חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב אליהו בחבוט ברכת אברהם משיב כהלכה
Country: ברזיל

שאלה

באמירת הסליחות, מדוע מרן הרב עובדיה זצ”ל היה מדלג על הפיוט הנפלא “בזוכרי על משכבי” שכל כך מעורר את הלב?

תשובה

הפיוט “בזכרי על משכבי” איננו מעיקר סדר הסליחות עפ”י הסוד, לכן כשאין פנאי אפשר לדלוג עליו. ולפי מה שיבואר במקורות בס”ד, יש מקום לצדד לדלג עליו אפי’ כשיש פנאי ובלבד שינצלו את הזמן הנותר לדברי תורה ותפילה, אע”פ שהוא בוודאי פיוט קדוש ונשגב מאוד.

מקורות:

הנהגת מרן מוהר”ר עובדיה יוסף זצוק”ל היתה לדלג את הפיוט “בזכרי על משכבי”, וכך כתב גם בחזו”ע ימים נוראים עמ’ ג”ל שאפשר לדלג על הנ”ל (וכתב אותו ביחד עם שאר הדברים שאפשר לדלוג “אם הזמן מצומצם”). ולמעשה גם כאשר הזמן לא היה מצומצם (וכגון באמירת הסליחות בחצות) כמדומני שמרן זצ”ל היה תמיד מדלג על הפיוט הנ”ל. ולכאו’ אפשר לתלות ולומר דהנהיג כן כדי לא לקצר בסליחות ולא להכביד על הציבור, כיון שסוף סוף הפיוט הנ”ל הוא כ”תוספת” לסליחות ואיננו מרכיב מעצם סדר הסליחות. ובקושטא מצינו בספר כתר שם טוב גאגין ח”ו עמ’ מ”ז ועוד ספרים שמביאו מכמה קהילות שנהגו שלא לומר את הפיוט החשוב הנז’ כלל, ויש לומר דהוא מטעמי תריצי דלהלן:

1. זה יצא ראשונה: הגאון מוהר”ר אברהם חמווי זלה”ה בספר בית אל על סדר השליחות, אחרי הפיוט הנז’ (לפני הלכות נפילת אפיים) כתב דיש מקומות שנהגו שלא לומר כלל פיוט בזוכרי על משכבי, ומשמע שם דהוא מטעם הפסק בין ויעבור לנפילת אפיים. ואע”ג דקפידא לבל יפסיקו בין י”ג מידות לנפילת אפיים מצינו בעיקר בתפילת שחרית שאז צריכים שלא להפסיק מתפילת העמידה עד אחרי נפילת אפיים כמו שכתב רבינו האריז”ל בשער הכוונות ענין תפלת מנחה דרוש א’ דף נ”א ע”ג, מ”מ מצינו גם קפידא נוספת בזה לכאו’ והוא בשער הכוונות ענין כוונות חזרות העמידה דרוש ה’ דף מ”ג ע”ג, שבעת אמירת י”ג מדות נעשה יחוד דמבחינת לאה וישראל ואח”כ בנפילת אפים נעשה יחוד דבחינת רחל ויעקב ואסור להפסיק בין שני היחודים האלו (“וזר לא יקרב אליהם לטמא את משכן ה’ ח”ו” עכ”ל – והיינו שלא לעשות הפסק ע”י אמירת תפילות אחרות וכמובא בבן איש חי ש”ר כי תשא אות י’). אלא דנחלקו המקובלים האם מתקיימים יחודים בי”ג מידות שבסליחות אי לאו, וא”כ קפידא דהפסק תהיה תלויה בזה, ואכמ”ל.

2. ושניים יסעו: בפיוט הנ”ל (וכן בפיוט הנקרא “למתודה על חטאיו”) הפזמון החוזר הוא “נפלה נא ביד ה'”, והוא מפסוק בספר שמואל ב’ פרק כ”ד, שאמר גד החוזה לדוד המלך שמחמת העוון הקב”ה גזר על ישראל גזירה, אך יכול דוד לבחור אחת משלושת הגזירות: או רעב שבע שנים, או שהאויב יהרוג בעם ישראל במשך שלושה חודשים, או שימותו במגיפה במשך שלוש ימים (בר מינן), ועל זה השיב דוד (שם בפסוק י”ד) שמעדיף שהקב”ה יהרוג אותם ישירות (מגיפה) מאשר שהאויב יהרוג אותם: “וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד, צַר לִי מְאֹד, נִפְּלָה נָּא בְיַד ה’ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה”. והיינו שהמילים “נפלה נא ביד ה'” היא בקשה שהקב”ה יהרוג אותנו ח”ו, וזה אמנם דוד המלך היה יכול לומר כי אצלו היה זה הרע במיעוטו, אך אנחנו מדוע שנתפלל בלשון כזה והרי ברית כרותה לשפתיים (מועד קטן דף י”ח ע”א סנהדרין ק”ב ע”א) ולעולם אל יפתח אדם פיו לשטן (ברכות דף י”ט ע”א כתובות דף ח’ ע”ב). ובאמת שנשאל בזה בשו”ת מקור נאמן, האם אפשר לומר את הפיוט הנ”ל או שיש בזה פתיחת פה לשטן, ועל זה השיב וז”ל: “מה בכך זה פיוט בעלמא, והכוונה פה לנפילת אפים שעושים אח”כ.” עכ”ל. ונועם אמריו שגבו ממני מפאת קוצר מזג דל שכלי, דהרי המקור דהאי דינא דברית כרותה לשפתיים הוא בגמ’ במועד קטן דף י”ח ע”א, ושם מבואר להדיא דברית כרותה לשפתיים הוא אף אם האדם לא התכווין למה שאמר (שם מיירי לענין אברהם אבינו שאמר “ונשובה אליכם”, והועיל דיבורו שיחזרו שניהם למרות שהוא עצמו לא לזה נתכווין שהרי חשב שיקריב את יצחק). ואם מפני שזה “פיוט בעלמא” ולא תפילה, הרי גם שם אצל אברהם אבינו היתה שיחה “טכנית” בעלמא להודיע לישמעאל ולאליעזר שימתינו שם ולא תפילה לשמים (ואע”פ שיפה שיחתן של בתי עבדי אבות מתורתם של בנים וכו’, הרי הגמ’ שם רצתה ללמוד מזה לכל אדם והיינו שאין ענין דוקא באברהם אבינו ע”ה).

ועלה במחשבה ליישב שיטת הרב מקור נאמר נר”ו, דשאני הכא לענין הפיוט ד”ניכר” באותו מעמד שהכוונה היא לנפילת אפיים, מפני שתיכף לאחר מכן אומרים נפילת אפים, משא”כ בנידון של אברהם אבינו ע”ה לא היתה ניכרת כוונה אחרת אצל השומעים (שהרי כלפי ישמעאל ואליעזר היה נראה שבאמת כוונת אברהם שיחזור ביחד עם בנו). ואולם גם בזה לאו ברירא מילתא, דהרי בגמ’ בברכות דף ס”ד ע”א (ובמו”ק דף כ”ט ע”א) נאמר “הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. שהרי יתרו שאמר לו למשה לך לשלום – עלה והצליח, דוד שאמר לו לאבשלום לך בשלום – הלך ונתלה” ע”כ, והרי שם בסתמא מיירי אפי’ באופן שנפטר מחבירו עם חיוך וניכר שכוונתו לברכה ולא לקללה (ומן הסתם שכך היה גם אצל דוד המלך ע”ה ואבשלום בנו) ובכל זאת המילים עושות רושם מצד מהותם (ויש לדחות על דרך הדוחק ועיין), ועוד מצינו במו”ק דף ז”ך ע”ב “לכל אומרים להם ‘שבו’ (פרש”י – כשעומדין לפני הנשיא) חוץ מאבל וחולה (משום דמשמע שב באבלות שך שב בחולי שלך – ועיין שו”ע יו”ד סי’ שע”ו סע’ ב’), והנה שם ניכר לכל שקם בפני הנשיא ומה שאמר לו “שב” היינו ישיבת הגוף כפשוטו (ואין לומר דשם הקפידא הוא משום דרך ארץ ולא משום חששא, כי מור”ם במפה שם הביא כהמשך לדין הנ”ל את הדין שלא לפתוח פיו לשטן). וי”ל. ובספרי האחרונים חביבים ימצא תמצא מעשים לרוב בענין זה, וכגון בספר קב הישר שמביא מהרב רכב אליהו שכתב וז”ל: “אשה אחת היתה יושבת בין שארי נשים, והיו מספרות אשה אחת עם חברתה בענין התשובה של דין וחשבון שצריך כל אדם ליתן על מעשיו. פתחה אשה אחת בדרך שחוק ואמרה ואני בבואי לפני יום הדין בבית דין של מעלה וישאלו אותי למה עשית כך, אעשה את עצמי אילמת שלא אוכל להשיב. ולא היו ימים מועטים עד שנעשית אילמית עד יום מותה” עכ”ל, והרי התם היה ניכר לכל שכוונתה שבשמים תהיה כאילו אילמת, שכך מוכח גם מנוסח אמירתה וגם מההקשר שנאמרו הדברים (כמו בנ”ד לגבי נפלה נא שההיכר הוא מצד ההקשר שבסמוך יאמר נפילת אפיים) ובכל זאת נתקיימו מוצא שפתיה כפשוטן. ואה”נ דבכל זה שערי חילוקים לא ננעלו, אך מכלל דוחק לא יצאנו. ובר מן דין, לגבי טענתו של הרב מקור נאמן, איכא לעיוני ביה נמי מטעמא אחרינא, כי, כאמור, כיום מנהגנו אנו בני עדות המזרח שאין אנו נופלים על פנינו אלא רק אומרים את המזמור כמי שקורא תהילים ועל כן באמרם כאמרם “נפלה נא ביד ה'” אין למילים אלו על מה לנוח אי לאו דנתפרשי כפשטן ר”ל (אלא א”כ נימא דסגי בזה שבמקור היתה זו נפילת אפיים – והוא חידוש על חידוש).

[וע”ע במקור נאמר שם בהמשך שהביא ראיה ממנהג קדמונים וז”ל: “ובימים קדמונים היו אומרים לפני נפילת אפים פסוק ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד ה’ וגו'” עכ”ל. ומפאת קוצר מזג שכלי לא זכיתי להבין איזה ראיה יש בזה, חדא, דאה”נ גורי האריז”ל הזהירו שאין לומר פסוק זה (וכמובא בקשר גודל סי’ י”ט אות י”ג, ובבית עובד דף צ”ז ע”ב אות ד’, ובלקט הקציר סי’ ז’ אות קצ”ה בשם נגיד ומצוה דף ל”א ע”א, ובחסד לאברהם שער השמים דף ק”ה ע”ב, ובשיח יצחק למוהר”א מני זלה”ה שער האהבה דיני נפ”א אות ה’, ובכה”ח סופר סי’ קל”א סקל”ד, ועוד – אם כי י”ל דטעמם משום הפסק, ועיין היטב במשנת חסידים שארית האצילות פי”ב מ”א), וכן הגר”א במעשה רב אות מ”ט היה מתנגד לאמירת הפסוק הנ”ל ושם מפורש טעמו הטוב מפני שהוא פסוק הנאמר לגבי פורענות, וכן הביא טעם זה בשמן למאור על השו”ע סי’ קל”א, ובספר ליקוטי מהרי”ח בסדר נפ”א דף פ”ט ע”א. וראה גם בערוה”ש או”ח סי’ קל”א אות ח’ דאין נוהגים לאמרו, וכן מוהר”ר רפאל אבן צור זצ”ל אב”ד פאס כתב בגליונו לסידור החודש שקבלה הוא בידו מאבותיו שאין לומר את הפסוק הנ”ל (גליונותיו נדפס”ו באו לך בקובץ מקבציאל חל”ג עמ’ מ”ה) עיי”ש. וזאת ועוד אחרת, דגם לאלו שכן נהגו לומר פסוק זה, שאני התם שאומרים הפסוק במלואו שדוד המלך הוא זה שאמר נפלא נא ביד ה’, וזה לימוד תורה מה היה אצל דוד, ולא דמי כלל וכלל למי שאומר עתה בשם עצמו נפלה נא ביד ה’, וז”פ].

3. ויבוא השלישי: מחבר הפיוט הקדוש הלזה הוא רבינו יהודה בן בַלעם ז”ל (מוזכר בדברי רבינו אברהם אבן עזרא בכמה דוכתי ואכמ”ל), וקבע כ”סימן” בראשי תיבות של הבתים של הפיוט: בלע”ם חז”ק. ועל כן יש שחששו שלא לאומרו, משום דלא מסמנא מילתא לומר תפילה עם סימן כזה. ובספר עלי הדס במילואים עמ’ פ”ח עמ’ ת”ן כתב שאצלם ג”כ חששו לראשי תיבות הנ”ל, אך מצאו לזה פשרה ע”י שמדלגים את שני הבתים הראשון ומתחילים מ”ענני ה’ ענני”, שאז נעשה הסימן ע”ם חז”ק. ושם במילואים עמ’ פ”ח כתב וז”ל: “בענין מנהגנו לדלג על שני הבתים הראשון של הפיוט משכבי על משכבי ולהתחיל מענני ה’ ענני ובו’ – עתה רואה אני שכבר הביא מנהג זה לפני כמאתיים וחמישים שנה הגאון רבי כליפה בן מלכה בספרו כף נקי עמ’ קמ”ג וז”ל: בזכרי על משכבי, מה נאה פזמון זה ומליצתו, לולי שסימנו בלעם, אשר על כן במערב אין אומרים כי אם חציו האחרון ענני ה’ וכו’ משום דלא מסקי בשמייהו. [עכ”ל כף נקי]”, עכ”ל. ועכ”פ אתי שפיר נמי המנהג שלא לאמרו כלל מהאי טעמא.

אימא סיפא, דאמנם חלילה לנו לערער אחר הפיוט הקדוש הזה הנכתב ע”י חד מקמאי, והוא פיוט נשגב ונורא וחלילה שיש בו בקשות חשובות מאוד “זְכוּת אָבוֹת לָהֶם תִּזְכֹּר, וְאַל תֵּפֶן לְמַעֲלָלָם, קְנֵה עֲדָתְךָ כִּימֵי קֶדֶם, קְדוֹשׁ יַעֲקֹב גֹּאֲלָם” ואיך נוכל לחדש לבטל מפי הציבור תחינות יקרות אלו, ומ”מ מהני טעמי דלעיל לולא דמסתפינא אמינא שאפי’ אם יש קצת פנאי לציבור יש לתת עדיפות לפיוטים אחרים אפי’ שאינם מעיקר סדר הסליחות וכגון “אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא אַתָּה וכו'”, ורק אם בלא”ה לא יעסקו בדברי תורה ותפילה בזמן הפנוי אזי אה”נ דיש לומר את הפיוט הנ”ל, וה’ לא ימנע טוב להולכים בתמים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

צור קשר

מזכירות: