מקורות ונימוקים:
א). בגמרא מו”ק (דף כא:) המוצא את חברו אבל תוך י”ב חודש מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, ואוקמיה באבל על אביו ואמו, וכ”פ הטוש”ע (יו”ד סימן שפה סעיף א’), דבאבל על או”א אין אחרים שואלים בשלומו כל י”ב חודש על אביו ואמו. והרמ”א שם כתב, ויש מקלין האידנא בשאילת שלום לאחר ל’, ואין טעם בכך, אם לא שנחלק לומר דזה שאנו נוהגים אינו בכלל שאילת שלום שבימיהם ועי’ באו”ח סי’ פט (כצ”ל). עכ”ל. אולם הש”ך (ס”ק ב’) כתב שאין זה טעם נכון, דא”כ היה להקל גם תוך ל’. וגם המג”א (או”ח סי’ תקנ”ד ס”ק כב) כתב, שאין להקל בזה ואין חילוק בין שאילת שלום של ימינו, דגם בימינו אומרים ‘שלום עליכם’, כמו בזמנם. וציין לדבריו רבי עקיבא איגר בהגהותיו ליו”ד (שם). ובאמת גם הדרכ”מ (אות א’) כתב שקולא זו נסתרת מהגמרא ממעשה דר”ע שם. ולפי”ז אין להקל לשאול בשלומם של האבלים על או”א תוך השנה. ולפי”ז גם לדרוש בשלום האבל במשך שנת האבל במכתב, או לאחל להם שנה טובה הרי זה בכלל שאילת שלום.
ב). ואע”ג שמותר לברך את האבל במשך שנת האבל, ואפילו בתוך שבעת ימי אבלו וכגון, אמירת ‘תהיה בריא’, ‘מזל טוב’, ‘רפואה שלימה’, והיינו טעמא, דהוי לשונות של ברכה על גופו של האבל ולא על עצם הזמן, וכמ”ש הגר”ח פלאג’י בספר חיים (סי’ כז אות ב’), ובשו”ת שרידי אש ח”ב (סימן קלה), ובשו”ת הר צבי (חיו”ד סי’ רצ). וע”ע בחזו”ע – אבלות ח”ב (עמוד רמח), שהוסיף, דמותר לעשות “מי שברך” לאבלים, וכן לברכם בלשונות אלו. אולם כשמברך את הזמן שבו שרוי האבל בצער שיהפך לו לטובה אינו נכון. ובברכת שנה טובה בדרך כלל מברכים את “הזמן” שיתהפך לטובה, ולפיכך אין להתיר.
ג). ועכ”פ המקילין לכתוב להם מכתבי ברכה, יש להם ע”מ שיסמוכו, שכבר מצינו בראשונים שכתבו בזה קולא בזה”ז, וכמ”ש הר”ן בחידושיו למו”ק (שם): ‘ובעוונתינו בדור הזה אינם נזהרים בזה וה’ ברחמיו יכפר עוונותינו’. ע”כ. וכ”כ הריטב”א במו”ק (דף כא:): ‘ועכשיו נהגו העולם קולא בדברים אלו’. ומשמע מדבריהם, דאף דשאילת שלום שבימינו שווה לזמנם, מ”מ נהגו להקל.
