איך אומרים "אלהא דמאיר עננו", או "אלהא דרבי מאיר עננו"?

מקורות:

במסכת עבודה זרה דף י"ח ע"א מובא מעשה דרבי מאיר שיצא לשחרר את גיסתו מהשבי, ורצה לשחד את השומר לשחררה, ואמר לו השומר שהוא מתיירא מהמלכות, ועל זה ענה לו רבי מאיר: "אימא אלהא דמאיר ענני ומתצלת". כלומר, אם המלכות יתפסו אותך, תגיד את המילים "אלהא דמאיר ענני" והקב"ה יציל אותך בדרך נס, וכך היה בהמשך הסיפור שם בגמ'. ומכאן נהגו עם ישראל קדושים בכל עת צרה וצוקה להתפלל להקב"ה ולהזכיר את זכותו של רבי מאיר ע"י המילים "ענני אלהא דמאיר ענני", וכן בסליחות אומרים כן בלשון רבנים "עננו אלהא דמאיר עננו". ואולם מצד לכאו' מזכירים את שמו של התנא הקדוש בלי התואר "רבי", מה שלכאו' אינו לפי כבודו, ואע"פ שגמ' מוזכר בלשון הזה בלי התואר "רבי", י"ל דהיינו מפני שזה הנוסח שרבי מאיר בעצמו מסר, ולכן דרך ענווה אמר את שמו בלי להקדים את התואר "רבי", משא"כ אנחנו כשאומרים תואר זה, יתכן שצריכים לומר "אלהא דרבי מאיר". והמהרש"א שם בחי' אגדות לעבודה בע"ב פירש נוסח זה שבאמת לא קאי על "רבי" מאיר כלל וז"ל: "וי"ל דלא אמר אלהא דמאיר כו' רק לסימן בעלמא על שמו ולא נתכוין כל עיקר על שמו רק נתכוין אלהא דמאיר לארץ ולדרים עליה הוא יעננו או שאמר אלהא דמאיר לנו במלכות יון הקודמת בנס הנרות של חנוכה כמו שייסד הפייט ומי יאיר לך מאיר כו' הוא יעננו להציל אותנו בנס מידיהם וק"ל". עכ"ל. ומ"מ שנוהגים לכווין את המאירה הנ"ל על שם רבי מאיר (כדמוכח גם בהמשך נוסח הסליחות שאומרים "עננו בזכותיה דבר יוחאי עננו") יש לעיין אם לא אמורים להוסיף את המילה "רבי". והנה מצינו למרן החיד"א זלה"ה בספרו כף אחת סי' ג' אות ב' שכתב בנוסח התפילה שתיקן שם "אלהא דרבי מאיר ענני", וראה גם בספרו פתח עיניים על עבודה זרה שם, ובמראית העין שם[1]. וכן נקט מוהר"א הכהן זלה"ה בטהרת המים מע' ר' אות נ"ו בנוסח שתיקן נגד רוח רעה. וכן מוהר"י רוקח זצ"ל בספרו שערי תפלה סוף דיני חודש אלול כתב ד"נהגו" לומר אלהא "דרבי" מאיר כי היכי דלא לישתמע דהכוונה להקב"ה שמאיר לעולם (כלומר לאפוקי מפירוש מוהרש"א הנ"ל, וסברא זו הובאה גם בשם "ויש אומרים" בספר בית אל שאציין בהמשך מיליתין). וכן הוא בספר סליחות אחד הנדפס בליוורנו תק"נ.

ומיהו מנהג רובא דעלמא מבני עדות המזרח מקדמא דנא לומר "עננו אלהא דמאיר" בלי המילה "רבי", וי"ל דגם אם מתכוונים על שם התנא רבי מאיר דלא כמהרש"א הנ"ל, מ"מ אין בזה חסרון בכבודו במה שמחסירים תיבת "רבי" מאחר וזה הנוסח שהוא בעצמו ציווה לאמרו, וגדול מרבן שמו, ומה גם שעצם איזכורו אצל שמיה דקב"ה זהו כבודו וכל המוסיף גורע. ולא עוד אלא דיתכן דאם מזכירים תואר כבוד כאשר מייחדים עליו שמו של הקב"ה, הרי שיש בזה פגיעה בכבוד המקום ית"ש, ש"אין גבהות לפני המקום" (ברכות דף י' ע"ב בהקשר אחר), ובמקום כבוד ה' אין חולקים כבוד לרב, וראה בספר חסידים סי' ת"ת שכתב שאלישע (תלמידו המובהק של אליהו הנביא) כאשר התפלל אמר "אלהי אליהו" (מלכים ב' ב' י"ד) ולא "אלהי אדוני אליהו" מפני שאין גבהות לפני המקום עיי"ש, וכן הוא בכנה"ג יו"ד סי' ר"מ הגה"ט אות י"א, ואף הגחיד"א בברכי יוסף יו"ד סי' ר"מ סק"ד מייתי הכי בשם זקנו בעל חסד לאברהם זלה"ה עיי"ש, וכן נמי לענין אלהא דמאיר. וכ"כ בשו"ת מים חיים משאש שאציין בהמשך, דאם אומר "אלהא דרבי מאיר" הרי זה כגבהות לפני המקום ולאו שפיר עביד. וכ"כ בהליכות עולם ח"ח עמ' ג"ן עפ"י סדר חסידים הנ"ל (וכתב שם דהוא דלא כמקור החסד אות א' שכתב דדברי ספר חסידים אמורים רק לענין תפילה על חולה מפני דאיתרע מזליה[2], דמהאי טעמא אין לומר רבי בנוסח אלהא דמאיר (ובאמת מסתברא דהכא אף גרע מהנידון של ספר חסידים, כי כיון שמזכיר שמו של הקב"ה בהדי הדדי עם שמו של רבי מאיר, יש להקפיד יותר שלא להראות גבהות, וי"ל דאף הרב מקור החסד יוד"ה יוד"ה בזה, וק"ל).

וכן נקט הרמ"ע מפאנו זלה"ה בספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין סוף ח"א (סוף פרק כ"ו), דאמרינן "אלהא דמאיר ענני", וראה שם בביאור "יד יהודה" שכוונת הדברים שם הוא לענין להתפלל בנוסח זה ממש "אלהא דמאיר ענני" על דעת רבי מאיר [והגחיד"א בשיורי ברכה יו"ד סי' ר"ג העתיק בשם הרמ"ע "דר"מ" כלומר דרבי מאיר, אך זו הגהה מדיליה לשיטתו דהרי בכל ספרי עשרה מאמרות הגירסא היא להדיא "דמאיר"]. וכן מובא בשם החתם סופר זלה"ה, שלפני מותו ציווה לעשות לו פדיון ולומר "אלהא דמאיר ענני" (סידור חת"ס בספר מודעה לחולה). וכן מובא בשם הרה"ק ה"בעל שם טוב" זיע"א בספר בספר טעמי המנהגים בחלק ענייני סגולות דף מ' ע"א[3].

וכן הגאון מוהר"ר חיים פלאג'י בספרו שו"ת לב חיים ח"ב סי' ק"ס כתב שהנכון הוא לומר "אלהא דמאיר עננו" בלי תיבת "רבי", כנוסח הגמ', מפני שיש סודות בנוסח זה, וכן הוא גם בספרו עתרת החיים סי' ב"ן אות ח', ובמועד לכל חי סי' י"ט אות ל"א, וברפואה וחיים פרק א' אות ד'. ודברי הרב לב חיים הובאו בשתיקה יפה בשדי חמד אס"ד מע' ארץ ישראל אות ז'. וכן נקט מר בריה דרבינא מוהר"ר אברהם פלאג'י בספרו והוכיח אברהם ונדפס בספר מאי חנוכה (לאבן יקרה בבית מדרשנו הגרי"ח אוהב ציון שליט"א) עמ' ע"ג. וכן נקט הראש"ל מוהר"ר יעקב שאול אלישר זלה"ה בשו"ת ישא איש בפיוט שבדף האחרון (אחרי המפתחות). וכן במכתב של חכמי ירושלים בשנת תר"ל [שנחתם ע"י הראש"ל דאז מוהר"ר אברהם אשכנזי זלה"ה, מוהר"ר רפאל מאיר פאניז'יל זלה"ה (בעל לב מרפ"א, לימים ג"כ ראש"ל), מוהר"ר יעקב ולירו זצ"ל, מוהר"ר שלמה אמזלג זצ"ל, ועוד רבים – ונדפס המכתב בספר יהודי המזרח בא"י ח"א עמ' הנ"ר] כתבו: "אלהא דמאיר יעננו בתפלתנו" עכ"ל. וכן נקט מוהר"א פאפו זלה"ה בספרו חסד לאלפים סוף סי' צ"ב, ובספרו בית תפילה בדוכתי טובא (בסדר מוצאי שבת, ובתפילה לאחר הלימוד לחנוכת הבית, ובתפילה להוליד בן זכר), דאומרים "אלהא דמאיר" ללא תואר רבי[4]. וכן נקט מרנא הרי"ח הטוב זלה"ה בבן איש חי ש"ש פרשת ראה אות ג': "כשאדם בצרה מותר לנדור וכו' שיאמר הנודר אלהא דמאיר ענני, ויכוין לכוונה שכיוון רבי מאיר בעל הנס בזה וכו'" עכ"ל, וכן נקט בספרו לשון חכמים ח"ב סי' כ"ח, ובספרו עטרת תפארת עמ' קע"א. וכן נקט מוהר"ר ראובן בן אברהם בספר דרך ישרה ח"ד דף תתי"ט. וכן נקט בארץ חיים סתהון (שהיה בקי במנהגי ארעא דישראל) חיו"ד סי' ר"ג. וז"ל מוהר"ר יעקב חיים ישראל אלפייה זלה"ה בתשובה שהיא ל"ו נדפס"ה בספר ריח ליצחק דף ק"ב ע"ב: "וכן תקנו לנו מסדרי התפילות בראש השנה ויום הכיפורים עננו אלהא דמאיר עננו, וכן נהגו לומר בכל קצוי ארץ" עכ"ל. וכן בספר חיבת ירושלים במאמר גולת תחתיות אות ט' כתב דכך "נהגו" ישראל קדושים בעתות צרה לומר "אלהא דמאיר ענני" (והעתיקו בשתיקה יפה בספר שפתי צדיקים למוהר"ר סלמן מוצפי זלה"ה עמ' פ'). וכן נקט שד"ר דירושלים הגדול מוהר"ר יוסף חיים שרים זלה"ה בנוסח ה"שי" שהכין לתורם וכמובא בספר השליח הבודד עמ' ק"ן (ומשמע א"כ דכך היה נהוג בקרתא דירושלם ת"ו באותם הימים). וכן בנוסח הסגולה של האדמו"ר בעל האמונת אברהם זיע"א (מובא בסידור צלותא דאבא, בסדר השכמת הבוקר) מובא לומר "אלהא דמאיר ענני". וכן הוא בתפילה שתיקן מוהרמ"צ שווארץ זצ"ל בספרו עבודת תמיד. וכ"כ בשו"ת מים חיים משאש ח"א סי רל"ב דנכון הוא לומר "דמאיר" ולא "דרבי מאיר" והאריך בזה שם. וכן נקט בשם "המנהג" מוה"ר יוסף ן' נאיים זצ"ל בספר נוהג בחכמה עמ' ל"א. וכ"כ בכתר שם טוב כתר תורה עמ' כ"ג. וכ"כ בספר יד בנימין דידי עמ' בקו' מעשה נסים עמ' ז'. וכן נהג הרה"ג ר' אברהם הררי רפול זצ"ל כמובא בספרו אמרי אברהם בפרקי חיים שבריש הספר עמ' ק"נ (וראה גם בגוף הספר פרשת חיי שרה עמ' כ"ב). וכן נהג הגאון בעל שו"ת איש מצליח הי"ד וכמו שהעיד בשמו בשו"ת רביד הזהב ברדא ח"א סי' מ"ג, וכ"כ בנו הרב נאמ"ן בהגהותיו לספר נפש חיה צבאן מע' א' סי' ט"ו שהמוסיפים תיבת "רבי" טעות היא בידם (וכן הוא במחזור איש מצליח). וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בספר דברי מרדכי בהספדו על הגר"ש משאש זצ"ל עמ' רמ"ג. וכ"כ הרב עטרת פז בספרו תהלת פנחס עמ' רפ"ז ובספרו תשית לראשו עמ' תל"ב ושכן פשט המנהג עיי"ש. וכ"כ בספר עסיס רמונים על ר"ה סי' א'.

וכן הוא במחזור שער בנימין (מנהגי דמשק) עמ' שצ"ח, ובספר סליחות עטרת אבות (מנהגי מרוקו) עמ' ע"ח, ובסליחות שפתי רננות (מנהגי ג'רבה ולוב) עמ' פ"א, ובמחזור "כל נדרי" תכלאל (מנהגי תימן – שאמי) בסליחות של יוהכ"פ שחרית, ובסדר הסליחות של הגר"ד שלוש זצ"ל עמ' פ"ה, ובספר סליחות אהלי שם של הגר"מ פרץ שליט"א עמ' ג"ן, ובמחזור תפילת רפאל להגרי"מ הלל שליט"א עמ' ז"ך, ועוד.

ובפתגמא כהדין, ישנה חשיבות מיוחדת לנוסח חכמי טבריה זיע"א, באשר יש להניח שהיו בקיאים טפי במסורת על אופי בקשת הישועות בזכות רבי מאיר (דמזה היו עיקר ההכנסות של ה"כוללות" דעיה"ק טבריה ת"ו כבר מתקופת מרן הב"י ואכמ"ל)[5], ומצינו להם שנקטו לומר "אלהא דמאיר" ללא "רבי", ועל צבאם מוהר"ר חיים אבולעפיה זלה"ה באגרת משנת תק"ד אשר קראה "אלהא דמאיר ענני" כמובא ב"ספר טבריה" עמ' ר"ל (כלומר דמשמע מהקשר הדברים שבאגרת שם, שכתב מוהרח"א כן על שם הסגולה להתפלל בנוסח הזה, ולא על שם המימרא שבגמ', עיי"ש היטב). וכן נקטו הבאים אחריו בכתבים שונים, דנוסח הסגולה היא ללא תיבת רבי, וכן הוא בספר מגנזי חכמי טבריא ח"א במדרש שמואל סוף סי' א', ובשו"ת ויאמר מאיר בהקדמת הגהמ"ח מוהר"מ ואענקין זלה"ה ובשער לח"ב, ובהסכמת מוהר"ר יעקב חי זריהן זלה"ה ומוהר"ר מכלוף שטרית זלה"ה ושאר חכמי טבריה לשו"ת ויאמר מאיר הנ"ל, ובמכתב ממוהר"ר חביב סתהון שנפסה בריש ספר נוצר אדם, וכן עולה ג"כ מדברי מר בריה דרבינ"א בספר קרבן אליצור בחלק טל תורה עמ' ל"ז. ועד אחרן הגה"צ ר' דוב הכהן קוק שליט"א בספר יפרח כשושנה דידיה ח"ד עמ' ר"ט שכתב: "עם ישראל נוהגים לומר על כל צרה אלהא דמאיר ענני" עכ"ל. וראה גם במעשה גירוש הרוח בבית המדרש עץ חיים בטבריה בשנת תרל"ג (כפי שנרשם ע"י מוהר"ר אברהם הלוי ן' סוסאן זצ"ל, שהתגורר בטבריה בעת ההיא), שמתואר שחכמי עיה"ק טבריה השתמשו בנוסח "אלהא דמאיר עננו" כדי להוציא את הדיבוק, ושינו ושילשו עיי"ש, ומובא גם בספר זמרת הארץ (בהוצאת הרה"ג ר' אהרן בחבוט נר"ו) עמ' קנ"ה.

[ויתכן שיש לדייק דנהגו לומר ללא "רבי" אף מדברי רבו של מרן החיד"א, והוא בשו"ת מהר"י נבון (הנדפס בסוף ספר זכרון זכרון ברוך פחלייב) סי' סי' ט' ד"ה והראני, עיי"ש, וי"ל[6]].

ועל כן לענין המעשה אשר יעשון, כבר הורה זקן מרן פאה"ד מוהר"ר עובדיה יוסף זצק"ל בספרו הליכות עולם ח"ח עמ' נ"ג, שיש לומר "אלהא דמאיר" בלי תיבת "רבי", ושכן שמע ובא מהגאון המוקבל מוהר"ר מאיר אבוחצירא זצוק"ל שכך הנכון (כלומר שכך נכון עפ"י הסוד). והניף ידו שנית בחזו"ע ימים נוראים עמ' טו"ב, ושם נסתייע מדברי שו"ת לב חיים הנ"ל. עיי"ש. וכעת חזינא נמי בספר בצור ירום עמ' ל"ה שהביא בזה מעשה דגלי לן טעמא למילתא וז"ל: "אחד היה מתפלל אצל רבינו עובדיה יוסף (שליט"א) [זצ"ל] והיה אומר "עננו אלהא דרבי מאיר", לאחר שסיים קרא לו הרב ואמר 'אל תאמר אלהא דרבי מאיר, כי הוא לא יענך לך, כיון שאין גבהות אצל השי"ת, אלא תאמר אלהא דמאיר בלבד." עכ"ל.

ובקושטא דזה זמן זמנים זמניהם דחזינא בספר "יראת אלקים" להיר"א (מוהר"ר רפאל ידידיה אבולעפיה זלה"ה תלמיד הרש"ש), שראשי תיבות "אלהא דמאיר ענני" הוא השם הקדוש אד"ע (שהוא שם שטוב לכתבו בכל קמיע, דמועיל לכל צרה וצוקה), ולפ"ז פשיטא דאין להוסיף תיבת "רבי" כי אז יהיה הראשי תיבות אדמ"ע ומאבדים את הכח של השם הקדוש הרמוז בנוסח הזה. ודו"ק.

זאת ועוד אחרת דפוק חזי להגאון מוהר"ר שמשמון מאוסטרופלי זלה"ה הי"ד בספרו דן ידין על ספר הקרניים מאמר ו' (על מה שכתב שם בספר הקרניים שהתנא רבי מאיר מבטל קליפות היונקות מכלב בעל הצפון), שכתב שנוסח "אלהא דמאיר ענני" אומרים ב' פעמים שעי"ז הוא בגימטריא תתקמ"ד לבטל קליפת "רשם דם" (גי' תתקמ"ד שהם הכלבים הנדבקים תחת הקליפות), וכמו כן "אלהא דמאיר ענני ענני" (פעמיים "ענני" – כמו שאני אומרים "ענני אלהא דמאיר ענני") הוא גימטריא תתתק"ד כדי לבטל הכלבים שתחת בעל הצפון (שהוא כלב בכפולה עצמית בגי' תתתק"ד). עיי"ש. ונמצא שאם מוסיפים תיבת "רבי" אזלי להו כל אותם הגימטריות המבטלות את כח הקליפות (וכי תימא דשמא גם אם מוסיפים תיבת "רבי" יש בזה ג"כ איזה גימטריא שמבטלת כלבים אחרים, יתכן דאה"נ אך כל עוד שלא גילו כן רבותינו המקובלים למה לנו להפסיד את הפעולות שכן גילו לנו שנעשות דוקא ללא תיבת "רבי"[7]). [והחבי"ף בעתרת החיים הנ"ל בנה אצלו ציו"ן לדברי ספר ילקוט ראובני שמות י"א אות ז', שהביא דברי הרב דן ידין הנ"ל בענין הגי' הנ"ל, וכנראה שמטעם זה כתב בספרו שו"ת לב חיים שיש סוד בנוסח אלהא דמאיר ענני, וכן מביא ג"כ הרב דרכי חיים ושלום סימן כ"א, וכן מסיק מוהרחי"א חמצי זצ"ל מאיזמיר בספרו שו"ת והשיב הכהן חאו"ח סי' כ"ה דע"פ ספר הקרניים הנ"ל אין להוסיף תיבת "רבי" וכנ"ל].

ואע"פ שבנוסח הסליחות אנו אומרים "עננו" ולא "ענני", ונמצא לכאו' דג"כ מפסידים את הגימטריא של ספר הקרניים הנ"ל, מ"מ חזינן מיהא דמקור הסגולה הוא ללא תיבת רבי וכיון דמשם נגזר גם לסליחות יש להניחו כצורתו דהוא ללא תיבת רבי (ושו"ר דכעי"ז כתב בשבט מיהודה ח"א סי' ט"ז), ומה גם שאף בסליחות לא מפסידים לגמרי את הגי' שהרי "אלהא דמאיר עננו" (הנאמר פעמיים ע"י החזן והציבור) עם מספר התיבות והכולל שוב חוזר מניינו להיות תתקמ"ד (כי "עננו" הראשון בלא"ה אינו מן המנין לגירסא קמייתא בספר הקרניים), וק"ל.

ובספר בית אל למוהר"א חמווי זלה"ה דף צ"א ע"ב סע' ב' הביא בזה את שני השיטות ולא הכריע, וכתב להביא שם סוד נוסף שמתאים לשני השיטות, דבגי' של המילה "מאיר" במילואי היא תשב"י שהוא אליהו הנביא שהרבה ניסים וישועות נעשו על ידו, ועכ"פ נראה שם בנוטה יותר לשיטה דיש להשמיט תיבת "רבי" עיי"ש היטב, ובכן בספרו זמן בית דין בסדר הסליחות כתב רק גירסת "אלהא דמאיר" ותו לא מידי.

והג"ר יהודה ברכה שליט"א בספרו שמחת יהודה ח"ב סי' ס"ב נקט כעיקר לומר "רבי מאיר", מפני שכן דעת החיד"א ואין לפסוק כהחבי"ף נגד החיד"א שקיבלו הוראותיו, ואם מפני הסוד שגילה ספר הקרניים הרי אין זו תורתו של האריז"ל ואין לסמוך עליו עכת"ד עיי"ש, ובר דסגידנא קמיה היה נראה לפקצ"ד דשאני הכא דעיקר מנהג הספרדים בכל אתר ואתר מקדמא דנא הוא לומר "אלהא דמאיר" [ואלו המעטים האומרים "דרבי מאיר" הוא משום דכן נדפס בסידורי מנצור ("תפילת ישרים"), ובאמת יש לשים לב דאע"ג דבעלמא סידור מנצור (בשל העדר של סידורים אחרים במשך עשרות שנים) השריש הרבה נוסחאות אצל כל מקהלות הספרדים, מ"מ לענין נוסח עננו לא עלתה בידו (וזכורני כי הוינא טליא בעירנו עוב"י ס. פאולו יע"א, אשר נקבצו באו לך לשם קהילות קהילות הישר מארצות ערב ושמרו כל אחת מנהגה בדקדוק כאשר היתה באמנה אתם בארץ מגוריהם אשר גרו בה, ולא היה בנמצא באותם הימים כי אם סידור מנצור לבדו, ובכל זאת היו אומרים "אלהא דמאיר", בין בקהלת יוצאי ארם צובא ובין בקהלת יוצאי מצרים ובין בקהלת יוצאי לבנון, והיה רק יחיד אחד מצרי ז"ל שהיה מתפלל אצל הלבנונים בק"ק הר סיני, שהיה זועק "רבי" עפ"י הכתוב בסידור שבידו, ולא השגיחו בו, וגם כאן בארעא דישראל היו תמיד רובא דרובא אומרים "אלהא דמאיר" על אף הניגוד לסידור שבידיהם)], ועל כן לאור כל הנ"ל שכתבו החבי"ף ורוב מנין של גדולי האחרונים דהעיקר לומר ללא תיבת "רבי" ושכן הוא לפי סודן של דברים, יש טעם ברווח ולא בצמצום לומר דיד המנהג על העליונה ואין לשנות, ובפרט בהגלות נגלות דברי היר"א הנ"ל שתורתו מפי הרש"ש שנחשב כתורת האריז"ל, ואם מפני שקיבלנו הוראות מרן החיד"א אין זו קבלה גמורה ממש אלא שבדרך כלל מורים כוותיה ויש הרבה מאוד יוצא מן הכלל כידוע (וכן נמי בענייני נוסחאות כגון מטבע חתימת ברכת למינים ולמלשינים דלא קיי"ל כוותיה דהחיד"א בזה וכהנה רבות). ואם משום קבלת הוראות אתי עליה הרי עינינו הרואות שבני עדות המזרח קיימו וקיבלו עליהם הוראות מרן מוהרע"י זלה"ה בכל אשר יאמר כי הוא זה הרבה יותר מהוראות החיד"א, וכאמור מרן הגרע"י יצאה הוראת"ו בקדושה לומר "אלהא דמאיר" וממילא מיניה לא נזוע.

ובספר ואחד מבוגרי בית מדרשנו, הרה"ג ר' שלמה שרביט שליט"א, בספרו שו"ת אמת ליעקב ח"א, כתב תשובה לומר "אלהא דרבי מאיר", ולעת עתה לא מצאתי פנאי לעיין בתשובתו שם, ואתה תחזה. ועכ"פ בוגר אחר, מני"ר הרה"ג ר' אברהם מיימון שליט"א, בקו' המטמון על חודש אלול עמ' נ"ו כתב דהעיקר להשמיט תיבת "רבי". וכן עיקר וכנ"ל. ומה שכתב שם בקו' המטמון דמ"מ החבי"ף עצמו בספרו גנזי חיים עמ' כ' אות ט"ז מביא בשם הרמ"ע נוסח "רבי", אין לחוש לזה דשם הוא העתקה משיורי ברכה, ובדברי הרמ"ע עצמו כתב ללא תיבת "רבי וכנ"ל.

הערות:

[1] ומיהו בספרו שו"ת חיים שאל ח"א סי' ל"ו כתב דרך תפילה בזה"ל: "שתי בה' מחסי יגיה חשכי אלהא דמאיר מזריח זרח", אך שם נקט דוקא "מאיר" ולא "רבי מאיר" מפני שכוונתו להקב"ה שהוא מאיר כדמסיים "מזריח זרח". וראה גם בסיום ספרו מדבר קדמות (אחרי המפתחות), ובהסכמתו לשו"ת הרי"ף.

[2] ובאמת דחילוקו של הרב מקור החסד הוא דחוק לכאו', דהרי כיון שהסברא היא מצד כבוד ה' שאין ראוי להזכיר כבוד אחרים בתפילה לפניו יתברך, א"כ יש להמנע מזה משום חיסרון בעצם ואינו לקיבול התפילה וכדומה. ומה שהביא שם במקור החסד עולת ראי"ה מנוסח בני אשכנז בברכת המזון שאומרים הרחמן הוא יברך את אבי ומורי, י"ל דכיון שאינו אומר את שם אביו ממילא אין המילים "אבי מורי" הוספת "תואר" אלא איזכור על מי מבקשים, ועיקר הקפידא הוא כשמזכיר את השם ועל זה מוסיף והולך להזכיר גם תואר (וכי תימא דאכתי היה יכול לומר "אבי" ללא "מורי" מ"מ הני תרי מילי אזלי כי הדדי וליכא קפידא כולי האי רק אם מזכיר את השם ממש). ומה שהביא שם ראיה ממה שהיו אומרים התימנים בקדיש בתקופת הרמב"ם "ובחיי רבינו משה בן מיימון", לפקצ"ד אין מקום לראיה משם כלל כי ידוע מקורי הדורות שאנשי תימנים החלו לעשות כן אחרי שקיבלו הדרכה מהרמב"ם כיצד להלחם נגד משיחי השקר שהיו באותם הימים, כך שסיבת הוספת שמו הטוב של הרמב"ם בקדיש היתה כדי לרומם את קרנו של הרמב"ם בעיני יהדות תימן למען ילכו אחריו וישמעו לו ולא ילכו אחרי ההבל ויהבלו, והדבר ברור דאילו היו מזכירים את שמו בקדיש ללא תואר "רבנא" היו משיגים את היפך המטרה, וממילא פשיטא דאין ללמוד מהוראת שעה כזו לענין קביעת נוסח בקשת רחמים.

ועכ"פ בין לענין הראיה הראשונה, בין לענין הראיה השניה, נראה דמעיקרא לא קשיא כלל, די"ל דאיזכור תואר בתפילה איננו "איסור" ממש אלא רק שאינו הדרך המובחרת, ולכן גם אם מצינו לעיתים שלא הקפידו ולא דקדקו בזה בכל מקום שבנוסחי אשכנז ותימן, אין בכך כלום, ועכ"פ לא מזה נלמד לבוא ולהקפיד לאידך גיסא לחדש להוסיף מילת "רבי" ולשנות מהנוסח הכתוב בגמ' "אלהא דמאיר ענני", וסוף סוף העיקר שאין בזה זלזול בגדולתו של רבי מאיר משום דסיבת השמטת התואר הוא מחמת שבמציאות אין גבהות בפני המקום. ודו"ק היטב בכל זה.

[3] ולתועלת מעניינ"י הישועה, אעתיק נא בזה את נועם לשונו מפני שזו סגולה יקרה בנוסח שאינו יודע כל כך: "אם בא לסכנה, וצריך לנס, אזי יתן ח"י גדולים בשביל נרות לבית הכנסת, ויאמר בפה מלא אני מנדר אותן ח"י גדולים לנרות בשביל נשמת רבינו מאיר בעל הנס, אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני, ובכן יהי רצון מלפניך ה' או"א, כשם ששמעת את תפילת עבדך מאיר ועשית לו ניסים ונפלאות, כן תעשה עמדי ועם כל ישראל הצריכים לנסים נסתרים ונגלים אמן כן יהי רצון." עכ"ל (ונקט ג"כ לשון "עבדך מאיר" ככל הנראה משום דאין גבהות בפני המקום).

[4] ומיהו בפלא יועץ ערך בית הכנסת אזיל בתר איפכא, וצע"ק. עכ"פ מסתברא דבספר התפילות נחת טפי לדקדק בנוסחאות (ובפרט דבנוגע לתפילה להוליד בן זכר, מקור התפילה הוא מספר כף אחת להגחיד"א, ואפי' הכי הקפיד לשנות את הנוסח להשמיט תיבת "רבי").

[5] ובכן החבי"ף הנ"ל כתב דיש לשער שהשימוש בנוסח עננו אלהא דמאיר בסדר הסליחות החל ע"י חכמי טבריה ומשם נתפשט לשאר המקומות.

[6] ואע"ג דהתם האיזכור לא היה לצורך תפילה אלא לצורך דבר צחות, מ"מ אילו היו נוהגים בזמנו לומר "אלהא דרבי מאיר" היה הדבר מתאים לצחות שנצרך שם עשרת מונים, אך בדחוק י"ל דהעדיף לשון הגמ' על פני לשון שמשתמשים רק לסגולה.

[7] ושו"ר להגר"מ חרירי זצ"ל בספר ויבחר משה עמ' י"ג שהביא בזה בשם אביו זצ"ל בספר טוב עיניים כת"י שכתב רמזים אף לפי גירסת "אלהא דרבי מאיר", דהוא ראשי תיבות אד"ם וסופי תיבות יר"א, וכתב שם לבאר זאת עיי"ש, ואם קבלה היא נקבל אך נראה קצת שאביו זצ"ל כתב רמזים אלו מלבו הטהור כדי ליישב גירסת מרן הגחיד"א כי רב הוא, ולכאו' אין לזה משקל החשיבות שיש לאותם כוונות של ספר הקרניים ומכתבי היר"א זלה"ה שהם מקובלים קדמונים ודבריהם עפ"י מסורת. וראה גם להגר"י חירארי זצ"ל בשו"ת אשמח בהשם חאו"ח סי' כ"ט שהביא רמזים אלו של הרב ויבחר משה, ועפ"ז כתב דאלו ואלו דברי אלקים חיים עיי"ש, וע"ע בספרו שו"ת לב שמחה חאו"ח סי' ע"א.