מקורות ונימוקים:
איסור אכילה ושתיה ביום הכיפורים
ציוותה התורה בנוגע ליום הכיפורים, בחומש ויקרא פרק טז פסוק כט :וְהָיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם:
מלשון הפסוק תענו את נפשותיכם למדנו את איסור האכילה והשתיה ביום הכיפורים.
בנוגע למי שלא צם ולא מענה את עצמו ביום הכיפורים אמרה התורה בויקרא כ”ג פסוק כ”ט: ”כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ”
שיעור האכילה המחייב בכרת
לעניין שיעור האכילה הנחשב להפרת הצום, איתא במשנה ביומא דף ע”ג: האוכל ככותבת הגסה ביום הכיפורים חייב.
שיעור זה הוא לעניין אכילה, אך לעניין שיה שיעורו במלוא לוגמיו, דהיינו שיעור שאדם ממלא בפיו בצד אחד, והוא שיעור המשתנה בין אדם לאדם לפי גודל גופו.
הסיבה לשיעורים אלו, משום שאמדו חז”ל שבשיעור זה מתיישבת דעתו של אדם.
אמנם גם האוכל או שותה פחות משיעור זה, אפילו אכילה או שתייה מועטה ביותר, אף שאינו נענש בכרת עובר משום שחצי שיעור אסור מן התורה.
ועיין בזה בדברי השו”ע סי’ תרי”ב סעי’ א’. ואע”ג שבכל איסורי התורה משערינן בכזית שהוא נחשב לאכילה, כתב כתב המשנה ברורה לבאר שם בס”ק א’ דכל זה הוא דווקא במקום שכתוב בלשון “אכילה”, שונה מכך הוא יום כיפור שלא כתוב בו אכילה אלא כתוב ועיניתם את נפשותיכם, וקים להו לחכמים שבפחות מככותבת לא מיתבא דעתיה של אדם כלל והרי הוא רעב ומעונה כבתחילה, לכן שיערו זאת בככותבת.
חולה שיש בו סכנה השותה או אוכל ביום הכיפורים – יאכל וישתה לשיעורים
ביום הכיפורים כיון שהצום הוא מן התורה, אף חולה שאין בו סכנה צריך לצום, אולם חולה שיש בו סכנה שחוששים לחייו או אפי’ רק חוששים שיכבד עליו החולי, מותר לאכול ולשתות, אולם מתירים לו לאכול לשיעורים, אלא”כ זה לא מספיק לו ומוכרח לאכול כדרכו.
המטרה בשיעורים היא שלא להגיע לשיעור החמור של אכילת ככותבת הגסה בתוך שיעור אכילת פרס, לפיכך עושים הקל הקל תחילה.
כפי שכתב השו”ע או”ח סימן תרי”ח סעיפים ז’ – ח’
כשמאכילין את העוברות או את החולה, מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור; הלכך מאכילין אותו כב’ שלישי ביצה בינונית, וישהו כדי אכילת ארבעה ביצים; והשתיה, יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו.
וישקוהו פחות מאותו שיעור, וישהו בין שתיה לשתיה כדי אכילת ארבעה ביצים, ולפחות ישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית; ואם אמדוהו שאין השיעורים הללו מספיקים לו, או שהחולה אומר כן, או שנסתפקו בדבר, מאכילים ומשקים אותו כל צרכו (מיד).
