מקורות ונימוקים:
איסור קיום יחסי אישות עם אישה אחרת שאיננה אשתו
פסק השו"ע אבן העזר סימן א' סעיף ט', בזה"ל:
נושא אדם כמה נשים, והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו. ומ"מ נתנו חכמים עצה טובה שלא ישא אדם יותר מד' נשים, כדי שיגיע לכל אחת עונה בחודש. ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת, אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו.
מבואר בדברי השו"ע, שבמקום שנהגו שלא לישא אלא אישה אחרת, אסור לגבר לשאת אישה נוספת על אשתו. טעם הדבר הוא כפי שמבואר בדברי הריטב"א בפרק קמא דקידושין דף ז'. שהם מקור דין השו"ע, שבמקום שנהגו שלא לישא אשה נוספת על אשתו, נחשב הדבר כאילו התנו הבעל והאשה זה עם זה והתחייב לאשתו בעת נישואיהם שלא ישא אשה נוספת עליה. יעויין בבית שמואל ס"ק כ'.
הואיל וכך, כיון שהדבר ברור שכאשר נושא האדם אישה דעת החתן והלכה להתחייב זה לזה שלא לשאת ואף לא לקיים יחסי אישות עם אישה או גבר אחר, לפיכך למעשה אין להתיר לגבר לישא אשה נוספת על אשתו כיום, אף בלא קיום יחסי אישות, אף בלא להיכנס לנידון ההלכתי של איסור פילגש.
איסור קיום יחסי אישות עם פילגש ללא חופה וקידושין
נוסף לאמור לעיל, נחלקו הראשונים אם מותר לקיים יחסי אישות עם פילגש ללא חופה וקידושין. דעת הראב"ד שיש להתיר קיום יחסי אישות עם פילגש המיוחדת לכך, אולם דעת רוב ככל הראשונים, הרי"ף הרמב"ם המאירי הריב"ש ועוד לאסור מצד איסור התורה "לא תהיה קדשה", כדבריהם פסקו גדולי האחרונים, כגון המהר"ם פדאווה הרדב"ז שו"ת בנימין זאב ועוד.
כך גם פסק הרמ"א בהגהתו לשו"ע אבן העזר סימן כ"ו סעיף א' בזה"ל: אם מייחד אליו אשה וטובלת אליו, יש אומרים שמותר והוא פלגש האמורה בתורה, ויש אומרים שהוא אסור, ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה (דברים כג, יח). וידוע שהלכה כיש אומרים בתרא.
לפיכך מי יעלה על ליבו להתיר ולהכריע בשאלה חמורה כזאת, שהוא ספק איסור תורה, ובפרט שרוב ככל הפוסקים, ראשונים גם אחרונים, נקטו לאיסור.
לכן גם לולי הבעיה הראשונה, שאסור לאדם לקיים יחסי אישות כאשר הוא נשוי, גם אם השאלה הייתה כלפי גבר שאיננו נשוי, להלכה אין להתיר קיום יחסי אישות עם פילגש ללא חופה וקידושין.
איסור קיום יחסי אישות עם פילגש – משום חשש שלא תטבול
נוסף לאמור, כתבו הפוסקים שכיון שקיום יחסי אישות עם פילגש ללא חופה וקידושין, הוא בהחבא ובהסתר דבר, לפיכך חששו שמא תתבייש הפילגש ללכת לטבול לנידתה, ועלולים להגיע לכך שיבואו לקיים יחסי אישות בלא באיסור נידה החמור, לפיכך כתב הטור לאסור קיום יחסי אישות ללא חופה וקידושין.
כן פסק השו"ע אבן העזר סימן כ"ו סעיף א' בזה"ל: אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום. ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה, אינה נחשבת כאשתו, ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו. וביאר הרמ"א דהיינו משום שבוודאי בושה היא מלטבול, ובא עליה בנדתה.
לפיכך, במענה לשאלה יש לאסור קיום יחסי אישות עם פילגש מג' סיבות. ראשית מצד התחייבות בני הזוג זה לזה בשעת הנישואין, לקיים יחסי אישות עם אישה זרה או גבר זר. שנית מצד האיסור ההלכתי בקיום יחסי אישות עם אישה ללא חופה וקידושין מדין 'לא תהיה קדשה'. שלישית איסור קיום יחסי אישות עם אישה ללא חופה וקידושין משום החשש שמא לא תטבול לנידתה מחמת הבושה.
2 תגובות
אם יסלח לי הרב אכתוב לו כמה הערות וכמובן שאיני בא לפסוק רק להעיר.
1. במה שכתב שבמקום שנהגו אסור וכו' הרי רק אצל האשכנזים נהגו כך (וכמובן שזה לא רק מנהג בעלמא אלא הכונה מנהג על פי גדולי ישראל) ואצל הספרדים מה שנהגו כך היום זה רק מחמת התרבות שבימינו אך אין שום הוראה מגדולי הדור שאין לעשות כן משום הלכה, ומה שכתבת שהבעל מתחייב בכתובה שלא לישא אשה הרי זה דוקא בלא הוראת בית דין ועוד כתבו הפוסקים שבזה יכול להפר נדרו (איני זוכר כעת המקורות בענין אבל בודאי אתה יודע מכך מסתמא), ומה שצריך שרשותה יהיה בלב שלם לא מצינו זה בפוסקים וכל עוד היא מסכימה סוף סוף לא היה על זה המנהג אלא המנהג היה דוקא אם היא לא מסכימה, ועוד שאחר כל הנ"ל הרי אפשר להתיר אף לאשכנזים על פי היתר מאה רבנים וזה נאמר אף אם אינה מסכימה כלל, ובאמת כתבו הפוסקים שכל המנהג היה רק לישא אשה ממש אך על פילגש לא היה כלל מנהג (זכור לי שכך כתב היעב"ץ במפורש).
2. במה שכתבת שרבים מהפוסקים שאוסרים לישא פילגש (עיין בתשובת היעב"ץ ועוד), לפי ידיעתי אדרבה רבים מהפוסקים שמתירים פילגש לכתחילה וכמו שכתב היעב"ץ ובפרט בני ספרד שידוע שהיה מנהג אצלם שהיו נושאים פילגש לכתחילה ואף במה שהעתקת מדברי הרמ"א הרי גם הרמ"א לא כתב זה אלא בתור מחלוקת ואף אם נאמר שהלכה כיש בתרא אפשר שלא נאמר זה בשעת הדחק ועל כגון דא אמר היעב"ץ שמתוך שמחמירים מביאים העם לידי עבירות.
3. ובמה שכתבת שיש לחשוש שלא תטבול על זה כבר כתב היעב"ץ שלא נאמר זה אלא שזה מוסתר אך אם זה גלוי לכל ויושבת בביתו וכו' אין בזה שום חשש, וכל שכן בימינו שיש הרבה מקוואות ויכולה ללכת למקווה אף בלי שישאלו אותה דבר.
כמובן כל דבריי לא להלכה ולא למעשה ורק באתי להעיר.
שלום וברכה
1. כמדומני שיש בדבריך מעט בלבול, אבהיר מעט את הדברים,
הנה ישנם כמה סיבות לאיסור לקיחת פילגש:
הראשון הוא – ההתחייבות בכתובה שלא לישא אישה על אשתו, ואכן לעניין זה שייך לומר שאינו שייך אלא לישא אישה, ולא פילגש שהיא ללא נישואין.
השני הוא – חרם דרבינו גרשום – על זה שייך לומר שאינו אלא לאשכנזים ולא לספרדים, ואף אצל האשכנזים יש מקום לומר שאינו נוהג עתה.
השלישי הוא – מה שפסק השו"ע לאסור מפני שבמקום שיש מנהג שאין לוקחים אישה נוספת או פילגש, הואיל ונחשב כאילו התנו האיש והאישה זה עם זה בשעת הנישואין, שלא יקח אישה או פילגש על אשתו. לעניין זה אין הבדל אם בין האשכנזים לספרדים, ואם ההוראה הזו היא על פי גדולי התורה או לא, כל זמן שזה המנהג בדור, נחשב כאילו התנו זה עם זה לנהוג כפי המנהג.
מלבד זה יש מחלוקת הראשונים האם מותר לקיים יחסי אישות עם פילגש ללא נישואין, וודאי שיש להחמיר לאסור, כדעת היש אומרים בתרא, וכפי שהורו רוב הפוסקים, ודלא כדברי היעב"ץ.
נוסף לכך, יש את האיסור שהיא בושה מלטבול, לעניין זה אכן אם היה הפילגש דבר ידוע ומסודר ומפורסם, ניתן היה לומר שאינה בושה מלטבול, אולם הואיל והפילגש כיום אינו דבר מסודר, אין ספק שעדיין שייך לומר שהיא בושה מלטבול.
לפיכך למעשה מורים כל גדולי הדיינים בדורנו לאסור לקיחת פילגש, למרות שישנו דיין אחד או שנים שהתירו הדבר,
ועיין בפסק דין של הגאון הרב יצחק זר שליט"א שיצא כנגד היתרו של הגאון הרב אליהו אברג'ל שליט"א.
אציין כי בשבתי כדיין בבית הדין ירושלים, עם ראב"ד ירושלים הגאון הגדול הרב ברוך שרגא שליט"א, בא לפנינו יהודי שקיבל היתר לפילגש מרב אחד, ואב בית הדין הגאון הרב שרגא אסר עליו העניין מכל וכל, והפרידם לחיים טובים ולשלום במעמד הדיון.