מקורות:
בכתובות (ז:), ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה, אמר רב יהודה והוא שבאו "פנים חדשות". ונחלקו הראשונים בגדר מהות דין פנים חדשות, אם הוי דין בסעודת הנישואין, שצריך שיהיו פנים חדשות שלא היו בסעודה. או דין בשמיעת ברכות הנישואין, שלא שמעו את הברכות בנישואין אע"פ שהיו נוכחים בשמחת הנישואין. לדעת רש"י והרא"ש (פ"ק סי' י"ג) הקובע הוא שלא היו "במשתה "לפני כן, אפילו היו בשעת החופה, כיון שלא אכלו עד עתה, הרי הם בכלל פנים חדשות. אבל הרמב"ם (פ"ב מהל' ברכות ה"י) סובר שאם היו האוכלים אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכים בשבילם אחר ברכת המזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין, הרי שלדעתו הקובע הוא שיהיו פנים חדשות שלא שמעו עד עתה שבע הברכות. ובבית יוסף הביא מחלוקת זו, והשו"ע (אבה"ע סי' ס"ב ס"ז) הביא מחלוקת הפוסקים אם מברכין כאשר הפנים חדשות שמעו ברכת נישואין אך לא סעדו בשעת נישואין, שלפי דעה ראשונה בסתם אין מברכין, אלא דווקא כאשר הפנים חדשות לא שמעו הברכות בשעת הנישואין, ולפי י"א מברכין אפילו ששמעו ברכות הנישואין, כל שלא סעדו שם, וכתב השו"ע שהמנהג כמו הדעה השניה. ומבואר בשו"ע שנוקט לדינא כדעת הרא"ש ורש"י שהאכילה היא הקובעת לעניין פנים חדשות, וכיון שלא סעדו עד עתה, אע"פ שהיו בשעת נישואין ושמעו את הברכות, יש להם דין פנים חדשות ומברכין בשבילם שבע ברכות, וכתב השו"ע שכן פשט המנהג וכנ"ל.
והנה נחלקו הראשונים אודות פנים חדשות שמברכים מחמתם שבע ברכות, כמה אנשים יש להצריך לפנים חדשות. דהנה מפשטות לשון הגמ' (כתובות ז🙂 שאמרו "והוא שבאו פנים חדשות", אין הכרח שהכוונה לשנים, שהרי אף פנים של אדם יחיד נקרא "פנים" בלשון רבים, ולכן יש לומר שזה גרם לומר הכל בלשון רבים, והוא שבאו "פנים חדשות". וחברי בהמ"ד הוכיחו כן ממאמר הכתוב "וייחר לקין מאד ויפלו פניו", וכן נאמר בחנה (שמואל א' י"ח) "ופניה לא היו לה עוד", הרי שעצם המילה "פנים" הוי לשון רבים. ואכן הסכמת רוב רבותינו הראשונים שדי באדם אחד לפנים חדשות, וכמו שכתב בספר הערוך (ערך פן) "כשילך אדם שם לכתחילה קרוי פנים חדשות", וכן כתב הריטב"א (כתובות ז🙂 בשם התוספות דאדם חשוב הוי פנים חדשות, וכן מבואר בספר המנהיג (דף צ"ב ע"ב) דפנים חדשות היינו שאוכל שם אדם שלא אכל אתמול. והר"ן (כתובות ח.) כותב: "ואע"פ שבירכו בשישי חוזרין ומברכין בשבת ואין חוששין לדעת אם יש שם פנים חדשות, לפי שאי אפשר שלא יהיה בשבת "אחד" שלא היה אתמול", וכן כתב גם האורחות חיים (או"ח הל' בברהמ"ז אות נ"ט), וכן נראה ממשמעות לשון הטור (כאן סי' ס"ב) שכתב, "כיון שאין מברכין בשבילו".
ובשטמ"ק כתב: "יש מי שאומר דבעינן לכל הפחות שנים, מדנקט רב יהודה פנים חדשות, ומיעוט רבים שנים, וטעותא היא, דרב יהודה קאי אהא דתניא מברכין כל שבעה, ופירש שבכל יום ויום באו פנים חדשות שלא היו שם ביום שלפניו, וריבוי הפנים דנקט לפי ריבוי הימים, ומיהו בחד מספיק, ולכך נקט רש"י פנים חדשות בכל יום שלא היה שם אתמול". וכן פסק הב"ח והעלה כן אף בדעת הרמב"ם והשו"ע שמספיק אחד לפנים חדשות. וכן פסקו כל הנושאי כלים על השו"ע, הב"ש (סק"ז) הח"מ (סק"ט), ובאר היטב (סק"ז), והפ"ת (ס"ק י"ד). וכן כתב בס' חינא וחיסדא (עמ"ס כתובות ח"א דקי"א) שמכל המפרשים והפוסקים מוכח דבחד סגי, ולכן שפיר מברכין אפילו בחד, ושכן מנהגם לברך בפנים חדשות אפילו הוא אחד. וכן כתב ההפלאה (בתוה"ד לתוד"ה במקהלות) דפנים חדשות סגי אפי' באחד, וכן העלה בס' ישא ברכה (על רבינו ירוחם דף קטו🙂 דלהרמב"ם די באחד לפנים חדשות, וכן כתבו עוד הרבה פוסקים כמבואר באוצה"פ כאן, (ס"ק ל"ג).
מיהו היו כמה אחרונים שהבינו בדעת הרמב"ם (פ"ב מה' ברכות ה"י) שכביכול מצריך שכל העשרה יהיו פנים חדשות, דהנה הרמב"ם כתב: "אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת הנישואין, מברכין בשבילם אחר ברכת המזון שבע ברכות, והוא שיהיו עשרה, וחתנים מן המניין", ולפי זה לכאו' כן הוא הדין גם לדעת מרן השו"ע שהעתיק לשון הרמב"ם. וכן כתב אחי הט"ז בשו"ת מהר"י הלוי (סי' ל"ז), ונמשך אחריו בספר בירך את אברהם (דיני ברכת חתנים אות ל'). ברם כבר הרגיש בזה הב"ח וכתב לאפוקי מסברא זו, שבודאי אף הרמב"ם סובר שדי באחד בשביל פנים חדשות, שבודאי אם היה צריך עשרה, לא היה הש"ס סותם הדין, והיה מפרש כן, וכל כוונת הרמב"ם רק להורות שברכת חתנים מברכין דווקא בעשרה, וסיים: "ואע"פ שהוא דבר פשוט כתבתיו שלא יבוא תלמיד טועה להורות שלא כהלכה על פי משמעות לשון השו"ע".
אלא שמצינו לברא כרעא דאבוה, הלא הוא רבינו אברהם בן אברהם בתשובותיו (סי' פ"ו וסי' ק"י) שאכן כתב להשיב שטעות להבין בדברי אביו כאילו בא להצריך עשרה של פנים חדשות, דבודאי ליתא, כי לא רצה לומר בדבריו אלא שהנאספים לברכה יהיו עשרה, ועוד שהרי כתב "וחתנים מן המניין" והחתנים אינם פנים חדשות. והוסיף בזה"ל: "וגדר פנים חדשות לפי מה שנמסר בשם אבא מארי זצ"ל בעניין זה "לא פחות משנים", כי פנים לשון רבים, והפחות של רבים לפי ההלכה שנים, וכמו שכתב "אבל אם היו האוכלים אחרים", ומובן אחרים רבים. וזולת אבא מארי זצ"ל סבורים שגם לו רק אחד פנים חדשות מברכים בגללו ז' ברכות, והוא זצ"ל לא הסכים לזה".
ומצינו לכמה אחרונים שפסקו כן להצריך ב' לפנים חדשות, ועל צבאם ריש גלותא מרנא ורבנא רבינו יוסף חיים זצוקל"ה בספרו בן איש חי (ש"א פרשת שופטים סעיף ט"ו) שיש להצריך שנים לפנים חדשות, המסובים עמהם באותה סעודה, שלא אכלו מקודם, וכן דעת מרנא ורבנא רבינו עובדיה יוסף זצוקל"ה בשו"ת יביע אומר (ח"ג אבה"ע סי' י"א).
ולכאו' יש לנהוג בזה כדברי השדי חמד (מערכת הברכות סי' ג' אות י"א) שכתב דודאי היכן שידוע שיש מנהג לברך אפילו בשביל אחד אין לחוש מלברך, שכן שורת הדין שבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל, אבל היכן שאין ידוע המנהג י"ל סב"ל שלא לברך עד שיהיו שנים כדי לחוש לדעה שמצריכה שנים לפנים חדשות.
והנה ממה שכ' השו"ע לשון רבים: "שעמדו בברכת הנישואין ושמעו הברכות אבל אם היו האוכלים אחרים", לק"מ, דעיקר דברי השו"ע נסובים על כל השבעת ימים, ולכן נוקט בלשון רבים, שכל אותם הפנ"ח, כל אחד ביום אחר, וכמו שכתב השטמ"ק בביאור דברי הגמ' ורש"י, כנ"ל. ויש להביא ראיה מלשון הרמ"א שגם כתב בלשון רבים "אע"פ שאין אוכלין שם" ומקורו מדברי הר"ן, והר"ן עצמו סובר שדי באחד, שהרי כ' בשם הרמב"ן שבא פנ"ח ועומד שם אע"פ שאינו אוכל שם, הרי ששנה ושילש לשונו בלשון יחיד, ואף כל הנושאי כלים על השו"ע כתבו דדי באחד.
והנה לעניין מי שהיה בחופה ואכל קציצת בשר, ולא אכל לחם או פת הבאה בכיסנין, כתב בספר בית חתנים ח"ב, שהרי הוא נחשב לפנים חדשות, אע"פ שאכל פירות ושתה יין, ושכן שמע מפ"ק של מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שהורה כן למעשה, וכתב שבפרט בהצטרף עם עוד אחד שלא אכל כלל, א"כ יש לצרף שיטת רוב הפוס' שדי באחד לפנים חדשות.
