מקורות ונימוקים:
בפרשת בשלח ספר שמות פרק ט”ז, מבואר באריכות כיצד הייתה ירידת המן, ושם מבואר כי המן ירד בכל ימי השבוע ולא בשבת קודש, ומבואר עוד כי ביום שישי ירד המן במנה כפולה “לחם משנה”.
להלן לשון הפסוקים כ”ה – כ”ו
“וַיְהִ֣י בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה: וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיקֹוָ֑ק הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ:
ובגמרא בעירובין י”ז: נחלקו מאיזו סיבה ישנו איסור לקיטה בשבת קודש, גם אם היה להם מן, האם הוא איסור הוצאה מרשות לרשות, או שמא הוא איסור יציאה ומשום איסור תחומין, ומכאן ניתן להוכיח שאיסור תחומין הוא מן התורה. כפי שאמר רב אשי שהרר אין כתיב אל יוציא אלא אל יצא.
ראוי לציין לדברי הספורנו על התורה שכתב לפרש שאם היו לוקטים את המן, היו עוברים באיסור תורה של תולש.
בנוגע למידת המרחק מהאוהל, כמה רחוק ירד המן במשך ימות השבוע, שאלה הגמרא ביומא דף ע”ה: בזה”ל:
כתיב וברדת הטל ‘על המחנה’ לילה ירד המן עליו, [משמע שירד בתוך המחנה]. וכתיב ‘ויצא העם’ ולקטו, [משמע מחוץ למחנה]. וכתיב ‘שטו העם ולקטו’ [משמע שהרחיקו ללכת] הא כיצד?. צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו, ע”כ.
מבואר בדברי הגמרא, שאכן חילוק היה בין אדם לאדם בנוגע למרחק ירידת המן מן האהל, שהצדיקים ירד המן על פתח אוהלם, הבינוניים ירד המן מחוץ למחנה, ואילו הרשעים ירד המן במרחק מפתח אוהלם והוצרכו לצאת ולשוט בארץ מלשון טיול, כדי למצוא את המן.
