מקורות ונימוקים:
אשה נגררת במנהגיה ובהלכותיה אחר בעלה בין לחומרא ובין לקולא, וכ"כ בשו"ת אגרות משה (חאו"ח סי' קנח) שבאשה שנישאת הולכת אחר בעלה גם לקולא, ואף להר"מ דס"ל שהולך אחר מקום שיצא משם לחומרא, יודה בזה לפי שאין דעתה לחזור. וכן דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בספר חזון עובדיה – פסח (עמ' פח).
ואע"ג שאם הבעל עושה דברים שיש בהם סרך איסור, בודאי שאין לה ללכת אחריו, מיהו בנידון חלב העכו"ם שיש מקילין בזמן הזה והוא נוהג כדעת המקילין, א"א לכפותו להחמיר בדבר, ועליך ללכת אחריו גם בזה. לפי שאשה מצווה בכבוד בעלה, וגם הרי היא כגופו ומשעובדת לבעלה לשמשו, לכן צריכה את לנהוג כמותו גם בקולא זו.
ומ"מ טוב שתעשי התרת נדרים וכמ"ש בס' חזו"ע (שם). אבל אין לעיכובא.
