מקורות וביאורים:
מרן השו”ע (סי’ קכג סעיף ג’) כתב, כשפוסע (בסיום תפילת י”ח) עוקר רגל שמאל תחילה. והטעם לכך, כתב המג”א (שם), לפי שמראה שקשה לו להיפרד מרבו. והסכימו לטעם זה החיי אדם, הגר”ז והביה”ל (שם ד”ה כשפוסע). ולפי”ז כשמתחיל י”ח אדרבה יש לעקור רגל ימין בתחילה. שהרי בשו”ע (סימן צ”ה ס”ב), כתב, כשעומד להתפלל ילך לפניו ג’ פסיעות דרך קרוב והגשה, ויש להוסיף שהוא דרך הגשה למלך כדכתיב ויגש אליו יהודה, ולפי”ז עוקר רגל ימין תחילה.
אלא שלפי הטעם שכתבו הט”ז (סק”ו) והלבוש, שהוא משום לחלוק כבוד לשכינה שעומדת מולו. ולפי”ז היה מקום לומר שגם בתחילת העמידה הוא כן. אלא שעיינתי בב”ח (ס”ב) ושם הוסיף בטעם זה, שהוא כמו שנותן שלום תחלה לשמאלו והוא כנגד ימינו של הקדוש ברוך הוא, כן צריך לעקור רגל שמאל ברישא ‘שמכוין לפטור תחלה מימין רבו שהיא עדיפא’, ואח”כ לפטור משמאל רבו. עכ”ד. ולפי”ז היינו דוקא כשנפטר ממנו ולא בתחילה שניגש אליו. ואדרבה יש לעקור רגל ימין תחילה בעת הזו.
