.
מקורות וביאורים:
אין איסור באמירת מילים אלו, וכן מבואר בפרי חדש (יו”ד סי’ יט) שהיו הגוים מסכימים לקנות את הטרפות מן היהודים רק באם יאמרו סמוך השחיטה “אלהה אכבר”, והפרי חדש דן בדין הפסק. ומוכח שאין בזה בית מיחוש בעצם אמירת המילים הללו. ואע”ג שהפרי מגדים (משב”ז או’ ד’) כתב שזה חוקות הגויים, ועי’ גם כף החיים (סי’ יט ס”ק לח, לט). ומיהו היינו דוקא התם, שכן היה חוקות הגויים לומר מילים אלו קודם השחיטה לפיכך יש לחוש בזה לחוקות הגויים, אבל אם אין זה סמוך למעשה, אלא אמירה בעלמא של מילים אלו שפירושם אלוקים גדול אין בזה איסור. וראה גם בס’ זבחי צדק (או’ כא).
ובפרט שבמקום ספק פיקוח נפש מותר לומר שאין בזה שיתוף של ע”ז וכיוצא בזה. ופשיטא שהיה מותר להם לאומרו.
תגובה אחת
תרשו לי להעיר, שבמקרה הזה, כוונת החמאס היתה שבמילים אלו השבוי בעצם מכריז שנכנע לדת האיסלם, כי הרי זו הסיבה שהכריחו את השבוי לומר מילים אלו (בניגוד למקרה של השחיטה, כאן במקרה הזה לא היה לערבים ענין שהיהודי יגיד “אל כביר”, אלא היה להם ענין להראות לעולם שהיהודי נכנע לדתם). וכך התפרש הדבר גם לאלפי הצופים בסרטון. וממילא הדבר היה בגדר “יהרג ואל יעבור”. וכמו שאם גוי מכריח יהודי להשתחוות לפסל, שלא מועיל מה שיהודי מכוון בלבו שמתכווין להשתחוות להקב”ה (כמו שהיה עם פסל נכוכדנצר, שעל זה נענשו אח”כ בימי המן בגזירת כליה ח”ו), והיינו שכיון שכלפי חוץ זה נראה עבודה זרה והוא בכלל חילול ה’ שיש למסור נפש עליו, כך בדבר הזה.