איך חוזרים בתשובה?

אקדים שהמילים “לחזור בתשובה” יש להם שתי משמעויות (שניהם חשובות וקשורות זו בזו):

• “חזרה בתשובה” במובן המקובל כיום, שהוא ביטוי עבור אדם שלא היה לו אורח חיים של שומר תורה ומצוות, וכעת ברוך ה’ זוכה להפוך את כל אורח חייו להיות אדם ששומר תורה ומצוות.
• “חזרה בתשובה” במובן ההלכתי, הוא אדם שחטא אפי’ בדבר אחד, ואפי’ באופן “חד פעמי”, וכעת מתחרט על כך ורוצה לעשות את הצעדים הנצרכים כדי לתקן את טעותו.

להלן מענה על שני אופני השאלה הזו, “כיצד חוזרים בתשובה”?

א. “לחזור בתשובה” – במובן של אדם שמתחיל עתה לשמור תורה ומצוות

נתחיל במובן המקובל היום למילים “לחזור בתשובה”. והוא שאדם שהיה עד כה מנהל אורח חיים ללא שמירת תורה ומצוות (עפ”י רוב מפני שגדל במקום שלא מחנכים על כך), וכעת ברוך ה’ זכה לגלות את האור של היהודות, ורוצה להתחיל לשמור תורה ומצוות.

אז איך עושים את זה?

מבחינה תאורטית, העיקר הוא ההחלטה שרוצה בעזרת ה’ להתחיל להתקרב לקיום תורה ומצוות (בקצב שלו כי שנבאר בסמוך), ובמילים אחרות שרוצה בעזרת ה’ להתחיל לקיים את “ההלכה” בכל תחומי החיים. וטוב ונכון גם להשריש החלטה זו ע”י אמירת סדר קבלת עול מלכות שמים:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ, יי אֶחָד:

יי הוּא הָאֱלֹהִים. יי הוּא הָאֱלֹהִים: יי הוּא הָאֱלֹהִים. יי הוּא הָאֱלֹהִים:  

יי מֶלֶךְ. יי מָלָךְ. יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: יי מֶלֶךְ. יי מָלָךְ. יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

ויקבל על עצמו בעזרת ה’ ללמוד את ההלכות, כדי שיוכל לקיים אותם, כי בלי ללמוד אי אפשר לקיים.

זהו, כעת, לאחר ההחלטה הזו, האדם כבר נחשב ל”בעל תשובה” אמיתי, ובעזרת ה’ לאט לאט יתקרב יותר ויותר לבורא עולם. אך כיון שהמהפך מאורח חיים חופשי לאורח חיים של קיום ההלכה דורש מהאדם שינויים רבים, וצריכים להצליח במשימה זו, וגם צריך שהשינויים ייעשו בצורה הנכונה ולא מעוותת (כפי שמצוי, לצערנו), יש צורך לשים לב למספר הדרכות טכניות:

• ההתקדמות בקיום תורה ומצוות צריכה להיות הדרגתית!! אם “יקפוץ” לקיים מיד את כל התורה כולה, עלול ח”ו ליפול בחזרה. (ולכן לבעלי תשובה בתחילת דרכם, מקילים בכל דבר שאפשר להקל ולא מחירים חומרות, כמו שנכתב בשם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בספר מעין אומר ח”ד סי’ כ”ח).
• חשוב מאוד שיהיה לבעל התשובה איזה “רב” מוסמך חרדי, שיוכל להתייעץ איתו על כל צעד. וחשוב שיהיה הקשר אישי ולא דיגיטאלי.
• אמנם שייך ללמוד הלכה לבד מתוך ספרי קיצור הלכה בני זמנינו, אבל יש יתרון גדול ללימוד התמידי ב”שיעור” מפי רב בקי בהלכות, כדי שהפרשנות תהיה מדוייקת.
• רצוי גם להתארח בשבתות אצל משפחות חרדיות (ואם הוא נשוי\וה, יתארח ביחד עם אשתו\בעלה) כדי לראות מקרוב את ההתנהלות הרצויה בכל תחומי החיים, כי יש דברים שרק החוויה מקרוב .
• רצוי מאוד מאוד ללמוד בישיבה לבעלי תשובה, כי בזה יקבל מענה מושלם יותר לצרכים המוזכרים בשלושת נקודות הקודמות.
• ועכ”פ יש להשתדל לא להשאר “בודד” במקום מגורים של אינם שומרי תורה ומצוות, אלא לפי מידת האפשר יעבור למקום מגורים של שומרי תורה ומצווה, ואם אין זה אפשרי, עכ”פ יקפיד להתפלל במנין בבית הכנסת, וישתדל להשתתף בשיעור תורה בנוחות פיזית ולא להסתפק בצפיית שיעורים ברשת.
• רצוי בשלב מסויים, מלבד לימוד ההלכה, ללמוד גם גמרא, כי המציאות מוכיחה שלימוד התלמוד גורם “ליישר” את בעל התשובה בדרכו.

וכמובן, שמלבד נושא קיום תורה ומצוות באופן כללי, בשלב מסויים כדאי לשים לב לקיים גם את שלבי ה”חזרה בתשובה” שבמובן ההלכתי (אלא שבמקרה של בעלי תשובה שעשו מהפך בחייהם, ה”תשובה” לא תהיה על חטא בודד אלא על החטאים באופן כללי), וזה יבואר עתה:

ב. “לחזור בתשובה” – במובן ההלכתי

כיצד חוזרים בתשובה, במובן ההלכתי, על עבירה אחת (או יותר), כלומר מה הם הצעדים “למחוק” את החטא ובכך לנקות את הנפש ולהתקרב שוב לבורא עולם? בזה הצעדים מפורשים ברמב”ם הלכות תשובה (פרק ב’ הלכה ב’):

“ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו’, וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי… וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות [=עניינים] אלו שגמר בלבו.“

ונפרט את השלבים המוזכרים ברמב”ם:

1. עזיבת החטא (להמנע מעתה מעשיית העבירה)

השלב הראשון בתשובה הוא השינוי ברובד המעשים בפועל, והיינו ההמנעות מהחטא שעליו הוא “חוזר בתשובה”. האדם חייב להפסיק בפועל לבצע את המעשה הרע כדי להחשב שהוא בתהליך אמיתי של תשובה.

ואם לא עוזב את החטא, גם אם עושה את שאר השלבים של התשובה, הרי הוא “כטובל ושרץ בידו” (גמ’ תענית ט”ז ע”א וברמב”ם שם הלכה ג’) כלומר כמו אדם שעושה את הפעולה שהוא זקוק כדי להטהר אבל עדיין אוחז בסיבה שגורמת לו להיות טמא.

2. חרטה

השלב השני הוא בתוך לבו של האדם: חרטה על החטא (או החטאים) שנעשו בעבר. החוטא צריך להרגיש שמצטער על מה שחטא ומרד ברצונו של בורא עולם.

רמת ה”צער” הזה שנחשב כתשובה, הוא באופן שבהרגשה שלו, אילו היה יכול לחזור אחרונה בזמן, היה מתנהל אחרת (שזה פירוש גדר “חרטה”). עכ”פ ככל שמצטער יותר על מה שקרה, התשובה נחשבת כעמוקה יותר (כמו שנביא להלן מדברי רבינו יונה)

3. וידוי

השלב השלישי הוא בפה של האדם, והוא הנקרא “ווידוי”. בניגוד לנצרות, האדם לא אמור להתוודות בפני בני אדם, אלא הווידוי הוא בפני בורא עולם. ווידוי הוא המעמד שבו האדם מבטא במילים את העובדה שחטא. תמלול החטא בפיו גורם לאדם להשריש יותר את המודעות על הנעשה, ובכך נשלמת תשובתו.

עיקר הווידוי הוא אמירת המילים: “אבל חטאנו” (או “אבל חטאתי”), ומצד הדין אין הכרח לפרט את מה שחטא, אבל נכון הדבר שגם יפרט את מה שחטא (בתנאי שאין אחרים שומעים אותו), כלומר שיאמר: “אבל חטאתי ועשיתי כך וכך”. (שו”ע או”ח סי’ תר”ז סע’ ב’).

נהגו “לדפוק” (בעדינות) עם היד על הלב בשעת אמירת הווידוי. ויש לזה תועלת גם עפ”י הסוד.

4. קבלה לעתיד

השלב האחרון בתהליך התשובה הוא ברובד השכלי, ההחלטה היציבה לעתיד (הקבלה לשמעת עצמית להפוך את עזיבת החטא לקניין תמידי). והיינו שהחוטא יקבל על עצמו בלב שלם שלא יחזור על החטא הזה (או החטאים האלו) לעולם.

האופן המושלם של קבלה זו, הוא כאשר גלוי לפני הקב”ה שהחלטתו היא כה חזקה, שגם אם הנסיון יחזור על עצמו באותה עוצמה בדיוק עם אותם הנותנים בדיוק, לא יחטא זו (רמב”ם שם הל’ ב’: “ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו'”.

יצויין שגם אם קרה אח”כ שהאדם שוב “נפל” וחטא באותו החטא, אין בזה הוכחה שלא היתה תשובתו תשובה שלמה, כי יתכן שבאמת באותו זמן קיבל החלטה גמורה, ובכל זאת כעת נפל כמו שהיה יכול לקרוא לכל אדם שלא חטא מעולם.

תוספת על התשובה: “חלקי כפרה”

מבואר בגמרא יומא דף פ”ו ע”א וברמב”ם הלכות תשובה פרק א’ הלכה ד’:

• אדם שעבר על מצוות עשה, בכך שהחזר בתשובה (עם השלבים דלהלן), כבר נתכפר לו עוונות ונחשב לגמרי “נקי” מכתמי החטא.
• אך אם עבר על מצוות לא תעשה, לא מספיק התשובה כדי שיתכפר עוונו (כלומר כדי שנשמתו תהיה “נקייה” לגמרי הכתם הרוחני של החטא), אלא צריך גם (מלבד ה”חזרה תשובה”) שיעבור עליו יום הכיפורים.
• ואם החטא היה בדברים שחייבים עליהם כרת או מיתת בית דין, לא מספיק גם יום הכיפורים, אלא צריך הקב”ה ישלח לו יסורין ואז יתכפר לו (כלומר מלבד התשובה ויום הכיפורים).
• ואם החטא היה בעוון חילול ה’, אז לא מספיק אפי’ יסורין, אלא יתכפר לו עוון זה כאשר יתפטר מהעולם (כמובן אסור להתאבד, אלא הכוונה היא שכאשר יגיע הזמן ויתפטר, אז יתכפר לו).

ואם החטא שהאדם עשה הוא “בין אדם לחבירו”, כגון שדיבר לשון הרע על הזולת, אזי לא מספיק כל הנ”ל, שלא מתכפר לו עד שיבקש מחבירו סליחה, ויסלח לו (משנה ביומא פרק ח’), ואם גזל צריך גם להחזיר את הגזילה וכדומה.

מדרגות נוספות ב”חזרה בתשובה”

הנה כל המוזכר לעיל, שלקיום גדר “תשובה” מספיק השלבים שהזכרנו (עזיבת החטא, חרטה, ווידוי, וקבלה לעתיד) – הוא המבנה של התשובה ה”בסיסית”, שבזה הקב”ה “סולח” לאדם, וגם בזה קיים מצוות עשה של “ושבת עד הק אלקיך ושמעת בקולו”. אבל מעבר לזה, אפשר עוד להוסיף בדרגות גבוהות יותר בתשובה, וככל שתהיה תשובתו בדרגה גבוהה יותר, כך תטהר נפשו בטוהר שלם יותר ויתקרב להק”ה יותר.

בספר שערי תשובה לרבינו יונה ז”ל שער א’ החל מאות ט’ מאריך להגדיר מה הם הדברים שגורמים להעצמת התשובה, וכגון ה”יגון” (כאב לב עמוק), וה”בושה” (שמתבייש בפני בורא עולם על אשר מרד את פיו), ו”הכניעה” (מרגיש תחושת הכנעה מול מלך מלכי המלכים), והבכי על העוונות, ועוד – ראה שם באורך.

תשובה מאהבה מול תשובה מיראה

חז”ל (ביומא דף פ”ו ע”א) ובכמה מקומות, מבדילים בין “תשובה מיראה” לתשובה ל”תשובה מאהבה”. כי המניעה לתשובה, משפיע ישירות גם על הדרגה של התשובה:

• תשובה מיראה – היא כאשר האדם חוזר בתשובה מתוך ש”מתיירא” מהקב”ה. וה”יראה” הזו יכולה להיות שני דרגות: א. יראת העונש, כלומר שחוזר בתשובה מחמת הידיעה כי אחרת הקב”ה עתיד להעניש אותו (אם בעולם הזה או בעולם הבא). ב. יראת הרוממות, שהאדם מדיע להבנה ותחושה שלא מתאים למרוד את פיו של הקב”ה מפני שהוא מלך גדול ונשא.
• תשובה מאהבה (נקראת גם “תשובה עילאה”) – האדם חוזר בתשובה מפני שמרגיש רגשי אהבה להקב”ה, ואינו רוצה כביכול לאכזב את רצונו יתברך.

בתשובה מיראה, רשום החטא “נמחק” מנפש האדם, אך בתשובה מאהבה, החטא אף נהפך להיות כ”זכות” לאדם, שהאדם מתקדש על ידי תשובתו.

האומר “אחטא ואשוב”

נאמר במשנה ביומא פרק ח’:

“האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר”.

כלומר אדם שעושה עבירה, ומתכנן שאחרי העבירה יחזור בתשובה כך שבזה ינצל מהעונש, מעידים עליו חז”ל שלא יהיה לו הצלחה לחזור בתשובה (ויש לזה פירושים שונים ואכמ”ל).

אבל במידה וטעה ועשה כן, אם יצליח לחזור בתשובה גם על זה שחטא על מנת לחזור בתשובה (כלומר שמתחרט באמת על כך המהלך מעיקרא, ולא היה רוצה לחטוא אפי’ אם ניתנת לו האפשרות לחזור בתשובה ולהנצל מהעונש) אזי תשובתו תתקבל.

ולסיום

ולסיום יש לדעת שאין בעל התשובה להשאר תדיר במצב של עצבות על העבר, כי רק בעת הווידוי אמור האדם להתעצב אל לבו (כמו שכתב האריז”ל), אך שאר הזמן צריך להיות שרוי בשמחה, ולעבוד את הקב”ה מתוך שמחה (דברים כ”ח מ”ז), וישמח בחלקו שזכה לחזור בתשובה, ואמרו חז”ל (גמ’ ברכות דף ל”ד ע”ב) שבמקום (בגן עדן) שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

בהצלחה!!