אנחנו מבינים את עומק המצוקה, הצורך בחברה הוא צורך אמיתי והכרחי לכל אדם, ואמרו חז"ל באבות (פרק א' משנה ו'): "וקנה לך חבר" – לא ממתינים שיבואו חברים, אלא משקיעים, יוזמים, "קונים". ואפשר לראות בצורך הזה אפי' תחושה קיומית, על דרך שאמרו בגמ' בתענית (דף כ"ג ע"א) "או חברותא או מיתותא" (אם כי שם הכוונה בפשטות היא מחמת ההישגים בחדוד התורה שאפשר להגיע על ידי החברותא, אבל עצם הביטוי "חברותא" – חבר, מראה על כך שיש כאן מעבר לקשר לימודי גרידא).
אפשר להציע נקודות למחשבה, כדי שתוכל לנסות להתבונן בעצמך מה הוא המעכב, ולתת כמה עצות בכל זאת להכנסת לחברה באופן הראוי. ואולם יש לדעת, שיש אנשים שכן יש להם חברים, ובכל זאת מרגישים לבד, ועל זה השבנו בתשובה על רגשי בדידות, וכאן ההתייחסות היא לאלו שבאמת (בצורה אובייקטיבית) אין להם חברים.
ותמיד תזכור: לפי האמת, יהודי אף פעם לא לבד, הקב"ה אשר "מלוא כל הארץ כבודו" נמצא אתך!
בכל העצות דלהלן, יש תמיד לשים לב: לא להאשים את העולם – אבל גם לא את עצמך. לזהות מה באחריותי לשפר, ולשנות בצורה עניינית, ולא לפתח דמיון עצמי של אדם עם בעיות נפשיות, ולזכור: אדם יש לו בחירה חופשית, ויכול לצאת מכל מצב ע"י מאמץ, שום מצב (התלוי בהתנהגות) לא נכפה על האדם והכל הוא בידיים שלו, ועל דברים כאלו אמרו בעלי המוסר: "אין דבר העומד בפני הרצון".
להלן אפשרויות של סיבות מעשיות לבדידות חברתית מתמשכת, והצעת פתרונות בס"ד בהתאם:
-
חסמים תקשורתיים – קושי ביוזמה, בהבעה ובתגובה
❖ תיאור:
אדם שמתקשה לפתח שיחה, שלא יודע ליזום קשר או לשמר אותו. לעיתים הוא שותק, לעיתים מדבר מדי או מחוץ להקשר. החסמים אינם רגשיים בלבד – אלא נובעים מחוסר בכלים תקשורתיים בסיסיים.
❖ פתרונות פשוטים בס"ד ללא צורך בלמידה מקצועית:
- שיקוף ותיקון: בעזרת רב/משפחה/חבר תומך שיכול להצביע בעדינות מה מרתיע אנשים.
- אימון מודרך: לדוגמה, לתרגל פתיחת שיחה, זיהוי הבעת פנים, הפגנת עניין בזולת – עד שזה נהיה טבעי.
-
בעיות ויסות רגשי או קוגניטיבי כגון ADHD, ASD
❖ תיאור:
לעיתים האדם מתקשה להבחין בגבולות, או בהתנהגויות נורמטיביות. מתפרץ, לא שם לב לרמזים חברתיים, מתקשה להתאפק, מתנהג בצורה חריגה (גם אם לא קיצונית). הוא לא מבין למה אחרים "בורחים" ממנו.
❖ פתרונות אפשריים בס"ד:
- התאמות התנהגותיות: אפשר ללמוד לנהל את הקושי, ולעדן את ההתנהגות (מה שנקרא בצורה פשוטה: לעבוד על המידות) – ע"י לימוד מעמיק (עם הפנמת החומר ויישום מעשי) של ספרי מוסר בנושאי המידות (כגון ספר אורחות צדיקים ועוד), ואפשר אף להיעזר בקואצ’ינג אישי, או בטכניקות. CBT
- אפשרות לאבחון מקצועי: במקרים חמורים, אי אפשר לשלול לגמרי את אפשרות של בדיקה האם יש מרכיב נוירו־התפתחותי המשפיע על היכולת החברתית, ובהתאם לצורך, לשקול לקיחת תרופה מתאימה. אבל לשים לב לסכנת ה"קיטלוג": האבחון עלול להדביק "תוויות", ולתת לאדם לגיטימציה להתנהגות לא נורמטיבית, ובעצם להחריף את הבעיה. כך שאין למהר לצעד הזה.
-
חרדה חברתית
❖ תיאור:
ישנם מקרים, שלא באמת החברים דוחים אותם, אלא להיפך, האם דוחים את החברים. יש אנשים שבצורה לא מודעת, מרגישים פחד מתמיד מאינטראקציה: מה יחשבו עליי? מה אם יזלזלו בי? מה אם אתבזה? הם נראים "קרים" או אדישים – אך בפנים יש סערה, ולעיתים גם כאב של שנים.
ובאופן כללי, חיסרון בביטחון עצמי הוא בהחלט קשור לקשיים אלו ואחרים.
גם לבעיות מהסוגים אלו, הבחירה החופשית ביד האדם, האדם יכול לעבוד על עצמו כדי להגיע למקומות טובים יותר.
❖ פתרונות אפשריים בס"ד:
- מודעות אישית על הרצון להשתנות: בראש ובראשונה, יש לעבוד על הרצון "לצאת מזה", כי במקרים כאלו, יש קולות פנימיים לכאן ולכאן, ועל האדם להגיע למודעות אישית מה הרגש שלו רוצה, ומה שכלו רוצה, ולהשתדל להפנים את רצון השכל כדי שההחלטה תשפיע גם על הרגשות.
- הגדלת ביטחון העצמי: אם מתחזקים בביטחון עצמי באופן כללי, גם הבעיות החברתיות עלולות להתעלם. וכיצד מחזקים את ביטחון העצמי? זה באמת נושא למאמר בפני עצמו, אבל עצה אחת שהיא החזקה ביותר עפ"י מחקרים: להתרגל לדבר בציבור, למסור הרצאות שיעורי תורה וכדומה.
- חשיפה הדרגתית: להתחיל מקשר עם אדם אחד בטוח, ולאט לאט להרחיב את המעגל.
- עבודה טיפולית על חרדה חברתית – גם למקרים אלו קיימים כלים בעולם הטיפול הרגשי, אך כמו בכל טיפול רגשי, יש צורך לחבור היטב את המטפל, כיון שקיים תמיד החשש שהאדם ייצא מזה עם לגיטימציה להתנהגות לא תקינה יותר מאשר עם עבודה לשינוי.
-
מופנמות, ביישנות
❖ תיאור:
"שלשה סימנים יש באומה זו (עם ישראל): הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים" (יבמות דף ע"ט ע"א). עם ישראל נכונו במידת "ביישנים", זו מידה טובה מאוד, אבל צריכים לדעת לנווט אותה במקרים שהיא מפריעה, בבחינת "לא הבישן למד". ישנם אנשים שאינם מפחדים מחברה, אבל הם מופנמים במידת מה, מתקשים לשתף או לפתוח את הלב. פעמים רבות מדובר באנשים עמוקים, עדינים ומרובי רגשות – אך הסביבה אינה מצליחה להכיר את עולמם הפנימי כי הם מתקשים להיחשף.
❖ פתרונות אפשריים בס"ד:
- הגדלת ביטחון העצמי: על דרך שכתבנו לעיל בנושא ה"חרדה חברתית".
- חיקוי מודע של דפוסי התנהגות חברתיים תקינים: כדאי להתחיל לבחון ולהתבונן בדפוסי ההתנהגות של אנשים חברותיים (יראי שמים), המשמשים בעיניו מודל לחיקוי – כך היה רוצה להיראות ולהתנהג. מדובר במהלך שדורש יציאה מאזור הנוחות, ולעיתים גם התגברות על תחושת מבוכה או אי־נוחות פנימית, אך הוא אפשרי ומוכח כיעיל. בתחילה, ייתכן שההתנהגות תיראה חיצונית בלבד – סוג של "הצגה" ללא חיבור רגשי מלא – אך כבר כתב בעל ספר החינוך: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות", כלומר: המעשים החיצוניים משפיעים בסופו של דבר על הפנימיות. עם הזמן, ההתנהגות שנראתה מלאכותית בתחילה, תהפוך להיות טבעית, זורמת ומשולבת בזהות האישית.
-
חוסר התאמה חברתי (שוני בולט מידי בסביבה)
❖ תיאור:
אדם שבולט בשונותו: רמת השכלה, גיל, מבטא, מעמד סוציו־אקונומי, הרגלים תרבותיים. הוא נמצא פיזית בקבוצה – אך מבחינה חווייתית נמצא בחוץ.
❖ פתרונות אפשריים בס"ד:
- חיפוש סביבה תואמת יותר: לעיתים האדם נאחז בסביבה שלא מתאימה לו רק כי "ככה זה", ודווקא במקום אחר יוכל לפרוח. אבל לשים לב: חס ושלום לעבור לסביבה חברתית שהיא פחות חזקה ביראת שמים, כי האדם – אם ירצה או לא ירצה – מושפע מאוד מהחברה ומהסביבה, ומטעם זה כתב הרמב"ם להדיא, שמוטב להיות בלי חברה בכלל מאשר עם חברה פחותה ברוחנית, וזה לשון הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו הלכה א): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע, ואומר אשרי האיש וגו', וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים. עכ"ל.
- התאמת עצמו לחברה (אבל לא וויתור על דרגה רוחנית חלילה): בדרך כלל אדם עשוי לחשוב, שעליו למצוא חברה שאוהבים אותו כמו שהוא, והוא לא אמור להשתנות בשום דבר בשביל החברה. הדברים נכונים למי שיש לו חברים, אבל למי שסובל בבדידות, כתב הרמב"ם בפירוש המשניות, שאדם שמתקשה להשיג חבר, כדאי לו אפי' להתאים את עצמו לחבר (כמובן הכוונה היא התאמה האופי וכדומה, אבל ח"ו לא להסכים לרדת ברוחניות בשביל חברים), וזה לשונו (באבות א' ו'): "וקנה לך חבר – הוציאו בלשון קנייה, ולא אמר: עשה לך חבר, או: התחבר לחברים, וכיוצא בזה, והכוונה שראוי לאדם שיקנה לעצמו חבר על כל פנים וכו', ואם לא מצאו – צריך להשתדל בו, ואפילו ימשכהו לחברות תחילה עד שיהיה חבר, ולא יסור מלכת אחר רצונו, עד שיחזק חברותו, כמו שיאמרו אנשי המוסר: כאשר תתחבר, אל תתחבר לפי מידותיך, אלא התחבר לפי מידות חברך. וכאשר יסמוך כל אחד משני החברים על זה הציווי, תהיה כוונת כל אחד מהם להשלים רצון חברו, ותהיה כוונת שניהם דבר אחד בלא ספק." עכ"ל.
- יצירת "חבר אחד" קודם: במקרים שהקושי בחברתי הוא מחמת השוני מהחברה, בדרך כלל הבעיה היא להתחבר לחברה כולה בכלליות, אבל אפשר להתאמץ למצוא חברים בודדים, ועי"ז למצוא מענה לצורך הנפשי של חברה. חברות אינה מתחילה מקבוצה – אלא מאדם אחד שמאמין בך.
-
ציפיות מוגזמות או שגויות מחברות
❖ תיאור:
לעיתים, הסיבה לכך שאדם נותר ללא חברים אינה נעוצה בדחייה של הזולת, אלא דווקא בדרישות הלא־מציאותיות שהוא מציב כלפי החברות עצמה. יש שמצפה שחבר יהיה תמיד זמין, תמיד יסכים איתו, יבין אותו ללא מילים, או לא יאכזב לעולם. אחרים מחפשים "חברות מושלמת" – רגשית, עמוקה, מוחלטת – ובכך פוסלים מראש כל קשר רגיל ובריא.
גישה כזו יוצרת אכזבה מתמדת, תחושת ניכור, ולפעמים גם גאווה סמויה: "אף אחד לא באמת ראוי להיות חבר שלי". כתוצאה מכך, האדם מעדיף להישאר לבד – ולו רק כדי להימנע מפגיעה, אכזבה או חוויה של חוסר מענה רגשי.
❖ פתרונות אפשריים בס"ד:
- התאמת צפיות: לשבת עם עצמו ולהפנים שחברות אינה שלמות ולא נבנית ביום אחד. גם קשרים עמוקים נבנים מתוך קבלה של פערים, רגעים לא מושלמים ולעיתים גם אכזבות.
- חזרה למושג החבר על פי חז"ל: "קנה לך חבר" – אין הכוונה לחבר־נפש אידיאלי, אלא למישהו שמוכנים להתאמץ בשבילו, לשתף איתו פעולה, ולבנות קשר לאורך זמן, וכפי שהבאנו לעיל מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות.
- להסכים גם לקשרים פחות עמוקים ועם הזמן בע"ה יחול שיפור: עיקר ההקפדה על קשר מושלם היא בדרך כלל כשמצפים לקשר עמוק של חברות, ואילו בחברות "קלילה" מוכן האדם יותר להתפשר על חסרנות. אז זו דרך נפלאה להתחיל. מותר לרצות קשר עמוק – אך חשוב להתחיל בקשרים פשוטים, יומיומיים, ולתת להם זמן להבשיל, ובסוף בע"ה הקשר עשוי להתחזק למרות חסרון השלמות.
-
צורך מוגבר בתשומת לב
❖ תיאור:
בדומה קצת לנקודה הקודמת (אך עם ההבדל שכאן בעיה גורמת שהחברה בדלים ממנו ולא שהוא בודל מהחברה), ישנם אנשים שנכנסים לקשרים חברתיים מתוך ציפייה סמויה (או גלויה) שישימו לב אליהם כל הזמן: שיזמינו, שיחמיאו, שישאלו לשלומם, שיקשיבו להם באריכות. כשהם לא מקבלים את אותה רמת מענה – הם מתאכזבים, נעלבים, או מנסים לדרוש יותר תשומת לב מהסביבה. הסובבים אותם, מצדם, מרגישים מותשים, נדרשים, אולי אף מנוצלים רגשית – ולפעמים בוחרים להתרחק כדי להימנע מהעומס.
התוצאה היא פרדוקס: דווקא הרצון להתחבר – גורם לבדידות. ככל שהוא מצפה יותר – כך מרחיקים אותו יותר.
שלמה המלך ע"ה, החכם מכל אדם, כבר אמר במשלי (פרק כה פסוק יז): "הוקר רגליך מבית רעך, פן ישבעך ושנאך". ופירש רש"י:
"כשם שאם מצאת דבש, והוא מתוק לחכך, אתה צריך שלא תאכל ממנו, פן תשבענו והקאתו – כך הוקר רגלך מבית רעך, אף על פי שהוא מקרבך, מנע מלבוא שם יום יום, פן ישבעך וישנא אותך" עכ"ל.
ועל אותו משקל, אדם שאמנם לא מדיע לחברו "יום יום", אבל כשהוא מגיע הוא מעייף ונותן הרגשה כאילו כבר נמצא אצלו חודשיים, בסוף יכול למצוא את עצמו במצב של "פן ישבעך ושנאך".
❖ פתרונות אפשריים בס"ד:
- לשים לב לחיסרון: בעיית הדרישה לתשומת לב בדרך כלל איננה במודע. להעלות למודע את הבעיה ולשים לב לבלום דרישה לתשומת לב מהחברה, הוא בהחלט צעד אפשרי וסביר.
- פיתוח תחושת שובע פנימי: האדם צריך לשאול את עצמו: האם אני זקוק לחברים – או שזקוק שיעריצו אותי? כשהמיקוד עובר מהצורך ב"אישור חיצוני" לצורך ב"חיבור פנימי" – גם הדרישה מהסביבה פוחתת. ובמקביל, לעשות עבודה פנימית של הפנמה: הערך שלי לא תלוי בכמה מתעניינים בי, או במה שחושבים עליי. לשבת לכתוב רשימת מעלות, עשוי להועיל בזה.
- בניית קשרים ממקום של נתינה: יש לאמן את עצמך לגשת לחברה מתוך שאלה: מה אני יכול להעניק כאן? ולא רק מה אני מקבל מהם? כאשר הסובבים מרגישים שמכבדים את גבולותיהם – הם פותחים את הלב. ממולץ ללמוד את המאמר על "כח הנתינה" בספר מכתב מאליהו להגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל, ח"א בקונטרס החסד. לימוד ושינון (ובעיקר הפנמה) של המאמר הנ"ל עשוי להועיל הרבה. ואף זה רמות במילים הקצרות של חז"ל "קנה לך חבר" – הנתינה ("קנה") היא זאת שמביאה לך חבר.
-
הפתרון הכללי בס"ד
מעל כל הפתרון, הוא תפילה כנה להקב"ה לזכות חבר, כי הוא יתברך הכל יכול, וידו לא תקצר מלשנות את המצב מהקצה לקצה. וכנספח קטן לתפילות מעומק הלב, אפשר להעזר גם בסגולות למציאת חן.
ולסיום אנא לזכור! גם אם רוצים מאוד חברים – לא כל קשר בריא. חשוב לדעת לזהות קשר מזיק, משפיל או חד־צדדי – ולבחור בקשרים שמכבדים ומקדמים. ובעיקר, להתחבר לאנשים עם יראת שמים טהורה, וחלילה לא לוותר על קוצו של יוד ברמתך הרוחנית, בשביל חברים.
הוספה מצוות האתר "משיב כהלכה": השואל הנ"ל שאל גם כן, מה עושים עד שמשיגים את חברים? ועל זה הרב כתב תשובה מה עושים עם תחושת הדידות >>
