מקורות ונימוקים:
בגמרא בשבועות דף י’: איתא, תנן מותר הקטורת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה.
מבואר שמוצדק לשלם מכספי הקדש שכר לאומנין שעושים את הקטורת. אמנם אין להוכיח מכאן אלא לעניין אומנות שיש צורך עבורה באומנים שיקדישו מזמנם וכוחם לטובת ההקדש. אולם אין מכאן הוכחה שגבאי צדקה יכול לקחת ‘תיווך’ לפי אחוזים וכדו’.
למרות שישנו מנהג כיום אצל מתרימים רבים לקחת אחוזים, יסוד המנהג הזה הוא בשביל לדרבן את המתרימים שיתאמצו יותר להתרים בשביל קופת הצדקה, שמסיבה זאת הדבר מותר כי בסוף הוא האינטרס של קופת הצדקה.
אכן אין הדברים אמורים אלא בגבאי צדקה שהתורם יודע שחלק מתרומתו תשלם את שכר טרחת הגבאי. אולם כאשר אברך כולל מבקש עבור האברכים שבכולל שלו בפנייה ישירה לתורמים, הסיטואציה נותנת את ההבנה שהכסף מגיע ישירות לאברכים, לכן לא מוצדק יהיה לקחת אחוזים. אלא”כ היו הוצאות שאז חזר דינו להיות כשכר האומנים שמותר לשלם להם מן ההקדש, כחלק מהוצאות גביית הכספים.
כעין דברי אלו ראיתי שכתב בספר חשוקי חמד שבועות י’: בזה”ל:
הנה כל משולח שהולך וטורח ואוסף כספים עבור הישיבה, אפשר להחשיב את כל הסכום בכלל הנדר, אף שהמשולח לוקח אחוזים לעצמו, ולא גרע משכר האומנין שאיתא בשבועות דף י ע”ב שמותר הקטורת היו מפרישין ממנה שכר האומנין. אולם כל זה כאשר המשולח טרח ויגע על התרומה, ושכנע אותו לתרום אז יכול לקחת אחוזים לעצמו, שכיון שעבד מגיע לו תמורה, ובזה אמורים דברי הגר”ח מוולאזין זצ”ל, שיש גם ענין שהתרומה תעבור דוקא דרך השליח שהוא יהנה ממנה, אבל באופן שהמשולח לא טרח כלום, וממילא נדר לצדקה, אין לו לתת חלק מהצדקה למשולח, ועל זה אולי נאמר, שאף שישראל נודרים שלמים, אולם גם עולות יכולים לנדור, שהוא כליל לה’.
כעין חילוק זה כתב בשו”ת מנחת יצחק (ח”י סימן פו) שהפתחי תשובה (יו”ד סימן רנו סק”א) הביא בשם היד אליהו (סימן נד) שצריך לעמוד מפני הגובה צדקה בשעה שהולך וגובה מאיש לאיש כמו מפני כל עושי מצוה, (עיין באר היטב סימן שסא סק”ג) אכן אם זה הגובה מקבל שכר על טרחתו אינו בכלל זה, ע”ש. וכתב המנחת יצחק, דכל שאם מקבל שכר, אינו נחשב לעושי מצוה, רק בגובה אשר מינוהו הקהל לגבות סכום קצוב שנתחייבו עליה כל בני הקהילה, והגובה לא צריך להשפיע על הנותן, אבל באופן שהשד”ר עיקר עבודתו להשפיע על אחרים שירימו תרומה למוסדות תורה, ולולי השפעתו לא הי’ נעשה מצות הצדקה, ובכלל זה התרומות שמשיג למוסדות תורה, י”ל דשפיר הוי בכלל עושי מצוה, אף שמקבל על זה שכר.
