איך חוזרים בתשובה על שמיעת לשון הרע

מקורות ונימוקים:

לשון הרע – עוון בין אדם לחברו או בין אדם למקום?

המשנה סוף מסכת יומא מלמדת אותנו כי עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. על פי כלל זה כתב בספר חפץ חיים הלכות שמירת הלשון כלל ד’ הלכה י”ב, שאדם שעבר וסיפר לשון הרע על חברו ובא לעשות תשובה, אם השומעים דחו את דבריו ולא נתגנה חברו על ידי זה כלל בעיניהם, לא נשאר עליו כי אם העוון דבין אדם למקום, דהיינו שעבר על רצון השם שציווה על זה כמו שכתבנו לעיל בפתיחה. לכן עליו לחזור בתשובה על ידי שיתחרט על שעבר, ויתודה, ויקבל על עצמו בלב שלם על להבא שלא לעשות כן, כמו בכל עונות שבין אדם למקום.

אבל אם חבירו נתגנה על ידי זה בעיני השומעים ונסבב לו על ידי זה היזק בגופו או בממונו או אפי’ שרק היצר לו על ידי זה, הרי הוא ככל עוונות שבין אדם לחבירו שאפילו יום הכפורים ויום המיתה אין מכפר עד שירצה את חבירו.

על כן כאשר חטא האדם לחבירו, כתב החפץ חיים שם, שעליו לגלות לחבירו מה דיבר עליו ולבקש ממנו את סליחתו. ובבאר מים חיים כתב לכך מקור גם מדברי רבינו יונה בשערי תשובה מאמר ר”ז.

אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, כתב בספר חזון עובדיה ימים נוראים [עמוד רמ”ד, הלכות ערב יום כיפור הערה כ’], שאם אין חבירו יודע שהוא דיבר עליו לשון הרע, ונראה שאם יספר לו שדיבר עליו לשון הרע, יחרה אפו ויגדל צערו, אין לספר לו שדיבר עליו לשון הרע. והביא שכך פסק בספר שלמי מועד בשם הגאון רבי ישראל מסאלנט. כך גם מבואר דעת הגר”י סלאנט בספר תנועת המוסר חלק א’ עמוד 363. כן כתב הגאון הרב משה שטרנבוך בספר מועדים וזמנים חלק א’ סימן נ”ד.

כן כתב הגאון הרב שלמה זלמן אוייערבך [שלמי מועד עמוד נ”ו] שאם פגע אדם בכבוד חבירו, וחבירו אינו יודע שהוא פגע בכבודו, ואם ילך ויספר לו כיצד סיפר עליו לשון הרע ומה אמר עליו, והדבר יגרום לו צער וכעס, רשאי שלא לספר לו כלל, אלא יבקש ממנו סליחה באופן סתמי וכללי. ועל כיוצא בזה נאמר, “אשרי נשוי פשע כסוי חטאה”. וכמובן שמכאן ואילך יקפיד שלא לדבר חלילה לשון הרע.

יש בדבר גם היגיון רב, שהרי המטרה באיסור לשון הרע היא כדי לא להגיע למריבה או צער לחבר, ואם יוטל עליו לספר לחבירו את הלשון הרע שאמר עליו, הרי בכך יגרום לא צער ועלול להגיע למריבה, לכן יבקש ממנו סליחה באופן כללי בלי לפרט מה סיפר עליו בדיוק.

הדרך להימנע משמיעת לשון הרע

בגמרא בב”ב דף קס”ד: איתא, אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה ולשון הרע לשון הרע סלקא דעתך אלא אבק לשון הרע. אמר רב יהודה אמר רב רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע, בלשון הרע סלקא דעתך אלא אבק לשון הרע.

מבואר כי אכן קשה עד מאוד להינצל מאבק לשון הרע, לכן יש לדעת כי יש לשמוח בכל מאמץ ובכל פעם שמתגבר האדם על עצמו שלא לדבר או לשמוע לשון הרע או אבק לשון הרע.

הדרך הנכונה להינצל משמיעת לשון הרע היא, ראשית להימנע מלהגיע לחברת מדברי לשון הרע, או מאדם המועד לכך. אכן גם אם יצא ושמע באקראי לשון הרע, עליו להראות פנים זועפות ולכל הפחות שלא לשדר הסכמה או הנאה מהדברים, בנוסף עליו לא להאמין לדברים, ולנסות להתחמק ולהפסיק את שמיעתו. כפי שכתב החפץ חיים בכלל ו’ הלכות ה’ ו’, כי מלבד איסור קבלת לשון הרע ישנו איסור מהתורה על שמיעת לשון הרע. וכתב לחלק בדבר בזה”ל:

מה שכתבנו בסעיף ב’ דאפילו שמיעת לשון הרע הוא איסור תורה היינו לילך ולשמוע, אבל אם ישב בחבורת אנשים שנתקבצו לענין מה והתחילו לדבר דברים אסורים והוא משער שדברי תוכחתו לא יועילו להם מאומה תלוי בזה אם אפשר לו לילך ממסיבתם או להניח אצבעו באזניו מצוה רבה הוא עושה בזה כמו שאמרו חז”ל בכתובות (דף ה’) אבל אם אי אפשר לו להשמט ממסיבתם ומשער בעצמו שעצה זו דהנחת אצבעו באזניו גם – כן קשה לו מאוד מפני שילעגו עליו ובודאי לא יעשה עצה זו, על כל פנים יראה אז לזרז את עצמו ולהעמיד על נפשו בעת צרה כזו וללחום מלחמת ה’ עם יצרו כדי שלא יכשל על כל פנים באיסור דאורייתא של שמיעת וקבלת לשון הרע. ולזה צריך ג’ פרטים שיזהר בהן מאד וינצל על ידי זה על כל פנים מהאיסור תורה שיש בהעון הנ”ל. א) יחליט בנפשו בהסכם גמור שלא להאמין להדברי גנות שמספרין על חבריהם. ב) לא יהיה ניחא ליה בשמיעת סיפוריהם האסורים האלה. ג) גם יעמיד על עצמו שלא להראות לפני המספרין שום תנועה שיראה ממנה שהוא מסכים לדבריהם אך ישב כאבן דומם. ואם יוכל להראות לפניהם פנים נזעמים שיבינו ממנו שהוא אינו מסכים לדבריהם ההבלים בודאי הוא טוב יותר.

במה דברים אמורים אם בעת שישב ביניהם לא דברו אז דבורים האסורים וגם עתה אינו יכול להשתמט מהם, אבל אם בעת שהוא רוצה לישב ביניהם כבר התחילו לדבר דבורים האסורים, או שהוא יכול להשמט ולילך מאתם והוא מתעצל בזה, או שהוא מכיר מכבר לאלו האנשים בטבעם שהם מבעלי הלשון שתשוקתם תמיד לדבר מגנות חביריהם והוא הולך ויושב ביניהם, אף שלא יסייע לדבריהם כלל ולא ניחא ליה בהם אף – על – פי – כן פושע מיקרי כמותם שעבר על דברי חז”ל שצוו להתרחק משמיעת דברים שאינם הגונים. וכל שכן אם הוא מכוין לשמוע את דבריהם גדול עונו מנשוא ויחקק עבור זה למעלה בספר הזכרונות בשם איש רשע ובעל לשון הרע וכדאיתא בפירקי דר’ אליעזר בצוואת ר’ אליעזר הגדול שצוה לבנו הורקנוס וזה לשונו בני אל תשב בחבורת האומרים רע מחביריהם כי כשהדברים עולים למעלה בספר נכתבים וכל העומדים שם נכתבים בשם חבורת רשע ובעלי לשון הרע, על כן צריך האדם להתרחק מאוד מאוד מחבורה רעה כזו.

לסיום אוסיף את האמור בפרקי דר’ אליעזר בצוואתו לבנו הורקנוס, בני אל תשב בחבורת האומרים גנאי על חבריהם כי כשהדברים עולים למעלה בספר נכתבין וכל העומדים שם נכתבין בשם חבורת רשע ובעלי לשון הרע ע”כ.