכנה שכבר הגיע, והרי זה דומה לאזהרת “לא תשים דמים בביתך” שאין מברכים עליו, ורק בעושה מעשה בידיים להעמיד מעקה שהוא כתריס לפני הפורענות, בכהאי גוונא מברכים. וע”ע למרן החזון עובדיה (שו”ת סימן לט עמ’ תשכא) מה שחילק בין מצוה דאורייתא לדרבנן. וראה עוד תירוצים בברכת יהודה, ואכמ”ל.
[9] וזה משום שאתה בונה מעקה לגג ביתך שזו מצוה שלך, משא”כ אילו היית בונה מעקה לבית של חברך והו”ה כאן אם תשכיר פועל יהודי שיבנה את המעקה הוא יברך ‘על עשיית מעקה’. כמבואר חילוק זה ברמב”ם הלכות ברכות (פרק יא הלכה יא) שכתב, כל העושה מצוה בין שהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו אם עשה אותה לעצמו מברך לעשות, עשה אותה לאחרים מברך על העשייה.
[10] ראה בערוך השולחן (חו”מ סימן תכז סעיף ה) שכתב, נראה דחיוב מעקה בגגין אינו אלא בגגין שלהן שהיו שוין ולא בשיפוע והיה להם הגג לתשמיש אבל גגין שלנו שהן משופעין וא”א להשתמש בהן אין בהן חיוב מעקה. וראה עוד לבנו בספר תורה תמימה (דברים פרק כב הערה עה) שכתב, ודע דעיקר מצות עשיית מעקה הוא רק בבתים שבארץ ישראל ששם הגגות ישרות ולא משופעות כמו אצלנו, ולכן רגילים שם לעשות כל תשמישם על הגגות כמו בפנים הבית ותשמישם שם בקביעות, ומפני זה יש חשש נפילה ולכן יש חיוב מעקה, משא”כ בגגות שלנו שרק במקרה רחוק עולים עליהם לשעה קלה ובאותו פעם נזהרים שלא יפלו, לכן אין אצלנו דין חיוב מעקה בכלל, ותמיהני על בעלי השו”ע והאחרונים בחו”מ סי’ תכ”ז שלא בארו זה, וגם זולתם לא ראיתי מי שיעיר בזה. ולא רמז שאכן אביו הגאון בחיבורו על השו”ע כתב כן להדיא.
והנה לשון החזון איש (ליקוטים חו”מ במוסגר ריש סימן יח) שכתב “הדין אמת שאם אין משתמשים בגג פטור”. ומשמע מדבריו תוספת חידוש, דלאו דווקא גג משופע שאי אפשר להשתמש בו בשופי, אלא כל גג שלמעשה לא רגילים להשתמש בו אין בו חיוב מעקה. וכיוצא בזה מבואר בדברי הגאון משכנות הרועים (אלחייך, מע’ מ”ם סעיף קלט). אך השדי חמד (ח”ה מע’ כלל קצה עמ’ 114) תמה עליו, עיי”ש וצ”ע בזה.
[11] ראה לגרח”ק בחיבורו על השו”ע הלכות מעקה (ריש הסימן בביאור הלכה) ואכמ”ל.
[12] ידידי הרה”ג אסי הלוי שליט”א במאמרו הנדפס בקובץ ‘בתורתו’ של מרן מאור ישראל זצ”ל (בהוצאת ביהמ”ד ‘ברכת אברהם’, חו”מ עמ’ תתפא) כתב לענין שיעור מעקה הנצרך, שזה י’ טפחים לפי הג”ר רבי אברהם חיים נאה זצ”ל שהמנהג לשער כמותו, הוא 81.6 ס”ח, ובשעת הצורך המיקל לשער ב80 ס”מ יש לו על מה לסמוך. ובענייננו שהנידון איפכא, שאנו דנים מהו גובה המעקה הקיים שאם מוסיפים עליו אין לברך על תוספת זו, צ”ע האם כשיש כבר 80 ס”מ כבר יש להחמיר ולא לברך, או שגם בזה נקטינן לעיקר שרק לאחר שיש 81.6 אז חשיב מעקה ואין לו לברך כשמוסיף עליו, ויש לצדד לנקוט כך כיון שהספק הוא קודם האם יצא ידי חובה במעקה זה וכיון שיש להחמיר שלא יצא אלא כשיש גובה 81.6 א”כ כל שלא הגיע לגובה זה הרי הוא חייב במעקה וממילא מברך, ויש לדחות ואכמ”ל.
ושו”ר בספר הליכות דבר (פרק א הערה ו) בשם ספר בית ברוך (זילבר, ח”ב הל’ מעקה אות ה) שכאשר הפועל עשה מעקה פחות מהשיעור הנדרש, בודאי בעה”ב יכול לברך כשמשלימו לשיעור, אלא שאם ישנו מעקבה בשיעור הגרא”ח נאה ורוצה להשלימו לשיעור חזו”א וכיוצ”ב, לא יברך אף אם הוא מהנוהגים תמיד כהחזו”א בשיעורין, משום דאמרינן סב”ל, דהחזו”א להחמיר אמר ולא להקל, כידוע. והוסיף שכ”כ הגאון המקובל רבי שריה דבילצקי זצ”ל (בהערות שבספר ‘ועשית מעקה’ רוזנר עמ’ נד)
[13] כמפורש ברמב”ם (פרק יא הלכה ג).
[14] וראה בספר אבני שלמה (פתוחי אבן אות כא) בשם הגר”ח קנייבסקי.
[15] לגבי גוי זו פלוגתא גדולה באחרונים, סביב חידושו של הגאון רבינו ה’מחנה אפרים’ (הלכות שלוחין סימן יא) וכבר כתב הגאון רי”ח סופר שליט”א בחיבורו על המחנ”א (ציון יעקב עמ’ פג) שסימן זה הוא היותר מפורסם מכל דברי המחנה אפרים. וראה מה שציין שם בארוכה, ונידון זה ב’א לציו’ן גם בהליכות עולם (ח”ז פרשת פנחס הערה ג) ויביע אומר (ח”ט חו”מ ס”י), והכריע שם דנקטינן סב”ל ואין מברכים, וכן פסקו הגרב”י זילבר (בית ברוך קונ’ המזוזה הל’ מעקה סע’ ד) והגר”ח קנייבסקי (מס’ מזוזה הל’ מעקה ס”ק א) וכן עיקר.
בטח יעניין אתכם!
לתשומת לב הגולשים:
אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.
מאמרים אחרונים
ביום שישי השנה שחל ט”ו באדר בשבת גם תושבי ירושלים קוראים המגילה ביום ארבעה עשר באדר, דהיינו ביום שישי,
בשבת שלפני ראש חודש אדר הסמוך לניסן, מוציאים שני ספרי תורה וקוראים בשני פרשת שקלים – בראש סדר כי תשא,
במסגרת הסכמים ובפשרות משפטיות בין הצדדים, קיימת מציאות שצד אחד מסכים “להודות” על דבר “על תנאי” שהצד השני יוותר על
[א] כתב מרן בשו”ע סימן ר”ד סעיף י’: מי שהיה לו חוב אצל חבירו ואמר ליה: מכור לי מטלטלין אלו
[א] חקירה ביסוד הקנין ביסוד סיטומתא עלה בדעתי לחקור בס”ד: האם זה עוד מעשה קנין. או רק תוצאה של קנין
[א] כתב הרמ”א בהגה חו”מ סימן ר’ בסעיף ג’: ויש מחלקין דאם אינו ברשות לוקח רק בסימטא וכיוצא בזה אין
כל הזכויות של התשובות והמאמרים שמורים לרבנים המשיבים שליט"א