בעקבות רעידת אדמה נוצרו שטחים חדשים, למי הם שייכים?

הקדמה קצרה: כתב מרן בשו"ע סימן רי"ד סעיף ד': בשדה ובכרם מן הסתם קנה הרום, שהרי אין עשוים לבנות על גביהם ואינו משיירו, אבל לא קנה העומק, שהרי הם עשוים לחפור. ע"כ.

ובסמ"ע (ס"ק כג) כתב: אבל לא קנה העומק וכו' – בנמוקי יוסף (ב"ב ל"ד ע"ב מדפי הרי"ף) כתב בשם הרא"ה, דבשדה וכרם אף עומקא הקנה ליה בסתמא, דהא צריך הקונה ליניקת זרעים והאילנות מן  התהום. ע"כ. (ולענין קברות ראה בשו"ת תשובות והנהגות ח"ח יו"ד סי' סג, וס"ס סד).

ולעצם השאלה:

ראשית כל אציין כי אין כל חדש תחת השמש, ומקרא מלא הוא בזכריה (יד, ד) "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים אשר על פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה. ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה ובא ה' אלהי כל קדשים עמך". [וכתב הרד"ק בספר יחזקאל (לח, כ): "ונבקע הר  הזיתים" – אולי כי גם כן יקרה להרים אחרים. ע"ש].

ובספר דברים (יא, יא) נאמר "והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים". וביאר בספר הכתב והקבלה: ארץ הרים ובקעת – שם בקעה הונח על שטח הארץ העמוק ונמוך משאר השטחים שסביביו, אף על פי שגם סביביו אינו הר וגבעה אפ"ה הוא בעצמו נמוך מכל סביביו ועמוק כמו בור, אלא כשהוא קטן במדת הקיפו נקרא בור, וכשהוא גדול בשטחו כמדת שדה ויותר יקרא בקעה, והוא מענין בקיעה, שנראה כאלו נתבקעה שם הארץ, ונתהוה זה השטח העמוק כמו שיתהוה באמת לפעמים ע"י זיעת וחרדת הארץ שתתבקעה האדמה ונעשה שטח גדול מקום מדרון, ומצוי זה הענין יותר בהרים וגבעות, שלפי שעומדים יחידים ואין שטח סביב להם מחזיק אותם הם קלים להתבקע לחצאין, ויתהוה בין החצאים לפעמים שטח גדול נמוך המפסיק ביניהם, כענין שנאמר (זכריה יד) ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד, והוא נקרא בהנחה ראשונה בקעה ע"ש הבקוע,  וקראו הכתוב גיא ע"ש איכותו שהיה לו איכות הגיא. ע"כ.

[וע"ע בספר שדה יצחק (גואיטה, ברכות ריש פרק ט. דף נד) שכתב לפרש מה שתיקנו לומר "עושה מעשה בראשית" בלשון הווה, משום דכל הני הם מתחדשים בכל זמן, כי על ידי הרעש יתגלו הרים חדשים שלא נראו מעולם, וכמה ככרכים גדולים יהיו מדברות. וכן הימים נמשכים ע"י אדם כים אוקיינוס. ע"כ. (וראה  נמי בגליון בית נאמן מס' 346 אות ה)].

נמצא א"כ כי שטח זה נתהוה מאותו המקום עצמו, שלפני הרעש היה מקובץ במקומו. ולפ"ז לכאו' פשוט שזה שייך לאותם הבעלים.

ועתה נעבור לעורר מה שיותר יל"ע בזה אליבא דהלכתא בשאר חלקי התורה (ובפרט בהלכות פורים).

דהנה לא לחינם דברים אלו ארעו סמוך לימי הפורים^[1].

כי מזה התעוררתי לדון גם במ"ש במסכת מגילה (ג:): אמר רבי יהושע בן לוי – כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך. תנא: סמוך – אף על פי שאינו נראה, נראה – אף על פי שאינו סמוך. בשלמא נראה אף על פי שאינו סמוך – משכחת לה כגון דיתבה בראש ההר. אלא סמוך אף על פי שאינו נראה,  היכי משכחת לה? אמר רבי ירמיה: שיושבת בנחל. ע"כ.

ולפי המבואר יתכן שבאותו הבית יקראו את המגילה ויחגגו חג הפורים לפעמים בי"ד, ולפעמים בט"ו.

והיינו באופן שמה שקראו שם את המגילה בזמן מסויים נקבע מסיבת סמיכתו או ריחוקו (או חזותו) מהכרך. ועל ידי רעידת האדמה השתנה המצב של מרחק מיקום הבית (או חזותו), וממילא גם השתנה  דינו לגבי יום הפורים.

וצ"ע האם נימא אפילו יותר מזה, והיינו שאפילו באותה השנה, בלילה היינו פוסקים על בית זה שדינו לחגוג את הפורים כבני י"ד, ובבוקר נשנה את דינו לבני ט"ו, (או איפכא). והיינו – באופן שבין הלילה ליום היתה רעידת אדמה והשתנה המצב של מרחק מיקום הבית. (לפי השיטות שעלות השחר קובע. ראה בפסקי  תשובות סימן תרפח).

ואולי יש לנו לזה רמיזה מדקדוק דברי הרמב"ם שכתב בהלכות מגילה פרק א הלכה י: בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם היתה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו, ואם לא היה בדעתו לחזור אלא אחר זמן הקריאה קורא עם אנשי המקום שהוא שם. וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה הרי זה ככרך וקוראין בחמשה עשר. ע"כ. (ובספרים שלפנינו כל דבריו הללו הינם כרוכים וכתובים בהלכה אחת. וגם ברמב"ם מהדורת הרב פרנקל לא הזכירו שיש  בזה פיסוק אחר).

ולכאו' צריך להבין מה השייכות שבין ההלכה הנזכרת בריש דבריו – שהינה לגבי בן עיר שהלך לכרך וכו', להלכה הנזכרת בסיום דבריו – שהינה לגבי קביעת השייכות למיקום הסמוך לכרך.

[ובאמת כי בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרפח, הפריד והרחיק לב' פרטים אלו, כי בסעיף ב' כתב לעיקר הדין השנוי בסיום דברי הרמב"ם, ובסעיף ה' כתב לדין השנוי בתחילת דברי הרמב"ם. ע"ש].

ולדרכינו י"ל שכשם שבגברא יש מציאות של הליכה ממקום למקום, כך גם בחפצא של המקום עצמו.

[ומעתה יש לדון האם השו"ע שהפרידם פליג על זה].

ועוד יש לעורר לפ"ז, אודות זמן קריאת המגילה בפורים, במקומות שפסקה המסורת, ובאים להוכיח מסמיכותם למקומות שיש עליהם סימנים ממצאים עתיקים.

שלפי המבואר אין לתת משקל רב לממצאים כאלו, לפי שבמשך מאות ואלפי שנים, היו כמה רעידות אדמה במקומות אלו, ואין בידינו לדעת ולקבוע האם וכמה רעידות אלו השפיעו על מיקום כל דבר.

[וכבר היו דברים מעולם, שעוררו הפוסקים בדברי הלכה, שיתכן שמקומות בישוב זזו ממקומם הטבעי ע"י מאורעות מסוימים, וכגון לגבי ברכת הימים (אפס קצהו תראה בדברי הרה"ג ר' יצחק ברדא בקובץ ויען שמואל  ח"י עמ' רנ-רעג)].

וכיוצא בכל הנ"ל יש לדון גם בהא דתנן במסכת ר"ה (פ"ד מ"ב): היתה ירושלם יתירה על יבנה, שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבא תוקעין, וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד. ע"כ.

וכן בהא דתנן במסכת בכורות (פ"ט מ"ב): מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה היא רגל בהמה רועה ששה עשר מיל היה בין אלו לאלו שלשים ושנים מיל אינן מצטרפין היה לו באמצע מביא ומעשרן באמצע רבי מאיר אומר הירדן מפסיק למעשר בהמה. ע"כ. ובעוד כיו"ב. ותן לחכם ויחכם עוד.

ובאמת שבעיקר ענין זה א"צ להגיע דוקא למצב של רעידת אדמה, אלא השינוי בגודל האדמה קיים (במידת מה) בכל שנה ושנה. כי הכי גרסינן במסכת בבא בתרא (פט:), ת"ר: לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, במדה – זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים. ע"כ. ופירש הרשב"ם: שלא ימדוד – לשני לקוחות שלקחו קרקע בשותפות או לאחד משני אחין שחלקו. לאחד בימות החמה – ולאחר באותו חבל עצמו בימות הגשמים שבימות החמה החבל יבש וקצר יותר מבימות הגשמים. ורבינו חננאל פירש בימות הגשמים הקרקע כווץ ובימות החמה הקרקע  מתבקע בפתיחיו ומוסיף במדתו. ע"כ^[2].

אולם ראיתי בהערות וביאורים שבטור מהדורת המאור (חו"מ סי' רלא עמ' מה הערה 4) שכתבו: הפוסקים השמיטו לדברי ר"ח, וגם בשיטמ"ק (ב"מ סא:) כתב דדברי תימה הם. (בית יעקב ד"ה שאז). וראה עוד באולם  המשפט (שם סי"ח).

ואם אל סודו תדרוש, נמצא כי הדברים נעשים בכל יום ויום, ותא חזי דברים נפלאים שכתב המהרח"ו בשער הגלגולים (הקדמה כה) וז"ל: ראיתי להביא פה דרוש אחד ממורי ז"ל, בענין ההרים והגבעות שברא הבורא יתברך בעה"ז. וכן בענין המעיינות. דע, כי כמו שהארץ העליונה, נחלקת לשבעה חלקים, שהיא המלכות, הנקראת לסבה זו בת שבע. כן הארץ התחתונה, נחלקת לז' אקלמי"ם כנודע. וכן כל חלקי הארץ הזאת, אשר בה אין דבר באה למטה, שאין כנגדה למעלה שר ממונה על הדבר ההוא. והנה ההרים הגדולים הגבוהים אשר בארץ הזאת, יש עליהם שרים מחולקים על כל אחד מהם למעלה, ובערך גבהות ההר התחתון על ההר האחר, כך ערך גבהות ומעלת השר ההוא התחתון, על השר של ההר האחר הנמוך ממנו, כנודע, כי השמים הם בכל פעולתם ודמיוניהם דומים אל הארץ הזו התחתונה. ודע, כי ההרים אלו בכל יום ויום מעת בריאת העולם ואילך, הם הולכים וגדולים, אבל אין הגדול ניכר בהם. וכן להפך, יש הרים שמתמעטים ומנמיכין ע"ד מ"ש ז"ל בענין א"י, שהיתה ת' פרסה, ונזדעזעה ונקצרה. ויש הרים שגדלים ומתגברים, ודבר זה כפי מעלת וגדול השר שעליהם למעלה בשמים, או כפי מעט כחו. ולפעמים שהשר של החי הוא שלמעלה מתבטל לגמרי ממעלתו, ואז גם ההר ההוא שלו התחתון, מתבטלת מעלתו ולא מציאותו, והוא כי הוא מתדבק ומתחבר עם הר אחר ומתבטל בו, ואינו ניכר מפני עצמו. ולפעמים יהיה הדבר בהפך, כי השר של ההר ההוא, מסירים ממנו קצת ממשלתו, ונחלקת ממשלתו, ונתנה חציה לשר אחר, וחציה נשארת אליה, ואז גם למטה אותו ההר שהיה תחת ממשלתו, נבקע ונחלק לשנים. ולכן תראה לפעמים סלע גדול שנבקע לשנים ממש, ואין בבקיעה ההיא עפר אחר החולק באמצע, רק הסלע עצמו נחלק ונבקע לשתי בקיעות. וסיים: ממה שכתבתי לך עתה, תוכל להקיש ולהבין מדעתך דברים  הנפלאים אם עיני שכל לך. עכ"ד.

[ומזה התעוררתי לדון, מלבד השאלה הנצבת בראש דברינו, גם מה הדין במקרה הפוך, דהיינו כשהארץ הצטמצמה ונתמעטה ונבלעה בתוך של חבירו. (אבל אעיקרא דמילתא, איני יודע אם יש ללמוד מדברי  הסוד הנפלאים הללו לדיני ממונות. וע"ע במשנה ס"מ ב"מ)].

והנה איתא במסכת פסחים (מו.): אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש, כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא, מיל. ונימא מיל? הא קא משמע לן דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא. ע"כ.

ומאידך איתא במסכת מגילה (ב:): אמר רבי יהושע בן לוי, כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. עד כמה? אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא, מיל. ולימא מיל? הא  קא משמע לן: דשיעורא דמיל כמה הוי – כמחמתן לטבריא. ע"כ.

וכבר העירו גדולי האחרונים על השינוי שבין ב' הגמרות. דבמס' פסחים נקטו לשיעור מיל – כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא, ובמסכת מגילה נקטו לשיעור מיל – כמחמתן לטבריא. ונאמרו בזה דרכים חדשים ושונים. וכמו שתראה לדוגמא בטורי אבן (עמ"ס מגילה), ובחתם סופר, ובשפת אמת (עמ"ס  פסחים), ובשאר האחרונים.

ולפי מה שנתבאר י"ל כי מצד שינוי הטבע ע"י רעידת אדמה וכדו', השתנה המיקום המדוייק שאפשר לומר שממנו ועד טבריה – מיל.

ואח"כ מצאתי קרוב לזה בספר דף על הדף (עמ"ס מגילה), שכה כתבו: כתב בקובץ כרם שלמה (שנה כ"א קו' ה' עמ' סא) בשם הגאון ר' פנחס הירשפרונג ז"ל ממונטריאול ליישב בזה, ע"פ מה דאיתא במס' ב"ב פ"ט ע"ב, ת"ר לא תעשו עול במשפט במדה וכו' זו מדידת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים. ופי' רשב"ם (בד"ה לאחד) בשם רבינו חננאל, דבימות הגשמים הקרקע כווץ, ובימות החמה הקרקע מתבקע בפתיחיו ומוסיף במידתו, עכ"ל. וא"כ י"ל דבמס' מגילה דמיירי לענין קריאת המגילה בימי הפורים (איזה מקום נידון ככרך להתחייב במקרא מגילה ביום ט"ו אדר), והוא עדיין בימות החורף, שאז הקרקע כווץ, לכן שיעור המיל כמחמתן לטבריא, משא"כ במס' פסחים דמיירי לגבי חמץ, שזה נוגע לחג הפסח, שאז הוא כבר ימות החמה, שהקרקע מתבקע ומוסיף במדתו כנ"ל, לכן הוצרך  הגמרא לקבוע סימן אחר, והוא כממגדל נוניא ועד טבריא. ע"כ. וששתי.

[ובסיום, יש להזכיר כאן מ"ש בתורת שמואל (עמ' תרפה ואילך) שהסיבה שלעתיד לבא ירושלים תהיה ככל ארץ ישראל של היום, לפי שלא יהיו הרים אלא הכל יהפך למישור. ע"ש]^[3].

[1] והמעיין בספרי דברי הימים, יראה שכמה פעמים היו רעידות אדמה סביב חודש אדר וחג הפורים.

וכבר יסד הפייט בפיוט "מי כמוך" שנאמר בשבת זכור – שעל המן הרשע נאמר (איוב כ, כז): "וארץ מתקוממה לו".

[2] וגם לגבי מה שדרשו עוד בגמ' שם (וכן במסכת בבא מציעא דף סא ע"ב) ובמשורה – שלא ירתיח. ומצאנו בשיטה מקובצת (מס' ב"מ שם) שכתב: ומצאתי בשטה בשם רבינו תם שלא ירתיח פירוש שלא יחמם וימכור בלח אלא ימכרנו צונן, לפי שכשהוא חם הוא מוסיף במדה. ע"כ. וגם הרש"ש (שם) כתב: יל"פ כפשוטו ע"פ המבואר בס' הטבעיים דמשקה כשהוא חם מכיל יותר מכשהוא מצונן מפני התפשטות נקבי הפארו"ס. אח"ז מצאתי שכוונתי בזה לפי' הערוך בשם ר"ח בערך רתח. ע"כ. וע"ע בשו"ת ערוגת הבשם (גרינוואלד, יו"ד סי' צט) שכתב: מה שמסתפק ושואל בדבר הלכה, היות כי נודע למשגב וגם הנסיון מעיד שכל מין משקה ורוטב מדתו מתפשט בכמות יותר כשהוא חם ממה שהוא בשעה שהוא קר וצונן, ומחמת זה התעורר מעכ"ת לכנוס לבית הספק באיזה עניינים דנפק"מ המסתעף עי"ז להלכה וכו'. ע"ש.

[3] הדברים היו למראה עיני הרה"ג ר' יוסף פרץ שליט"א מפנמה, וכה כתב לי עליהם (כא אדר תשפ"ג): חזק וברוך על השאלה הנפלאה. ובעיקר הדבר שמשתנה הארץ, ראה בשער הגלגולים למהרח"ו שביאר הסיבה לזה על פי סוד, עש"ב באורך דברים נפלאים. (אש"ה: כנראה כוונתו למ"ש באות ט'. וזימנם ה' לי בדרך לימודי). ובענין ההלכה בזה, פשטות הדברים שאזלינן בתר השתא ולא בתר מעיקרא, וכמו ברכת הימים והנהרות שאם השתנה מהלכם על ידי אדם אי אפשר לברך עושה בראשית, אבל בהשתנה על ידי שמים דעת מרן אאמו"ר נר"ו וברכת ה' שמברכים, דהוי מעשה בראשית, דכך הוא טבעו של עולם, והכל כלול במעשה הבורא. אמנם בהשתנה באמצע פורים יש לעיין, דאפשר שדין סמוך ונראה אינו רק ענין של מציאות ומדידות, אלא ענין של טפל לעיר, וכיון שרק עכשיו נהיה סמוך אפשר עדיין לא נעשה טפל, [וזה סברא מחודשת ורק כתבתיה לעיונא]. ובענין חו"מ למי שייך החלק הנוסף, אולי הוי כגדל לו בשדהו, וצ"ע. ע"כ.