מקורות ונימוקים:
בגמרא בסנהדרין דף פ”ד: איתא,
איבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו? רב מתנא אמר ואהבת לרעך כמוך. רב דימי בר חיננא אמר מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור. רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא, מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא דילמא חביל והוה ליה שגגת איסור. אי הכי אחר נמי? אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק.
מבואר כי לדעת רב דימי ורב דימי הקזת דם שהיא רפואה פטור, ואילו לדעת רב ומר בריה דרבינא גם הכאה לצורך רפואה אסורה והויא שגגת איסור.
ונחלקו הראשונים בביאור דבריהם, דעת הרי”ף והרא”ש שישנה מחלוקת אמוראים האם מותר חבלה לצורך רפואה, והלכה כדעת מר בריה דרבינא שאסור. וכ”כ רבינו ירוחם (נ”א ח”ד טו ע”ד) בשם הרי”ף שאין הבן מקיז דם לאביו.
אולם דעת הרמב”ם וכן הרמב”ן שאין מחלוקת בין האמוראים, אלא האוסרים דיברו באופן שהיה שם אחר שיכול לעשות כן, לכן אסרו לבן לטפל באביו שמא יבוא לידי חשש שגגת איסור, אולם המתירים דיברו באופן שלא היה אחר שיעשה כן ולכן התירו לבן לטפל באביו.
לעניין הלכה השולחן ערוך פסק כדעת הרי”ף והרא”ש ואילו הרמ”א פסק כדעת הרמב”ן, זה לשונם יו”ד סימן רמ”א סעיף ג’ בזה”ל:
היה קוץ תחוב לאביו, לא יוציאנו, שמא יבא לעשות בו חבורה. וכן אם הוא מקיז דם, או רופא, לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה.
הגה: בד”א, בשיש שם אחר לעשות. אבל אם אין שם אחר לעשות והוא מצטער, הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשוהו לעשות.
אמנם יש שלמדו כי גם השולחן ערוך הסכים עם דברי הרמ”א בזה, כפי שכתב הבן איש חי שנה שניה פרשת שופטים סעיף כ”ד, וכ”כ בחסד לאלפים יו”ד רמ”א סעיף א’. אולם דבריו תמוהים מניין זאת להם, שהרי בפשטות מרן השולחן ערוך לא הסכים עם דברי הרמ”א להלכה כפי שמשמע מדבריו בבית יוסף שהביא בזה למחלוקת בראשונים, וכידוע מרן השולחן ערוך פוסקים כרי”ף והרא”ש אף כאשר הרמב”ם חולק עליהם. כן כתב הגרשז”א במכתב לבעל מחה”ס משנת אברהם.
אמנם כבר כתבו הפוסקים שגם לדעת הרי”ף והרמב”ם איסור תורה ליכא כאשר מכוון לרפואה, אלא איסור דרבנן שמא יבוא לכדי חבלה בדבר שאינו לצורך רפואה. כפי שכתב הלבוש יורה דעה סימן רמ”א.
כן כתב גם בשו”ת תשובות והנהגות כרך ב’ סימן תמ”ג, וכתב כי שורש האיסור הוא כמבואר בכסף משנה פרק ה’ מהלכות ממרים הלכה ז’ שהאיסור הוא מפני החשש שיחבל בו שלא לצורך ויגיע לשגגת חנק.
אשר על כן גם אם לכתחילה יש להימנע מטיפול העלול להוציא דם באב, לדעת מרן השולחן ערוך, גם במקום שאין אחר שיכול לעשות זאת. אולם הואיל וכפי שנתבאר אין האיסור מן התורה אלא מדרבנן, אין צורך לעשות תשובה אלא על איסור דרבנן הקל יותר. כמובן שאם לבסוף יצא דם שלא לצורך הרפואה יש בכך גם שגגת חטאת, אך בנידון השאלה לא התרשמתי שלבסוף אירע חבלה באב שלא לצורך הרפואה.
יש להוסיף שלעניין איסור הכאה וחבלה באב לא מועיל הסכמת או מחילת האב, כפי שכתב המנחת חינוך מצווה רי”ב וכן הוא בשאילתות סוף שאילתא א’ שאב שמחל על כבודו כבודו מחול, אולם אינו יכול למחול על הכאתו וקללתו, וכן הוא בשו”ת הריב”ש ר”כ שלמרות שמועילה מחילה על כבוד, לא מועילה מחילה על ביזיון או הכאה וקללה.
