מכיון שהספירה היא מצוות עשה שהזמן גרמא נהגו הנשים שלא מברכות עליהן וכמבואר בב”י ובשו”ע (סימן יז סעיף ב’), ובשולחן ערוך (סי’ תקפט סעיף ו’) לפי שאינן יכולות לומר וצוונו. ואע”פ שהרמ”א (שם) כתב שאם רצו לברך הרשות בידן, וכן נוהגות בני אשכנז בשאר מצוות שהזמן גרמא. מ”מ בספירת העומר כתב המשנה ברורה (סי’ תפט) שאינן מברכות לפי שבודאי ישכחו יום אחד.
ומכיון שע”פ הסוד אין להם שייכות בברכה זו כלל וכמ”ש הברכי יוסף (סי’ תפט או’ כב) וראה גם בשער הכוונות (דף פה) ובשו”ת רב פעלים (סוד ישרים סימן יב) לפיכך, אף בתורת נדבה אינן רשאיות לספור. וכ”כ בשו”ת אור לציון ח”ג (עמ’ קפג).
ומ”ש שאם התחילו יפסיקו מיד, כן מבואר בברכי יוסף (שם).
