מקורות ונימוקים:
הבית יוסף בסימן ביורה דעה סימן פ”ט, הביא לדברי הירושלמי שכתב כי פת שאכלה עם הגבינה צריך לבער שיורי הפת הזו מהשולחן בכדי לאכול בשר על השולחן. עוד הביא הב”י דבהגהות אשיר”י בשם או”ז כ’ דמצוה מן המובחר היכא שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר שיבער הלחם ‘וכל מאכל שהיה על השולחן בזמן שאכל הגבינה’.
להלכה בשולחן ערוך פסק את דברי הירושלמי בלבד דרק את הפת שאכל ממנה עם הבשר או הגבינה צריך לבער שיוריה מעל השולחן בכדי לאכול חלב על השולחן, אך סתם פת או מאכל שהיו על השולחן בשעה שאכל הבשר או הגבינה אך לא אכל מהן לא הזכיר השו”ע לבערן מן השולחן. ככל הנראה טעמו משום שאין זה מעיקר הדין אלא למצווה מן המובחר.
מבואר שמעיקר הדין אין צורך לחשוש שנגעו המאכלים הנמצאים על השולחן בבשר או בחלב שהיו על השולחן, ורק לגבי הלחם שאוכלים אותו עם המאכלים שעל השולחן, חוששים מעיקר הדין שמא נגעו בבשר או בחלב שעל השולחן.
לפיכך סלטים שהיו על השולחן בארוחת שבת בשרית, אם היה להם כף הגשה מיוחד אין לחשוש שמא נעשו בשריים, ורק אם אין להם כף הגשה מיוחד, והסועדים משתמשים בכלי האכילה האישי שלהם לקחת מאותם הסלטים יש לחשוש שהסלטים נעשו בשריים.
אמנם למצווה מן המובחר ראינו בדברי ההגהות אשר”י שיש עניין שאף לא יהיה על השולחן שאוכלים בו חלב שום מאכל שהיה על השולחן עם הבשר.
בכל מקרה אין האמור אלא לעניין שלא לאכול את הסלטים יחד עם החלב, אולם לאחר אכילת הסלטים אין צורך להמתין שש שעות, היות ולעניין המתנת שש שעות המנהג הוא רק לאחר אכילת בשר או תבשיל של בשר, ולא לאחר אכילת מאכל עם שומן בשר שהתערב בו בטעות ושלא על מנת להטעימו מלכתחילה. כפי שכתב הש”ך בסימן פ”ט סעיף קטן י”ט, ועיין שם עוד בבאר היטב ובפת”ש ס”ק ז’.
